העיקריות סיפקו לנו הזדמנות לדגום מתפריט החורף החדש שנחנך זה עתה. האמת היא שאם היינו יודעות מראש את גודל המנות, ייתכן שהיינו מוותרות על אחת מהן. ובעצם, אולי טוב שלא ידענו, כי כך נהנינו גם ממנת אנטרקוט עסיסית ועשויה כהלכה, ברוטב יין אדום, וגם ממעדן אמיתי של חזה עוף ממולא פטריות בעטיפת חזה אווז מעושן
הגענו כדי לנסות את הקדירות, אבל הצצה בתפריט גילתה לא מעט מנות מעניינות נוספות. למרות השם והעיצוב הצרפתיים למהדרין, יש בו גם מנות כמו חצילים בטחינה, חומוס ופסטות. נראה שהקו המנחה את בעלות הבית הוא לאו דווקא מטבח זה או אחר, אלא אוכל פשוט, טעים וטוב, ולא משנה איזה דרכון הוא מחזיק בכיס
בדרך למסעדת הפויקה שביפו תהתה ליאורה חוברה אם המסעדה נקראת על שם כינוי החיבה של בעל הבית. בדרך חזרה היא כבר תכננה את הארוחה הבאה שלה בפויקה, שתכלול בלי ספק, קדירה כלשהי עם נתח בשר מעושן, מחית שעועית שחורה וירקות שורש, ותסתיים בעוגת שוקונגו, עוגת שוקולד חמה אפויה בפויקה ומוגשת בציפוי שוקולד לבן. סיפור אהבה אפריקאי
דן זוארץ, הסושי-מן הצעיר של נויה, הספיק להתמקצע ב''אונאמי'' וב''סושי-סמבה'' והוא גדוש ביצירתיות רעננה. מגוון הסושי שמגיע לשולחננו מדגים זאת היטב: ה''ספייסי רוקט'' למשל, שואב את חריפותו מפלפל ירוק חריף, שאופייני יותר למטבח המזרח-תיכוני, וכמוהו גם הצנוברים הקלויים, שהעניקו פריכות לא צפויה למאקי הצמחוני
ארוחת הטעימות שמוגשת באינדירה היא דרך נפלאה להיחשף למטבח ההודי המגוון והעשיר. למנות ראשונות קיבלנו לחם הודי שנקרא נאן, וממולא בבשר טחון, בירקות מבושלים או בשום ובנענע; פקורה, שהיא מנת ירקות מטוגנים בקמח עדשים; ומונדאל פקורי שהוא הפלאפל ההודי. המלצר שלנו היה אותנטי לא פחות מהמנות, ולמעשה כל מלצרי המסעדה התבררו כהודים מבטן ומלידה
בראנץ' האוס באילת יש תחושה של ''ללכת על בטוח'' עם חומרי גלם פשוטים אך מוקפדים בטריותם ואיכותם. כאן לא תמצאו את עצמכם נבוכים מול תפריט יומרני. זהו כנראה ה''גרין קארד'' המהיר ביותר שתוכלו לקבל בשנים הקרובות, ובאמריקה כמו באמריקה, ההתאקלמות מהירה, השפה מוכרת, הלקוח תמיד צודק וכל אחד בוחר לעצמו את החלום האמריקאי. גם את גודל הסטייק
אחרי הסברים רוויי תיאורים מצד מלצרנו החביב, הזמנתי מנת שרימפס בשום ושמן זית. מנה פשוטה עם מצרכים מועטים. יש המוסיפים לה גם יין לבן, בשלנו הוסיפו לימון. למרות שזו מנה פשוטה לכאורה, איכות המרכיבים צריכה להיות מוקפדת כיוון שכולם בעלי נוכחות בולטת. המנה שלנו הייתה טעימה, מאוזנת ועשויה במידה נכונה
לעיקריות בחרנו במנת שרימפס וברוסיני, שעל שמה נקראת המסעדה, נתחי פילה עגל וכבד אווז ברוטב יין פורט. שתיהן הוגשו בצלחות דקורטיביות ומעוצבות כל כך, שהיה חבל לקלקל ולאכול. בכל זאת אכלנו ולא הצטערנו. המנות היו עשויות היטב וסגנונו של השף הורגש בכל ביס
בין שתי הרצאות באוניברסיטה קפצה עיינה גל, הסטודנטית שלנו לטלוויזיה ולקולנוע, לאכול ב''לה פואל ד'יור'' הצרפתית שברמת החייל. וכך, בין טרין חצילים עדין לסינטה מעולה ביין אדום, היא פינטזה על היום שבו תגיע ללה פואל ד'יור כדי לחגוג את הפיילוט הטלוויזיוני הראשון שלה
למנה ראשונה הוגשו פטריות מוקפצות על טריזי פוקאצ'ה ופסטו. הפוקצ'ה נקלתה קלות על הפלנצ'ה, הפטריות תובלו בעשבי תיבול יבשים והמנה היתה עצומה. עם הזמן הבנו שזו הנורמה בפפרדלה, המנות עצומות. שתי נערות בטרנינג שישבו לידינו, התחלקו במנת פסטה אחת. אין חכם כבעל ניסיון
העיצוב האילתי הלוהט בצבעי אדום-זהוב, הפך בגרסה התל-אביבית של סנטה פה, לאדום-שחור מאופק יותר, כראוי לסביבה ההיי-טקיסטית של רמת החייל. תפריט האוכל והמשקאות, לעומת זאת, זהה לחלוטין, ומציע מבחר נאה של בשרים, דגים ופירות ים עשויים בסגנון מקסיקני. ביקור בסניף החדש של מסעדת סנטה פה
לרגל פסטיבל חמשושליים בחר יובל אופק, כתבנו הירושלמי הסוציאליסט, לסקר את מסעדת לוגאר, זו שנבחרה על ידי אחד העיתונים היומיים הגדולים לאחד מעשרת המקומות הטובים בארץ. רשמיו מהביקור כוללים התפעלות מהעיצוב, התלהבות מטרטר הפילה שהוגש למנה ראשונה והתעלפות מעוגת השוקולד החמה שקינחה את הערב, והגיעה, שימו לב, בעציץ
אחר כך הגיעו העיקריות: שתי מנות לדוגמא, האחת טובה מרעותה. קציצות ברוטב שהן לפלא בעיני: ניכר עליהן שאין בהן כל תוסף פחמימות ויחד עם זאת הן נותרו אווריריות, ופרגיות ברוטב כוסברה שכל מילה של שבח רק תגרע מקסמן. אגב כוסברה, גם סלט הכרוב תובל בעשב המופלא הזה וגרם לו להמריא למקומות שהכרוב לא ידע על קיומם קודם
קיבלנו מנת נתחי דג בתערובת פירות ים, שהוגשה ברוטב על בסיס עגבניות מיובשות וזיתים. בניגוד למה שאני מכירה ממקומות אחרים, הדג התחבא מתחת לערימת פירות הים הנדיבה שהוגשה במנה, ולא הונח בראשה. אהבתי את הרעיון. את הדג כיסו תמנונים, סקלופס, שרימפס, מולים, צדפים (כן כן, כמו בחוף הים...) וקלמארי. היה טעים. בעזרת הלחמניות ליקקנו את הרוטב עד תום
לעיקריות הזמנו בשר למתקדמים: נתח אסדו בלי עצמות שנחתך מהגוש התלוי מעל לגריל. בכל פעם שאני טועם אסדו, אני מתפעל מחדש מהעובדה שלאחר צלייה כה ארוכה, נותר הנתח עסיסי ומרובה טעמים, כששומניו וגידיו נספגים בבשר ונמסים לתוכו. באל-גאוצ'ו הירושלמית מתברר, יודע הגריל-מן את מלאכתו וגם הקצב יודע פרק בהלכות פירוק
האוכל, מקומי עם ניחוח צרפתי, מלווה את היין מתחילת דרכה של מסעדת אדום. הבריק במיוחד לחיכנו מרק ארטישוק ירושלמי על שרימפס וקציפת פטריות. גם הפטה כבדי עוף עם ריבת עגבניות שרי נעם לחיכנו מאוד. בכלל, דינמיות התבררה כאן כמוטיב בולט ולא רק בתנועת המלצריות. גם המטבח דוגל בה ומדי עונה מתחלף התפריט וכמעט מדי יום יש תפריט מיוחדים
שביל העפר בכניסה ליער העלה בי אסוציאציות לניחוחות ולנופים של טוסקנה. כרמי הענבים מסביב ליער, עצי השקמה, האשלים, חרובים, זיתים, אלונים ושדרת דקלי וושינגטוניה מרהיבה, מזמינים שילוב נדיר של נוף טוסקני וניחוחות של ארץ התנ''ך
הבעיה בערבסקה היא לא מה לאכול אלא על מה לוותר. הנה, כבר בתור התחלה נוחתת על שולחננו ערימת פיתות ולאפות מהבילות שנאפו בזה הרגע, יחד עם עשרה סוגי סלטים ובהם חומוס לבנוני עם גרגרים, כרוב כבוש קלות, גרגר נחלים עם רימון, טאבולה, והכי פשוט ומפתיע, סלט עגבניות קלופות בלוויית בצל ונענע
יוקו אונו מצאה חן בעיני כבר מן הרגע הראשון כשעל שולחננו הונחה כוס מרטיני מקוררת היטב עם צ'ויה (שיכר שזיפים יפני) ובתחתיתה שזיף ''שיכור''. אני נוטה להתרשם ממי שיודע להבריק כבר במהלך הראשון ועוד יותר ממי שמיטיב לטפל באלכוהול שלי
לא רק המולים היו הכי טעמים, הכי עסיסיים, הכי טריים והכי מצוינים שאכלתי אי פעם, גם כל מי שגר איתם בסיר או הוגש לידם היה ממשפחת ה''הכי''. חלב הקוקוס מאיכות מצוינת, ללא רמז לטעם מתכת קופסתי, הארטישוק הירושלמי מבושל בדיוק במידה והמיונז, שהוגש לצד טוגני תפוחי אדמה פריכים ודקיקים, הכי איכותי שאפשר. ניחוח בשומת החרדל שלו עדיין מהדהד באפי בעת כתיבת שורות אלה
נחלצתי מלפיתת הצבת של ההרהורים הקיומיים הנוגים בעזרת מרק סרטנים עשיר עם עגבניות מיובשות ושמנת, הלהיט של מסעדת אושן. אריאל בחר בראשי קלמרי בציפוי פריך, בליווי רוטב איולי-קארי. כמנת ביניים נהנינו מטרין כבדים עם רוטב תאנים ויין אדום, שתאם את היין האדום בכוסותינו
במסעדת ''אל מול הים'' כבר סיימו לערוך את הבופה באינסוף תבשילי חצילים. קובי, שזכה בפי א' לכינוי ''המנכ''ל'', צילם תמונות אחרונות של הדלפק העמוס כל טוב, גאה כמו אב המתעד את צעדיו הראשונים של בכורו. פסטיבל החצילים המסורתי נפתח היום, מה שאומר שלבראנץ' הקבוע והחביב שמתקיים בקיבוץ מדי ששי בבוקר, יצטרפו למשך ארבעה שבועות כעשרים מינים של מאכלי חצילים
יעל היתה החברה של החבר הכי טוב שלי, וכשהם נפרדו גם אנחנו נפרדנו. לא ראיתי אותה מאז, עד עכשיו, ועכשיו אני מגלה שהיא מלצרית בדיניץ, וככל הנראה המלצרית שלנו להערב. איזה כיף, כי אם יעל היא המלצרית שלנו, אני יכולה להיות בטוחה שהיא תדאג לי יפה-יפה
בסופו של ערב במסעדת אל באריו חזרה מיקה פורז הביתה עם תחושת חמימות ונעימות לא מוכרת. ''אם במקום השף אלון גונן המגיש במסעדה מנות מעשה ידיו במו ידיו, הייתה מופיעה מהמטבח מאמא ספרדייה עבת מותניים בסינר, לא הייתי נופלת מהכסא'', היא מתוודה ומסכמת בלי להסס ב''אולה אל באריו!''
ההצלחה המסחררת של הערב היתה טרטר הסלמון, אחת המנות הראשונות הטובות ביותר שאכלנו בעיר. חבל לפרט את הטעמים הרבים והמורכבים במנה הקטנה והמקסימה הזו, מפחד להרוס לסועדים הבאים את ההפתעה. המלצרית המשועשעת חדה לנו חידה ושאלה מהו המרכיב הדומיננטי ברוטב המתקתק. לא רק שלא הצלחנו לנחש, אף הופתענו מהתשובה
נמצאו 1307 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.