''ההזמנה הגיעה בתוך פחות משעה, כמובטח. גודל המנות במשלוחים, כמו במסעדה, ראוי לציון. שתי מנות מרק סיפקו משפחה רעבה, שלגמה בשמחה מהמינסטרונה העשיר. לצד המרק הגיעו קופסאות קטנות עם תוספות, גבינת פרמזן מגוררת ורוטב פסטו חריף''. שפרה צח ממליצה על שירות הטייק אוויי החדש של פרינצ'יפסה
המיזוג של בשר ואוכל ים נחשב בעבר לעברה חמורה על כללי הבישול העילי, אבל מניסיוננו האישי אם מיזוג כמונו, שבעבר נתפס על ידי חוגים שונים במשפחותינו כקטסטרופאלי, התגלה כהצלחה ואף חוגג עשור שלישי להיווסדו, כדאי לשמור על ראש פתוח. במילים אחרות, היה נפלא. הרוטב עשיר, הבשר מצוין ופירות הים טעימים. סיימנו את המנה סחוטים מאושר
''איזו הוכחה ניצחת יותר לאהבה אפשר להציג מלסעוד עם בת זוגך הנצחית במקום בו מככבות בתפריט מנות כמו ''קערת סלט קינואה'', ''קרפצ'ו ירקות חורף'' (שככל הנראה עשוי מהפילה של השומר) ו''כוסמת עם פטריות יער''? במקום בו אפילו במנות שמכונות ''המבורגר'' אין פירור של בשר?''. נטע גל לקח את אהובתו לדגום את סעודת הוולנטיין של ''קום איל פו'' ויצא גבר
ורד הזמינה ספגטי ברוטב של זיתים שחורים כתושים יחד עם עלי בזיליקום ויין לבן, עגבניות שרי וגבינה בולגרית מגורדת, רק בלי הגבינה הבולגרית המגורדת... מנה מצוינת גם בלי גבינה. כמו תמיד חיפשתי אני מנה מיוחדת. הפעם גם קיבלתי: 250 גרם של פילה מיושן, רך ונימוח, על מצע של רוטב תאנים ובליווי פירה, שיצרו יחד מנה מצוינת, נדיבה, ובהחלט מיוחדת
לעיקריות אכלנו אנטרקוט ומנת מיני ריבס, ונהנינו מאד משתיהן. האנטרקוט היה עשוי כהלכה ולווה בפירה תפוחי אדמה, ובשר הריבס היה רך ונפלא, והוכרז כמנצח. את המנות העיקריות המשכנו ללוות במנות הראשונות שעוד היו על שולחננו, משלבים טעמי מזרח ומערב שהוסיפו לארוחה גוון מרתק
''עם לירון זו תמיד בעיה לצאת לאכול כי היא צמחונית. זה לא שאני חייבת תמיד לאכול בשר, בכלל לא; זה גם לא שקשה למצוא בעיר הזאת מסעדות המתאימות לצמחונים, ובכל זאת, ברגע שישנה המגבלה, פתאום נורא קשה לי לחשוב על מקום שנוכל לאכול בו יחד כמו שצריך, כלומר מקום בלי איזה כבד עוף נחמד בתפריט''
אחרי כמה דקות ב''וונגס גריל'' אנחנו מתחברים לפרשנות הבודהיסטית. האריות שבכניסה גורמים לנו להרגיש מוגנים מההמולה הרוחשת בחוץ ובכל מה שקשור לנימוסי אירוח והסעדה , לא יכולנו לבקש יותר. בכפפות של משי מובילים אותנו אל שולחננו כשברקע מוסיקה אוריינטלית עדינה המכניסה אותנו כהרף עין לאווירה השלווה של המקום
הדיאטנית ליאורה חוברה מצאה את עצמה בבוקר של שופינג בקניון עזריאלי עם בתה המורעבת, שדרשה ארוחת בוקר כמו בצימר בגליל. הנוף האורבני מ"יטבתה בעיר" לא ממש ענה על התביעה אבל הג'בטה החמה, הסלט הטרי ושייק הפירות הנדיב, עשו את העבודה
העיקריות סיפקו לנו הזדמנות לדגום מתפריט החורף החדש שנחנך זה עתה. האמת היא שאם היינו יודעות מראש את גודל המנות, ייתכן שהיינו מוותרות על אחת מהן. ובעצם, אולי טוב שלא ידענו, כי כך נהנינו גם ממנת אנטרקוט עסיסית ועשויה כהלכה, ברוטב יין אדום, וגם ממעדן אמיתי של חזה עוף ממולא פטריות בעטיפת חזה אווז מעושן
הגענו כדי לנסות את הקדירות, אבל הצצה בתפריט גילתה לא מעט מנות מעניינות נוספות. למרות השם והעיצוב הצרפתיים למהדרין, יש בו גם מנות כמו חצילים בטחינה, חומוס ופסטות. נראה שהקו המנחה את בעלות הבית הוא לאו דווקא מטבח זה או אחר, אלא אוכל פשוט, טעים וטוב, ולא משנה איזה דרכון הוא מחזיק בכיס
בדרך למסעדת הפויקה שביפו תהתה ליאורה חוברה אם המסעדה נקראת על שם כינוי החיבה של בעל הבית. בדרך חזרה היא כבר תכננה את הארוחה הבאה שלה בפויקה, שתכלול בלי ספק, קדירה כלשהי עם נתח בשר מעושן, מחית שעועית שחורה וירקות שורש, ותסתיים בעוגת שוקונגו, עוגת שוקולד חמה אפויה בפויקה ומוגשת בציפוי שוקולד לבן. סיפור אהבה אפריקאי
דן זוארץ, הסושי-מן הצעיר של נויה, הספיק להתמקצע ב''אונאמי'' וב''סושי-סמבה'' והוא גדוש ביצירתיות רעננה. מגוון הסושי שמגיע לשולחננו מדגים זאת היטב: ה''ספייסי רוקט'' למשל, שואב את חריפותו מפלפל ירוק חריף, שאופייני יותר למטבח המזרח-תיכוני, וכמוהו גם הצנוברים הקלויים, שהעניקו פריכות לא צפויה למאקי הצמחוני
ארוחת הטעימות שמוגשת באינדירה היא דרך נפלאה להיחשף למטבח ההודי המגוון והעשיר. למנות ראשונות קיבלנו לחם הודי שנקרא נאן, וממולא בבשר טחון, בירקות מבושלים או בשום ובנענע; פקורה, שהיא מנת ירקות מטוגנים בקמח עדשים; ומונדאל פקורי שהוא הפלאפל ההודי. המלצר שלנו היה אותנטי לא פחות מהמנות, ולמעשה כל מלצרי המסעדה התבררו כהודים מבטן ומלידה
בראנץ' האוס באילת יש תחושה של ''ללכת על בטוח'' עם חומרי גלם פשוטים אך מוקפדים בטריותם ואיכותם. כאן לא תמצאו את עצמכם נבוכים מול תפריט יומרני. זהו כנראה ה''גרין קארד'' המהיר ביותר שתוכלו לקבל בשנים הקרובות, ובאמריקה כמו באמריקה, ההתאקלמות מהירה, השפה מוכרת, הלקוח תמיד צודק וכל אחד בוחר לעצמו את החלום האמריקאי. גם את גודל הסטייק
אחרי הסברים רוויי תיאורים מצד מלצרנו החביב, הזמנתי מנת שרימפס בשום ושמן זית. מנה פשוטה עם מצרכים מועטים. יש המוסיפים לה גם יין לבן, בשלנו הוסיפו לימון. למרות שזו מנה פשוטה לכאורה, איכות המרכיבים צריכה להיות מוקפדת כיוון שכולם בעלי נוכחות בולטת. המנה שלנו הייתה טעימה, מאוזנת ועשויה במידה נכונה
לעיקריות בחרנו במנת שרימפס וברוסיני, שעל שמה נקראת המסעדה, נתחי פילה עגל וכבד אווז ברוטב יין פורט. שתיהן הוגשו בצלחות דקורטיביות ומעוצבות כל כך, שהיה חבל לקלקל ולאכול. בכל זאת אכלנו ולא הצטערנו. המנות היו עשויות היטב וסגנונו של השף הורגש בכל ביס
בין שתי הרצאות באוניברסיטה קפצה עיינה גל, הסטודנטית שלנו לטלוויזיה ולקולנוע, לאכול ב''לה פואל ד'יור'' הצרפתית שברמת החייל. וכך, בין טרין חצילים עדין לסינטה מעולה ביין אדום, היא פינטזה על היום שבו תגיע ללה פואל ד'יור כדי לחגוג את הפיילוט הטלוויזיוני הראשון שלה
למנה ראשונה הוגשו פטריות מוקפצות על טריזי פוקאצ'ה ופסטו. הפוקצ'ה נקלתה קלות על הפלנצ'ה, הפטריות תובלו בעשבי תיבול יבשים והמנה היתה עצומה. עם הזמן הבנו שזו הנורמה בפפרדלה, המנות עצומות. שתי נערות בטרנינג שישבו לידינו, התחלקו במנת פסטה אחת. אין חכם כבעל ניסיון
העיצוב האילתי הלוהט בצבעי אדום-זהוב, הפך בגרסה התל-אביבית של סנטה פה, לאדום-שחור מאופק יותר, כראוי לסביבה ההיי-טקיסטית של רמת החייל. תפריט האוכל והמשקאות, לעומת זאת, זהה לחלוטין, ומציע מבחר נאה של בשרים, דגים ופירות ים עשויים בסגנון מקסיקני. ביקור בסניף החדש של מסעדת סנטה פה
לרגל פסטיבל חמשושליים בחר יובל אופק, כתבנו הירושלמי הסוציאליסט, לסקר את מסעדת לוגאר, זו שנבחרה על ידי אחד העיתונים היומיים הגדולים לאחד מעשרת המקומות הטובים בארץ. רשמיו מהביקור כוללים התפעלות מהעיצוב, התלהבות מטרטר הפילה שהוגש למנה ראשונה והתעלפות מעוגת השוקולד החמה שקינחה את הערב, והגיעה, שימו לב, בעציץ
אחר כך הגיעו העיקריות: שתי מנות לדוגמא, האחת טובה מרעותה. קציצות ברוטב שהן לפלא בעיני: ניכר עליהן שאין בהן כל תוסף פחמימות ויחד עם זאת הן נותרו אווריריות, ופרגיות ברוטב כוסברה שכל מילה של שבח רק תגרע מקסמן. אגב כוסברה, גם סלט הכרוב תובל בעשב המופלא הזה וגרם לו להמריא למקומות שהכרוב לא ידע על קיומם קודם
קיבלנו מנת נתחי דג בתערובת פירות ים, שהוגשה ברוטב על בסיס עגבניות מיובשות וזיתים. בניגוד למה שאני מכירה ממקומות אחרים, הדג התחבא מתחת לערימת פירות הים הנדיבה שהוגשה במנה, ולא הונח בראשה. אהבתי את הרעיון. את הדג כיסו תמנונים, סקלופס, שרימפס, מולים, צדפים (כן כן, כמו בחוף הים...) וקלמארי. היה טעים. בעזרת הלחמניות ליקקנו את הרוטב עד תום
לעיקריות הזמנו בשר למתקדמים: נתח אסדו בלי עצמות שנחתך מהגוש התלוי מעל לגריל. בכל פעם שאני טועם אסדו, אני מתפעל מחדש מהעובדה שלאחר צלייה כה ארוכה, נותר הנתח עסיסי ומרובה טעמים, כששומניו וגידיו נספגים בבשר ונמסים לתוכו. באל-גאוצ'ו הירושלמית מתברר, יודע הגריל-מן את מלאכתו וגם הקצב יודע פרק בהלכות פירוק
האוכל, מקומי עם ניחוח צרפתי, מלווה את היין מתחילת דרכה של מסעדת אדום. הבריק במיוחד לחיכנו מרק ארטישוק ירושלמי על שרימפס וקציפת פטריות. גם הפטה כבדי עוף עם ריבת עגבניות שרי נעם לחיכנו מאוד. בכלל, דינמיות התבררה כאן כמוטיב בולט ולא רק בתנועת המלצריות. גם המטבח דוגל בה ומדי עונה מתחלף התפריט וכמעט מדי יום יש תפריט מיוחדים
שביל העפר בכניסה ליער העלה בי אסוציאציות לניחוחות ולנופים של טוסקנה. כרמי הענבים מסביב ליער, עצי השקמה, האשלים, חרובים, זיתים, אלונים ושדרת דקלי וושינגטוניה מרהיבה, מזמינים שילוב נדיר של נוף טוסקני וניחוחות של ארץ התנ''ך
נמצאו 1315 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.