ישנן סיבות רבות להגיע לקיסריה ובפרט כמובן האמפי העתיק - שכבר בימי הורדוס שימש כתיאטרון פופולרי. הגן הלאומי שסביבו והנמל המרתק מושכים אליהם מבקרים רבים גם כשאין הופעה אטרקטיבית באמפי, כך שבאופן כללי צצו במתחם שהושקעו בו משאבים רבים לא מעט מסעדות מומלצות.
מסעדות השוכנות בסמוך לחוף ים מציעות לאורחיהן נוף מרהיב עין, בריזה נעימה, תצפית אל שקיעות מהפנטות ובאופן כללי אווירה נינוחה ומשמחת. אין פלא כי בערי החוף השונות ישנן לא מעט מסעדות ליד הים - וכך גם בנתניה, שנהנית מפריחה קולינרית הן בזכות צמיחתה שלה, הן בזכות היותה מרכז בילויים לכל אזור השרון ועמק חפר והן לנוכח התיירים הרבים הפוקדים אותה.
אמנם את התואר "עיר ללא הפסקה" ניכסה לעצמה תל אביב, ואמנם עיר הבירה של ישראל מזוהה פחות עם בליינות ויותר עם היסטוריה עשירה, לטוב ולרע, ועם אנרגיות ייחודיות, אולם גם בירושלים ישנם מתחמי בליינות ואם אתם רעבים באמצע הלילה - ישנן לא מעט מסעדות בירושלים פתוחות בלילה (בין אם במתכונת של 24/7 ובין אם לאורך רוב שעות הלילה בואכה זריחה) כולל מסעדות שף בירושלים.
באר שבע היא עיר מודרנית שנמצאת בתנופת פיתוח של ממש - ובליבה מתחם שמשמר את העבר שלה ומהווה גם מרכז תרבות, אמנות וקולינריה: העיר העתיקה.
החוויה שנקראת ארוחה במסעדה עם ילדים עשויה להיות מענגת ומרגשת במיוחד, אך באותה מידה גם מתסכלת עד מאוד. מצד אחד קחו למשל קרניבור שהילד בן ה-5 שלו זה הרגע סיים לטרוף סטייק, או הורים גאים לילדה בת 8 שיודעת להגות במדויק שמות של מנות כמו "אוסוזוקורי מורי אווסה" או "גיו ניקו קושו" וטורפת סושי כאילו נולדה ביפן, ומצד שני הורים שהזמינו לילדם מנת פסטה "בלי כלום" ב-40 ש"ח והוא בכלל לא גילה בה עניין או שנאלצים לראות את הילד שלהם, שוב, אוכל את אותם נקניקייה/שניצל/צ'יפס, וכמובן עם הרבה קטשופ.