פארוק בשוק

"על הצלחת ניצבת תלולית נדיבה של עשבי תיבול קצוצים דק, ובהם פטרוזיליה, כוסברה ונענע, משובצים בפיסות דג נא וצנוברים, וסביבה משיחת לַבַּנֶה סמיכה וחמצמצה לתוספת צבע וטעם..." שפרה צח הולכת שבי אחר המטבח הערבי הגלילי של פארוק בשוק ביפו. מוזמנים לגלות מהו הקסם

לפעמים נדמה שהמילה "ציורי" כבר נשחקה מרוב שימוש, ובכל זאת – נדמה שאין מילה שמתאימה יותר כדי לתאר את יפו, ובעיקר את שוק הפשפשים שלה. השוק, שעבר בשנים האחרונות מתיחת פנים, הוא כיום מתחם תוסס, כיפי, ו-אי אפשר בלי המילה הזאת – ציורי: מבוך הרחובות הקטנים, חנויות העתיקות וה'פיצ'יפקעס' שתכולתן גולשת אל המדרכות, הערבוב בין ישן לחדש, ובעיקר – שפע צבעוני של מסעדות, דוכני אוכל, בתי קפה ובארים, שמושכים אליהם קהל לאורך שעות היום והערב. אפילו הסערות האחרונות, הפוליטיות והאקלימיות גם יחד, לא הצליחו לכבות את הקסם היפואי.

כשפארוק בא לשוק

בקצה אחת הסמטאות התמקמה לפני כשנה פארוק בשוק: "פארוק" על שמו של המלך הנהנתן ואוהב האוכל ששלט במצריים בשנות הארבעים, ו"בשוק" – גם בגלל האווירה וההשראה של שוק הפשפשים וגם בגלל הטריות של חומרי הגלם, שמגיעים, פשוטו כמשמעו, מהשוק לצלחת. הקונספט של המקום משלב בין ביסטרו-בר שפתוח מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, לבין מטבח ערבי גלילי. התוצאה פונה לקהל מגוון: יש כאן אופציות שונות לכאלה שמחפשים להתפנק עם ארוחת בוקר, בין אם זו ארוחת בוקר ישראלית של ביצים-סלט-ממרחים, ובין אם ארוחת שקשוקה "אדומה" או "ירוקה", בורקס, סלטים מיוחדים,ואפילו חומוס, למי שחייב את החומוס שלו על הבוקר. יש תפריט אלכוהול עשיר עבור יושבי הבר, שמאכלס את רוב החלל הפנימי הקטן, ויש את מנות תפריט המטבח, עליו חתומה השפית אמילי גולדברג (אקס מונטיפיורי 7).

ערבי-גלילי וטרי-טרי

המקום קטן, כאמור, כך שמרבית השולחנות מוצבים בחוץ, מוקפים בציורי רחוב שצוירו על תריסי הגלילה של החנויות מסביב ומוסיפים לאווירת המקום. אך מזג האוויר הקריר מכריח אותנו להצטנף ליד השולחן הקטן שבפנים. התפריט מציע מנות המתבססות על חומרי גלם מקומיים עונתיים, במחיר שפוי להפתיע של כ-40-60 ש"ח למנה.

המבחר אמנם כולל גם פסטות ופירות ים, אבל אנחנו, שהמטבח הערבי חביב עלינו, מחליטים להיצמד בעיקר למנות המאפיינות אותו: 'מסאחן' בשבילי ומסבחה טלה בשבילו. אבל לפני כן, בהמלצת המלצרית, אנחנו דוגמים שניים מהסלטים המיוחדים של המקום. "ירוקי השוק", כשמו כן הוא, משלב ירקות ירוקים מוקפצים, ובהם ברוקולי, זוקיני ושעועית ירוקה, יחד עם עלים ירוקים חיים וקוביות גבינה צפתית, כשהכל עטוף בויניגרט של לימון ועלי זעתר טרי שמעניק מניחוחו לסלט. הטרטר הוא פחות טרטר קלאסי ויותר ואריציה מרעננת על סלט העשבים הערבי המסורתי. המבחן של סלט כזה הוא בטריות המקסימלית של העשבים ובאיזון ביניהם, וזה של "פארוק בשוק" עומד בשניהם בהצלחה. על הצלחת ניצבת תלולית נדיבה של עשבי תיבול קצוצים דק, ובהם פטרוזיליה, כוסברה ונענע, משובצים בפיסות דג נא וצנוברים, וסביבה משיחת לַבַּנֶה סמיכה וחמצמצה לתוספת צבע וטעם.

מסבחה, מסאחן, מוס

ועכשיו לעיקריות. אם תהינו בתחילת הארוחה איך חומוס נחשב למנה עיקרית, באה המסבחה וסיפקה את התשובה: קערה עמוקה מלאה עד חציה בחומוס, ועליו יצוק תבשיל חם בשתי גירסאות לבחירה: צמחונית עם מנגולד, עגבניות וכרישה, ובשרית, זו שאותה בחרנו, עם בשר טלה טחון ומתובל, שהופך אותה לארוחה שלמה בפני עצמה. גם המסאח'ן שייך למשפחת "הכל כלול": פיתה ובה כמות נכבדה של פיסות עוף צלוי, יחד עם בצל מטוגן בסומק, עלי ראשד וטחינה, שמשתלבים יחד בפה עם כל ביס.

שתי המנות ממלאות ומשביעות, כך שכדרכנו אחרי ארוחות כבדות אנחנו מתפצלים בשאלה איך הכי טוב להוריד את האוכל. אני גורסת תה עם נענע, בעוד שהוא חייב את המתוק. מזל שכך, כי גירסת המקום למוס השוקולד השגרתי מוסיפה לו טוויסט של בננות מקורמלות בתחתית ושבבי אגוזים למעלה, והופכת אותו לקינוח מוצלח במיוחד. מזל גם שהוא מגיע בכוס גדולה, כזו שמספיקה בשקט לשנינו.