אל טאקו

"הטורטיות מגולגלות וממולאות בפריחולס, מוצרלה ועוף, כשמעליהן בצבעי דגל מקסיקו סלסת אבוקדו ירוקה, שמנת חמוצה וקסו פרסקו (המזכירה גבינת פטה) לבנות וסלסה טאקרה (עגבניות שרופות) אדומה...". ליאור פנחסי מקבל שיעור מהיר על אוכל רחוב מקסיקני, ממש כאן באל טאקו, המקסיקנית החדשה והמרעננת בתל אביב

"אתה בא לאכול באל טאקו?", שאלה אותי עידית. "באמת כבר איזה יומיים לא היית שם, אה?", השבתי לה בחיוך. מאז שהמסעדה נפתחה לפני שנה בין הרחובות דיזנגוף לבן יהודה (אזור השופע במסעדות מגוונות ומצוינות), עידית שגרה ליד המסעדה הספיקה לבקר בה עשרות פעמים.

"אתה מכיר אותי", ענתה לי, "כשאני חוזרת מהעבודה או מהאימון אין לי כוח לבשל, והמנות שם טעימות, זולות ומשביעות. יאללה, בוא, מרגריטה עליי".

טיסה מהירה וזולה למקסיקו

אז באתי. הופתעתי בהתחלה מגודלו הצנוע של המקום, כולה שמונה שולחנות צבעוניים בחוץ ושניים בפנים, אז עידית הסבירה לי שאל טאקו מעוצבת בסגנון טאקרייה, מעין פלאפלייה מקסיקנית. ה"הורים" של אל טאקו הם בעלי מסקל טקילה-בר ומקסיקנה ומיבואני המזון המקסיקני "טרז פזוס", שחברו יחדיו כדי ליצור אוכל רחוב מקסיקני אותנטי בהתאמה לחיך הישראלי ובמחירים אטרקטיביים.

כיף באל טאקו. המקום הקטן והסימפטי הומה בתושבי השכונה, בצעירים שחזרו מהים ובתיירים. עברית, אנגלית וספרדית נשמעות מכל עבר. התפריט נותן מענה לכולם, קרניבורים, טבעונים ורגישים לגלוטן. והכול הולך תיק-תק, מגיעים, מזמינים טאקוס או טורטיות, מקבלים תוך דקות ואוכלים במקום או לוקחים טייק אווי. בחמישים שקלים, מחיר של סלט וקולה בבית קפה, אפשר ליהנות כאן מארוחה מפנקת של טאקוס ומרגריטה.

הסתכלתי על התפריט מבולבל והמנות שבינתיים זרמו מהמטבח נראו מפתות. החזרזיר הסקרן שבי החליט שאם כבר אני כאן, אטעם מגוון מנות מייצג. לשמחתי, עידית זרמה אתי. התחלנו כמובן, איך לא, בזוג מרגריטות לימון מרעננות עם אלכוהול בול במידה הנכונה, ששימחו וציננו אותנו באחד הימים החמים ביותר של השנה.

לאכילת הדגל, הקהל יעבור לנוח!

לשולחן הגיעו שלושה רטבים מצוינים: צ'יפוטלה חריף עם עגבניות שרופות, חליפיניו חריף וסלסת אבוקדו עם ליים פיקנטי. פתחנו בנאצ'וס קון קסו, צלחת נדיבה של נאצ'וס עשויים מצוין, שמעליהם הונחו בהדרת כבוד גבינת צ'דר ופריחולס, השעועית השחורה עם השם המצחיק. יופי של נשנוש פתיחה.

הזמנו בנוסף פלאוטס דה פויו אל קאסו. שלישיית טורטיות תירס המוכנות במקום במכשיר מיוחד שהגיע ממקסיקו. הטורטיות מגולגלות וממולאות בפריחולס, מוצרלה ועוף, כשמעליהן בצבעי דגל מקסיקו סלסת אבוקדו ירוקה, שמנת חמוצה וקסו פרסקו (המזכירה גבינת פטה) לבנות וסלסה טאקרה (עגבניות שרופות) אדומה. היה קצת חבל לאכול את המנה ולהרוס את המראה היפה והפטריוטי, אבל היה בהחלט שווה, כי הטעמים השתלבו בהצלחה ועשו כיף בפה.

לליווי המנות העיקריות הזמנו את המשקאות המקסיקניים המיוחדים: חמייקה, משקה מפרחי היביסקוס מיובשים, שהיה מרענן ומתוק במידה, והורצ'טה – משקה קל מאורז, חלב וקינמון, שהיה נפלא ונגמע בשניות.

כשפרידה קאלו פוגשת את דייגו ריברה

לעיקריות לקחנו את "המלצת השף" ובוריטו ברבקואה. המלצת השף היא בעצם ארוחה עסקית, הכוללת אסקיטס, קסדייה ברבקואה ושני טאקוס (טורטיית תירס רכה המוגשת פתוחה) - פויו פסטור ופסקדו. ארבע המנות חייכו אליי מהמגש הגדול, מפתות ולוחשות לי "קח אותי ראשון".

פתחתי בטאקו פסקדו – דג קטפיש קריספי בבלילת בירה, שמעליו נחים בשלווה מיוקרמה (שמנת חמוצה במיונז) וסלסת אבוקדו, כרוב סגול ופיקו דה גאיו (סלסה מקסיקנית). זו הייתה מנה נהדרת שניצחה בנקודות בקרב ארבע המנות.

טאקו פויו פסטור, עם חזה עוף על הגריל במרינדת הדרים ותבלין אצ׳יוטה, בצל, כוסברה, אננס וסלסה, היה מצוין אף הוא. צמד הקסדיאס ברבקואה לא אכזבו גם הן. כאן הטורטייה ממולאת, מקופלת וקלויה על הפלנצ'ה, מכילה בתוכה כל טוב של תבשיל בקר בבישול איטי, פריחולס וגבינת מוצרלה. טעים מאוד, רק זהירות – רותח!

בין לבין נשנשנו מהאסקיטס – סלט תירס קלוי המטוגן על הפלנצ'ה עם מיוקרמה וצ'יפוטלה. מנה שנראית פשוטה, אך הפתיעה בשילוב טעמים של חריף, מתוק ומעושן קלות. השף שיחק אותה בגדול עם המלצתו. מנה עסקית משביעה ומשתלמת שאוצרת ארבע חוויות במגש אחד.

עידית לקחה לעיקרית בוריטו ברבקואה. אם הטאקוס קטנים וצבעוניים כמו פרידה קאלו, הציירת הנפלאה ונמוכת הקומה שדיוקנה מתנוסס בפנים המסעדה, אז הבוריטו (שפירושו "חמור קטן" בספרדית) הוא הצייר דייגו ריברה, בעלה של פרידה, המרשים וכבד המשקל. למגש הגיעו שני חצאים גדולים עשירים בתבשיל בקר בבישול איטי, אורז לבן, פיקו דה גאיו ופריחולס. עידית שדרגה את המנה וביקשה שתכיל גם שמנת חמוצה וגוואקמולי לחוויה מושלמת. כבר בביס השני עידית התמלאה, אבל זה היה כל כך טעים ועשיר, כך שלא השארנו שבויים בשטח.

ליהנות כמו ילדים עם קרטיב לקינוח

לקינוח הזמנו מהתפריט צ'ורוס ופלאן. שלישיית הצ'ורוס, רצועות בצק מטוגנות עם קינמון וסוכר, הגיעו בליווי ריבת חלב ושוקולד פרווה (למה פרווה?) וחוסלו במהירות ביחד עם הפלאן – קרם קרמל מקסיקני – מומלץ לחובבי המתוק.

לקחנו אתנו לדרך שני Paletas, קרטיבי רחוב מרכיבים טבעיים בלבד, שהטוב מביניהם היה מנגו עם צ'ילי מעקצץ ומענג, שסיים לנו ארוחה מהנה ביותר ולא פחות חשוב – אחת המשתלמות באזור.

שמחתי להכיר מסעדה מקסיקנית חדשה ואיכותית שמתמודדת בכבוד במגרש השכונתי.