הקטנה בחרה בפיצה מתוך תפריט הילדים החמוד שהוא בעצם חוברת ציורים שכריכתה משמשת כתפריט. היא אמנם קצת התקשתה להיפרד מאתי, מפעילת הילדים, אבל התרצתה לעשר דקות של פיצה ואז שוב נעלמה
נטע גל וזוגתו החליטו לרדת הפעם לפשר תופעת התור המשתרך בכניסה לגלידה אנדרי. משדרות רוטשילד התל אביביות הם נסעו עד יפו רק בשביל ללקק והחליפו את הסקפטיות בהערצה גורפת
אחרי האוכל ואחרי הביקור בחנות, יצאנו לסיבוב בדיר העזים שמונה לפי לירון, מנהלת המסעדה, למעלה מאלף ראשים. ביניהם מצאנו כמה צעירים במיוחד, שאפשר ללטף ואפילו להרים ולחבק. האכלנו את העזים הבוגרות בחציר מכף היד, עקבנו אחרי טווסים עם זנבות מפוארים וגלגלנו חוטים מהצמר שנגזז מהכבשים
בשישי בצהרים, בלב תל אביב, מטופלים בשלושת ילדיהם, הימרו בני הזוג כהן על ארוחת צהריים ב''מלכות הפלאפל'' ולא טעו. הילדות התלהבו מהמנה הכתומה של פלאפל בטטה והבן התביית על הפיתות הטריות שאופים במקום. זמן איכות
סדרת חוברות צביעה חדשות מציעה פיתרון מצוין לישיבה עם הזאטוטים בבית קפה או במסעדה. אפשר להביא מהבית ועוד יותר טוב לגלות את החוברת בתפריט ולהזמין במקום. רונית בר אילן שהצליחה לסיים את ההפוך מריעה ליצירתיות
הילדים רוצים אטרקציות ואוכל מהיר. אבא ואמא חולמים דווקא על טיול שישלב ביקורים בספא עם טעימות יין ביקבי בוטיק. הנה לכם הצעת פשרה: את ארוחת הצהריים אוכלים בבית הפנקייק. כך מתחילים שנה מתוקה.
בפביאנה לא הרגשנו מיותרים ולו לרגע אחד. המלצריות החייכניות עשו הכל כדי שנרגיש בנוח, כולל לזכור להניח כל כלי שביר במרחק סביר מהקטנטן שמסיים בימים אלו את מחקרו על כוח הכבידה, והשף הכין לזאטוט (ולנו) פסטה מופלאה שבה עוד ידובר.
דרך האוכל היא מסעדה ותיקה בנווה צדק עם קונספט מחמם לב - מטבח שכונתי מקורי. כזה שאפשר לאכול בו שניצל ופתיתים אבל גם חזה עוף ממולא בפטריות ועשבי תיבול ברוטב יין לבן. שפרה צח לקחה את הילדים ואפילו הם נהנו. ויש גם מתכון.
ציפורן, קינמון, אניס, קימל ואגוז מוסקט. זו לא רשימת מכולת. זו תערובת התבלינים המיוחדת לתה הבית במסעדת מטעמי התאומות על הר שכניה.
הקונספט של המסעדה הוא אוכל תאילנדי מהיר שמוכן לפי הזמנה. בעת ההמתנה, הקצרה יחסית (פחות מ-10 דקות) אפשר גם לראות כיצד מקפיצים את האוכל בווק – חוויה נחמדה כשלעצמה.
את הפסטות עושים במקום, כלומר מכינים במטבח את הבצק ויוצרים ממנו רצועות בצורה הרצויה במכונת פסטה. תהיתי אם אפשר להרגיש את ההבדל- ואפשר גם אפשר. המרקם של הפטוצ'יני שלי היה מצוין, אל דנטה והמנה עצמה הייתה מגוונת טעמים ופיקנטית מעט.
רצינו שמישהו במסעדה יאמץ אותנו, אבל התביישנו לבקש אז הזמנו קינוח כתחליף. שטרודל תפוחים ולפתן בתיה, שהכיל תפוחים, שזיפים, צימוקים ומשמשים. אפילו בריטני ספירס שהתנגנה ברקע נשמעה באותו רגע כמו פולניה גאה.
אני קיבלתי צלחת גדושה בכבדים, שהיו מתובלים היטב והוגשו עם סלט ירקות גדול וצ'יפס. כמה מבני המשפחה שכבר סיימו את הפנקייק התעלמו מהאיסור ועזרו לי לחסל את המנה שלי.
את פנינו קידמו 3 חמורים וגמל אחד, חביב להדהים, שני כלבים אחד מעורב והשני גזעי, שהתגלה כנשמה מתוקה. אחרי סיור שכלל פינת חי, שאת חלקה בנו הילדים מבוץ, ועוד דברים מאוד מעניינים בחצר הגדולה הגענו לאוהל גדול שממנו יצאה ארובה, ובפנים: הפתעה.
מצד אחד, יש שם את ההיצע המוכר והאהוב על ילדים של פיצה-פסטה. מצד שני, התפריט כל כך מגוון ומלא הפתעות, שגם ''ילדים גדולים'' והרפתקני חיך, כמוני וכמו שותפתי הצעירה לארוחה, ייהנו בו מאוד.
כשאדם חי בצורה שאני חיה בה לאחרונה (יענו לא חוזרת לבית של ההורים, עובדת רוב הזמן, ולא בשעות נורמליות, וחווה התקפי רעב בשעות מוזרות ביותר של הלילה), הוא נאלץ להתמודד עם הרבה הזמנות של אוכל. הדבר הדומיננטי ביותר שמזמינים, מן הסתם, הוא פיצה.
בזיכרון העמום שכנה העובדה כי בית הפנקייק המקורי מציע עוד כמה דברים לקיבה רעבה מלבד פנקייק. ואכן, הזיכרון לא שיקר אם אתם באים עם הילדים, דעו שיש אפשרות לארוחת ילדים במחיר מצחיק של 16.5
אם התעוררתם אל בוקר שבת סתווי, והתחשק לכם טיול קטן ולא אתגרי, נמל תל אביב יכול להיות רעיון. מעמיסים את הילדודס על האוטו...
כל אחד חוטא לפעמים, לא עומד בפיתוי, ועולה לרגל בליווי בני המשפחה (חופש, חופש) לאחד מהיכלי השופינג הגדולים בישראל ''קניון הזהב''. האזור הומה אדם, חלונות ראוה וסחורות להתפקע, בקיצור, מקומות בהם אדם, ובניו בעיקר, יכולים לרוקן את כיסו עם חיוך על הפנים.