התחלנו עם איקרה. סנדרה אמנם טורקיה מבטן ומלידה מה שמקנה לה יתרון גיאוגרפי עליי באיקרות, אבל קשה להתחרות עם המומחיות שפיתחתי אני לאורך שנים של התענגות על איקרות למיניהן. הגרסה היוונית, הגוון הבולגרי, זה הישראלי מקומי וכמובן הטורקי. בסוף מסע עקוב מאיקרות אני יודעת שאם יש מומחים לאיקרה בעולם, אלו הטורקים, וזאת של מסעדת גפן היא מהאיקרות הטורקיות המשובחות...
בכל רגע נתון עומדים לפחות עשרים איש בתור ב''שניצל קומפני'' ומנחיתים בקצב את ההזמנות השונות, בצלחת, בבאגט, בפיתה, עם תוספות מבושלות או רק עם סלטים, לאכול במקום, או לקחת למשרד. ששה עובדים מתקתקים מנות בקצב, כך שבאורח פלא אף אחד לא מחכה יותר מכמה דקות לפני שהוא נפנה מהדלפק בחיוך מרוצה, עם המנה המבוקשת בידו. אוכל מהיר במלוא מובן המילה, רק לא במשמעות השלילית שנקשרת אליו בדרך כלל...
כמה שולחנות, מוסיקה גרוזינית ברקע ואווירה מכניסת אורחים שמשרה טימור, הבעלים-מבשל-מגיש. עד עכשיו קראו למקום ''טי אנד די'', על שם טימור ודני הבעלים. אבל בערב הגיענו בישר לנו טימור שבדיוק מחליפים את השם ל''דדה'' – אמא בגרוזינית. מסתבר שלא משנה מאיפה באת, אוכל של אמא זה תמיד הכי טוב. שפרה צח ביקרה בגרוזינית של גבעתיים
לירון החליטה להיות אמיצה ולטעום את זאב הים העברי, ואילו אני, שמרנית שכמותי, הזמנתי אסקלופ וקיבלתי גלילת חזה עוף ממולאת בפטריות ורוטב חרדל. כך גיליתי שגם מנות עם שמות סטנדרטיים עשויות להפתיע, במיוחד כשיושבים במקום לא סטנדרטי כמו הדרל'ה. זאב הים של לירון הגיע שזור ומצופה כמובטח בתפריט והיא פרמה אותו בעדינות וטעמה ממנו בסקרנות מהולה בהתרגשות, בכל זאת, זאב ים...
השקנו כוסיות והכרזנו על תחילת החגיגה, משאירות מאחורינו את ייסורי המצפון על בני הזוג שנשארו עם הילדים בבית. הבירה החומה והמתקתקה, היתה טעימה מאוד והחליקה בגרון. מבט אחד על קהל הלקוחות של הברוהאוס גרם גם לי להרגיש קוסמופוליטית: המסעדה מלאה בתיירים, דוברי אנגלית, יפנית וצרפתית שישבו בזוגות ובקבוצות וחגגו
הגעתי לארוחה ב''גונג'' עם חברה טובה ופתחנו את הערב בשתי מנות סושי, האחת עם רצועת פילה בקר וירקות, שכללו בין היתר גם בטטה. השנייה, מנת סושי קלאסית עם סלמון ואבוקדו. אמנם כבר אכלתי לא מעט מנות סושי אבל זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בבטטה בתוך סושי, וההיתקלות יש לומר, נעמה לי מאד. בטטה, לעניות דעתי, מביאה עימה רק דברים טובים ולכן גם בסושי היא אורחת רצויה
נטע גל, כתבנו, חזר לביקור ב''מטבח של רמה'' שבנטף ונמלא השראה ועונג. שעה קלה אחר כך הגיע למערכת טקסט פיוטי כמעט: שבעה הרהורים קצרים על אוכל משובח, חיים טובים, מחזוריות והרי ירושלים
איך מצליחים לשמור על משקל קבוע תוך כדי שגרה של ימי עבודה לחוצים? הדיאטנית ליאורה חוברה, ששומעת את השאלה הזאת על בסיס יומי, ביקרה בעסקית של מסעדת דיטה וחוזרת עם הסברים מפורטים.מסתבר שאפשר לאכול טוב, ליהנות וגם לשמור על משקל, תוך כדי שבוע עבודה לחוץ. עשה ואל תעשה בארוחת הצהריים העסקית.
בניגוד לשיטת ההכנה המקובלת של ניוקי, בבישול במים, ב''תמרה'' קודם כל מטגנים את הניוקי קלות בחמאה ואחר כך נותנים להם להתבשל בתוך רוטב של שמנת ועגבניות. לבסוף מגישים אותם עם עגבניות מיובשות ואגוזים קלויים. אז כן, אין ברירה אלא להודות שהניוקי הללו הם אכן, מהטובים שאכלנו
אין הרבה מקומות בארץ היכולים להתחרות ביופיו של הצוק של באבאי ובשקיעות הנפלאות של ימי שישי אחר הצהריים ולכן, שמחנו לגלות, אחרי מספר שנים של דעיכה, שבאבאי קמה לתחייה, שהדשא שוקם, שהמסעדה פועלת ושהמטבח מוציא מנות יפואיות לתפארת. מנות יפואיות? כן, יש דבר כזה ומיד אפרט
לראשונות הזמנו סביצ'ה סלמון ואבוקדו בליווי סלסת חלפיניו ומעט כוסברה ומרק סרטנים עשיר וסמיך. הסביצ'ה של שף הקולומביאני, ג'וני חיל, לא היה אגרסיבי בטעמיו כמו אחיו העממיים מדרום אמריקה, אלא מעודן, והמנה היתה טעימה מאוד. גם מרק הסרטנים העשיר היה טעים להפליא, בעל טעם חזק של סרטנים ושמנת. פתרון מושלם למי שאוהב בשר סרטנים אבל מתעצל לפצח
הגענו בערב רגוע ונכנסנו במהירות לאווירה המיוחדת של המקום, שהלכה ונעשתה נעימה ככל שחלף הזמן, המשקה זרם ומוסיקת הג'אז התנגנה ברקע. ב''קולינרי'' אפשר ליהנות מן הגינונים של מסעדת יוקרה (שולחנות עץ כהים ערוכים בקפידה עם בקבוק יין ובקבוק מי סן פלגרינו) אך גם להרגיש מאד בנוח ולא ''מעונב''
הצירוף אוכל בריא עושה אתכם חולים? אולי הגיע הזמן שתבקרו ב''בריבה''. שפרה צח כתבתנו שודלה על ידי חברתה הטבעונית להתנסות בארוחת בריאות ב''בריבה''. כשהגיעו למנת הריזוטו אבוקדו, הבינה שדבקותה בסטייק התערערה לנצח
''על צלחת שטוחה ערוכים כיסונים זעירים, גרגרי חומוס, ירקות מבושלים ופטרוזיליה, כשאת הכל מכסה מרק דובדבנים. וכמו שהמרק הוא ארוחה שלמה, כך גם מנות האורז המיוחדות, שנועדו לשמש כתוספות, האושפילאו, אורז עגול מנוקד בכפיסי גזר, גרגרי חומוס ופיסות בשר קטנות, והבחש עם עשבי תיבול וטעם נפלא''. שפרה צח ביקרה בסמרקנד וחזרה מוקסמת
פתחנו בשתי כוסות של יינות בוטיק ישראליים, קברנה של שאטו גולן ומרלו-קברנה של יקבי פלאם. לגמנו מזה ומזה מבלי שהצלחנו להכריע איזה מן השניים אנחנו אוהבים יותר, את הקברנה החלק והמלא או את המרלו-קברנה שטעמיו מודגשים יותר. בין כך ובין כך מפלס היין בכוסות הלך וירד ויחד עימו גם לחם הבית הטעים
אח מבוערת, נרות דולקים, שאנסונים צרפתיים ואוכל משובח בצלחת. כך נראה הערב הרומנטי של שפרה צח ובעלה, במסעדת אלגונקווין הכפרית שבמושב בניה. פרוטוקול של ערב מהחלומות (הרומנטיים)
לצד הגפילטע פיש המסורתי ניתן למצוא ב''מסעדה היהודית'' גם דג סלמון, דג נילוס פיקנטי, אמפנדוס ועוד מנות ראשונות. רשימת העיקריות כוללת מרבעי עוף, דרך חזה עוף בפטריות ועוף ממולא, ועד צלי בקר, לשון ומוסקה. לצד אלה, יש מגוון סלטים ותוספות, וזה רק התפריט 'ה''רגיל''. את הכל אפשר להזמין גם לפסח, כשר-גלאט ובמחירים שווים לכל נפש
בקצה גרם המדרגות הקצר, חולצים נעליים ונכנסים לחדר הגדול שבו שולחנות נמוכים סביבם יושבים על מזרונים, כריות ושטיחים. אם תבואו בשניים, יש סיכוי טוב שתוכלו להתייחד בשולחן פרטי, תלוי באיזו שעה תגיעו. אם זו תהיה שעה עמוסה, תחלקו את שולחנכם עם אורחים נוספים. לא חיסרון בהכרח, תלוי את מי יביאו לכם הגורל והקארמה...
גם אם אתם לא גרים באזור חיפה אלא בצפון הרחוק או אפילו סתם עוברים בחיפה, כלומר תל אביביים, אתם באמת, אבל באמת, באמת, באמת, חייבים לטען את החומוס של עידו קציר מינשוף חומוס, שמוגש עם פיתות טריות, פיתות עם תוספות ופיתות מקמח מלא. מי שבסוף הארוחה מרגיש מסיבה כלשהי שלא מיצה את עצמו, מקבל תוספת של חומוס לצלחתו על חשבון הבית. הבטחה שלי, לא תזדקקו לתוספת הזאת
הג'מבו שרימפ נחצה לשניים והונח על אצות וואקאמה כשעליו רצועות קישואים וטבעות קלמארי ברוטב מדהים של ביצי דג הקפילן. יניב, מלצרנו הרהוט, הסביר שדג הקפילן הוא דג מעופף. אולי זה ההסבר לטעמה המופלא של המנה אך יש לי תחושה שזה קשור דווקא לכך שהשף בברקרולה, נועם דקרס, כמו רוב צוות המטבח, הינו יוצא מסעדת מול ים המשובחת...
כלל הברזל של עולם הקולינריה הוא שבענייני מסעדות תמיד כדאי להקשיב למקומיים. עיינה גל, הסטודנטית התל אביבית שלנו לקולנוע, קפצה לבקר חברה בראש פינה ובהמלצתה בדקה את ההמבורגר של עמבורגר. מאז היא מדקלמת עוד כלל ברזל בענייני קולינריה: בעמבורגר אכול המבורגר!
אם התפעלתי מנדיבות המנות הראשונות, לא ידעתי לקראת מה אני הולך בעיקריות. כאן לא נותר לי אלא לומר, עשו לעצמכם טובה והגיעו לברסרי רעבים. שלוש מנות של פילה בקר מציע התפריט ואנחנו הלכנו על הצרפתית הקלאסית: פילה וולינגטון, פילה בקר וכבד אווז בעטיפת בצק עלים. טבחי הברסרי השכילו לשמור על הפילה מצליית יתר, אויבתו הגדולה, והפליאו במנה מצוינת
את ארוחתנו המשותפת פתחנו, אמא ואני, במרק בנגקוק שהיה פיקנטי מעט, בגלל הקארי שתיבל אותו. חוץ מחריפות עדינה היו בו גם עוף, אטריות, חלב קוקוס, ירקות, בוטנים קצוצים וכוסברה. מרק עשיר מאד ועמוס בכל טוב. מרק מסוג המרקים שהם ארוחה שלמה. אבל כיוון שידענו שזהו רק הספתח למנות שעוד עתידות לבוא, לגמנו ממנו בנחת, משתדלות לא להתמלא
הפוקצ'ה של מרתה מתפצפצת בפה, פריכה ונימוחה גם יחד ומוגשת בתיבול מינימאלי של רוזמרין ומלח גס. יחד איתה קיבלנו מנת עדשים אורגניות. פשוט עדשים, אבל כאלה שבושלו בעשבי תיבול והוגשו עם שמנת חמוצה ותלולית של בצל מטוגן ובשר חציל קלוי. הכל השתלב יופי ביחד, כשהפוקצ'ה משמשת כתגבורת מבורכת
אחרי שפיצחנו צלוחית של ''אדממה'' (תרמילי סויה ירוקים מאודים עם מלח), הגיעה ''קומבינצית דים-סאם'': מגדל המורכב משלוש סלסילות במבוק, בתוך כל אחת מהן סוג שונה של דים סאם, האחד באו (כופתאה מבצק שמרים) במילוי בקר עם פטריות, השני בצק שקוף במילוי עוף, ירקות ואגוזי קשיו, והשלישי, הטעים ביותר לדעתי היה כיסון מגולגל עם אווז מעושן, אפונה ופטריות שיטאקי
נמצאו 1315 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.