כמו דוור הממשיך להגיח עם בשורות טובות חזר אלינו הפאסאדור עם עוד ועוד סוגי בשר, ברגישות רבה לקצב האכילה שלנו. תחושה חדשה ונעימה הציפה אותנו כשהבנו שהארוחה תיגמר רק כשאנחנו נחליט, בעוד הפאסאדור, כמו אמא פולנייה, תמיד יעקם את פרצופו באכזבה: ''מה, זהו? אתם לא רציניים, אכלתם כמו ציפורים. טוב, אז תאכלו רק עוד משהו קטן...''
קינחנו בטירמיסו מצוין ושתינו קפה. בעוד שבוע הוא ישתה בלעדי קפה איטלקי באיטליה האמיתית, הרהרתי, אבל בינתיים אנחנו פה. וכל עוד אנחנו פה, אנחנו מבלים כמו שצריך וגם אוכלים כמו שצריך, אוכל איטלקי, כמו שצריך.
לזכותו של מ' ייאמר שהוא לקח את העניין ברצינות. לחובתו ייאמר שהוא לקח את העניין כל כך ברצינות, עד שלא הפסיק להכתיב פסקאות. עם המנות הראשונות הוא שחרר את ההצהרה: ''תכתבי שהפטריות במחבת הלוהטת הן מנה מתאימה לקונספט, רק שהיינו מעדיפים אותן עם פחות עשבי תיבול, ושכנפי העוף בצ'ילי הוכנו כהלכה''. אני מהנהנת ומנצלת את העובדה שהוא עסוק בדיבור כדי להשתלט על שארית הכנפיים
שתי המנות הראשונות והמצוינות שבחרנו מדגימות את יכולתו של השף ללהטט בחומרי גלם: האחת, עצם עגל בציר עגל, שמולאה במח העצם עצמו יחד עם שלושה סוגי פטריות, שיטאקי, פורצ'יני ומורל. בשנייה, ''וורסיות בכבד אווז'', משמש כבד האווז ליצירת שלוש מנות שונות על צלחת אחת: נתח צרוב על גבי טוסט, סיגר במילוי כבד אווז ומוס כבד אווז בריבת בצל - כל אחת חגיגה בפני עצמה
אז היה זה קונפי שוק אווז שסחט מאיתנו אנחות התפעלות. מנה כבדה וחורפית שנעדרה כעת מהתפריט. כפיצוי הזמנו אנטריקוט ברוטב ציר בקר ותימין שהיה עבה ועסיסי, צרוב היטב בחוץ ושופע מיצים בפנים. טעים ככל שהיה, את ההצגה גנבה דווקא גבעת הפירה הקטנה שליוותה אותו, שהיתה בה איזו לוויית טעם מיוחדת שגרמה לנו לריב על כל ביס
הערב המשיך וקולוני השתנתה. לאט ובהקפדה עומעמו האורות, המוזיקה שינתה קצב והגיל הממוצע שבתחילת הערב עמד על 40, ירד לאמצע שנות ה-20. השתלבנו בקהל הצעיר והמשכנו עם יין אדום לעיקרית, פילה עגל ברוטב בירה כהה שהיה טעים רך ועסיסי, כמו שפילה טוב צריך להיות, גם אם לא העפיל אל פסגות העונג של המנות הראשונות
אם התסריט הקבוע של הנופשים באילת הוא שתי משפחות בחופשה שמתלבטות איפה לאכול כשהילדים לוחצים על מזון עתיר פחמימות ומטוגן (''מקדונלד'ס! מקדונלד'ס!''), הנשים על סלט ירוק עם רוטב ויניגרט והגברים על סטייק עבה ומדמם - בוסטון תספק את כולם, ובכל זאת, תתגאה במיוחד במאכלי הים שלה
המטבח של רמה פתוח רק בסופי שבוע ובלילות ירח מלא, כי כדי להתמסר לארוחה מורכבת ומענגת כל כך צריך פנאי. לימור פורת הגשימה השבוע חלום ואכלה שם ארוחה שעשתה הרבה כבוד למטבח הישראלי המקומי. אלא שלמחרת היא גילתה שהחלום שלה לא השתנה הוא רק התעצם והיא ממשיכה לפנטז על הרגע בו תחזור לשם
בין שייק חלב קוקוס ואגסים לשקשוקה של טופו עם ביצים אורגניות, מגישים במסעדת טיירה גם תפריט עיסויים (שניתנים על ידי המלצרים - מסאז'יסטים) ומנות חמצן בנרגילות כחולות. עומר טל, כתבתנו, ביקרה במסעדה שחוגגת על הבריאות
מיד אחרי שבירר שאין לנו שום מגבלת כשרות או בריאות, בנה לנו דון ארוחה שנפתחה בסלט ירוק עם עלי חסה, בזיליקום, כוסברה וירוקים אחרים והמשיכה בסדרה של מנות שריגשו לנו את החיך כמו שלא ריגשו אותו מזמן. למשל מנת הפנקייקס הויאטנמים הקטנים העשויים מקמח אורז עם עדשים ובצל ירוק ברוטב אננס
טעון בהערצה לאוכל הטורקי באשר הוא, היה נטע גל מאושר לגלות שטיקה, המסעדה הטורקית החדשה בהרצליה פיתוח, עומדת בכל ציפיותיו ואף מתעלה עליהן. ''המטבח ניפק מנות נפלאות שזכו לטיפול מקצועי ומעודן'', הוא דיווח בהתרגשות בסופה של ארוחה משובחת, ''לתפארת האימפריה העות'ומנית לדורותיה''
ישבנו כמעט שעה רק על הסלטים. ארז פיצל את הריכוז שלו והצליח גם לאכול וגם להתרשם מהעיצוב המושקע של המקום. חלל גדול, שיקי, בעל תקרה גבוהה ומדרגות שמובילות לקומה נוספת ובה חדר אירועים אינטימי
בגלל טעות של הגורל נולד ג'אקומו ויולה, הלוא הוא יעקב פיאלקוב, בישראל ולא באיטליה. אבל גם טעויות של הגורל אפשר לתקן וג'אקומו הקים בכפר-סבא שלוחה איטלקית של ארץ המגף. שפרה צח כתבתנו קפצה אליו לביקור, התענגה על האנטיפסטי, התרפקה על הסיפורים והתלקקה מהזופה אינגלזה. את הביקור היא מסכמת בשתי מילים: לכו ותתמסרו
בפרץ אביביות ספורטיבי יצאה ענת פרנק מהעיר הגדולה לטיול דו-גלגלי ברמת הגולן. לפני העלייה לשטח היא עצרה לארוחת בוקר אצל שפרה מיכאלוביץ' בשמורת האלונים, ובין סלט השומר עם המשמש המיובש לחצילים המטוגנים עם הגבינה הבולגרית, שכחה את עצמה לגמרי
נסו לדמיין שמסעדה שלמה תעמוד אך ורק לרשותכם ושף פרטי יגשים לכם כל גחמה קולינרית. נשמע חלומי? נטע גל וזוגתו הלכו בעקבות השמועה לארוחה זוגית אצל ארז שטרן ולא ידעו את נפשם מרוב הנאה. מה שהתחיל בתחושה של אינטימיות כפויה הסתיים בתחילתה של ידידות מופלאה
על פריץ לאנג ומטרופוליס, סרטו האקספרסיוניסטי, למדנו בדיוק השבוע ומתאים לנו לעבד את החומר הנלמד עם ארוחה טובה. אנחנו אוכלות ברוסקטה פריכה עם עגבניות וחציל אפוי. לצידה אנחנו זוללות טוסטונים עם קונפי בצל ושום שנושאים על גבם כבד מוקפץ ומלקקות את האצבעות
זה בכל זאת דייט ואנחנו חולקים במנה העיקרית: ספייריבס סיני במרינדת פלפל, יין לבן, שום וקרמל מתקתק. כשהוא מוגש לשולחננו ניצוצות של אהבה כבר מורגשים באוויר. כל אחד אוכל בנימוס את חלק שלו, מי בידיים (הוא) ומי בסכין ובמזלג (אני). מה זה משנה אם בסופו של דבר שנינו נשענים לאחור עם חיוך של סיפוק
על השולחן נחתה מחבת ברזל שחורה ולוהטת ובה קוסקוס עם שרימפס, קלמרי ומולים. בראשם, כמו מפקד גאה, סרטן כחול חצוי לשניים. המנה היתה נדיבה ומצוינת. הקוסקוס תובל בפלחי אשכולית אדומה, שהוסיפה למיזם חמצמצות מרעננת ומפתיעה. כשהרמנו את הראש, הגיעה לשולחן מנת צלעות טלה ביין. רוטב היין היה עשיר ומתקתק והשתלב ברכות עם הטלה ופירה הבטטה
הספריבס הוגשו עם פירה תפוחי אדמה ורוטב שזיפים, סויה וגינג'יר. המנה המושפעת מן המטבח האסיאתי, היתה יפה כציור יפני. את התיבול התאילנדי של קציצות הטלה נאמץ גם במטבחנו הביתי. נגיעה של עשב לימון שדרגה אותן באופן מקסים. הקציצות שכשכו ברוטב חומוס ועגבניות שהיה טעים אך למרבה הצער חרג מקצה גבול הקיבולת של אדם קטן כמוני
נכנסנו למסעדה בערב חורפי שהתאים בדיוק לסוג כזה של ארוחה, מהבילה ועם ניחוח מזרח אירופי רחוק. שותפי לארוחה שמבין דבר או שניים באוכל מזרח אירופי ולאו דווקא מבית אימא, התנדב לבאר את המנות שהוגשו בקעריות קטנות לצד לחם הבית. באחת היה סלט ירקות מתובל ומעניין ובאחרת שמאלץ, פשוט ככה, שמאלץ. השמאלץ, הסביר השותף, הוא שומן שמורחים על הלחם. אודה ולא אבוש, גיליתי כאן מעדן אמיתי
יותר משאני מתפעל ממעשי הכשפים של שפים מלומדים ויצירתיים המגישים יצירות מופת חד-פעמיות במחיר הולם, כמובן, אני מעריץ את אנשי המקצוע השקטים שללא לאות ובמשך שנים רבות, מגיעים כל בוקר לעבודה כדי להגיש ארוחות טעימות, מבושלות מחומרי הגלם הטריים ביותר, באותה איכות ורעננות שאפיינה את המטבח גם עשר ועשרים שנה לפני כן – זו מקצוענות
לאחר שחיסלנו את פירות הים והיינו עסוקים בלנגב את הרוטב בעזרת לחם הבית, טרח השף לצאת החוצה ולנזוף בנו על כך שאנו לא עובדים נכון, והציע שנבצע את הלחם וניתן לו לשחות ברוטב דקה או שתיים. מה יש לומר, האיש צדק. גם צלחות המנה העיקרית חזרו מנוגבות ומבריקות למטבח ואין לנו ספק ששוטף הכלים הריע לנו ממקומו ליד הכיור
שלל נתחי אנטרקוט, קבבונים, כנפיים, ספייריבס, נקניקיות ובייקון התפננו להם על הצלחת לפנינו, כשלצידם בצלים ותפוחי אדמה מהאש. הרגשנו כאילו שליח על על טוסטוס העמיס את מיטב הבשרים ממסיבת ברביקיו של מגדל בקר, עצר על הדרך במדורת ל''ג בעומר ופרק את כל הערימה בסידור דקורטיבי על צלחתנו
אם גם אתם מתכננים לרדת לאילת בפסח כמו חצי מעם ישראל, אולי כדאי שתקראו את הכתבה של מיה שחר אופיר על מסעדת סנטה פה, מהטובות שבמסעדות אילת. כן, אפשר לאכול מצוין באילת, אפשר להתרגש מאוכל מקסיקני ואפשר אפילו לפגוש מלצריות מחייכות. שלא תגידו שלא אמרנו לכם
המנות היו מעולות והצדיקו את שמה של מיתוס כמומחית לבשר. סטייק הפרגית הושרה ארוכות במרינדה והיה עסיסי ונימוח, ואילו מנת ה''שאטו'' כללה מדליוני פילה בקר ונתח כבד אווז, שנצרבו קלות לדרגת מדיום כנדרש וטבלו ברוטב בורדלז ייני-מתקתק