לפני כשבועיים השיקו במזטי תפריט טעימות אביבי, שכולל צלוחיות קטנות של מנות אביביות וקיצייות, מעין ארוחת נישנושים קלה: קאוויאר חצילים עם בזיליקום וגבינת עיזים, פטה כבד עוף מוגש עם ריבת תאנים, לבנה עם פסטו עגבניות מיובשות ואורגנו, עגבניות עם בצל אדום לימון ושמן זית ועוד דברים שגורמים לך להרגיש את הקיץ.
התענוג הקולינרי התחיל בביסק סרטנים. מעין מרק עם צדפה ושרימפס בפנים שהוגש בתוך ספלים לבנים מרובעים יפים להפליא. אם זה לא היה מנוגד לכמה כללים חברתיים הייתי מלקקת את הספל.
מנה יפהפייה של שרימפס בתפוחי עץ, קלבאדוס וסיידר הוגשה על צלחת מרובעת: גבעת שרימפס אדומים בוהקים ולרגליה אגם של רוטב כתום מתקתק ופיקנטי.
כדי לא להסגיר את המקום מיד, הזמנתי סרדינים מטוגנים, מנה שובת לב בפשטותה. מוסיקת ג'אז נעימה הסתננה בין הכיסאות המרופדים ואור של חסד הסתנן מתקרת הזכוכית שמעלינו, חודר את שרשראות הפילפלים המיובשים א- לה- קובה.
אם היה קיץ, את הקינוח הייתי רוצה לאכול במרפסת תוך כדי בהייה בגלים. אבל גם לחורף יש את הארומה שלו, ואלדין היא אופציה חמימה ומומלצת לארוחה טובה במקום טוב, רחוק ממרכז העיר. קחו את האוטו, רדו ליפו העתיקה ותתאהבו באלאדין, תרתי משמע.
כאשר אתם רעבים לאוכל ולא לאיזה סלט יאפי מוקפץ, 'קיטון' תספק לכם מזון אמיתי של בית יהודי מזרח-אירופאי, חם ואוהב, אוכל של גלות, 'אוכל של געגוע', כפי שהיטיבה לנסח זאת, רסקין עצמה.
במחבת לוהט של פירות ים, הכולל מולים, שרימפס, קלאמרי, סקלופס וסרטן ים כחול (89 ₪) ברוטב פרובנסאל (שמן זית, עגבניות ועשבי תיבול). מנה נדיבה אשר בהתחשב במנות הראשונות, אפשר היה בהחלט להסתפק במחבת כמנה עיקרית לשניים) של חומרי גלם איכותיים וטריים
את הארוחה התחלנו באגרול פירות-ים ברוטב ''אסייתי'' מנה מדויקת – פריכה במידה ומעניינת לחיך. במרק הבצל – מנה קלאסית שלא קל להכינה כראוי – השחקן הראשי כבר התחיל להפוך לקרמל ונתן גוון חום כהה וטעם עשיר ומתקתק למרק. הטונה בג'ינג'ר היתה נהדרת: בשרו הרך והנימוח של הדג הוגש לצד אספרגוס מאודה וסלט.
יחד עם בירה תאית צוננת קיבלנו מו יאנג , בשר לבן צלוי ופרוס דק, עם מישרה שום, נאם פלה ופלפלים על מצע של כרוב לבן פריך שהיה חמים והתקרר מעט מהרוטב הפיקנטי. מנה מצוינת.
בחלק מהשולחנות עדיין מתנהלות פגישות עסקיות, ובחלק האחר ניתן לזהות דייטים ראשונים באווירה רומנטית לאור נרות ומפגשים חברתיים. צחוקים, חיוכים, חיבוקים ונשיקות. איזה טיימינג נפלא לכל אלה.
בערב בו היינו בחר השף להציע תפריט טעימות בן 9 מנות מגוונות, כולל מרק מיסו עדין בספלוני תה סיניים, דגים מבושלים בצורות שונות: טמפורה סלמון נימוחה מהטובים שאכלנו, ילו טייל נפלא בגריל, בס בפנקו ובציפוי של סומסום שחור, ועוד.
בצלחת הגדולה הוגשו כמה סוגי ירקות אפויים- ברוקולי, תפוחי אדמה, קישואים, בטטות ודלעת, ורוטב הרוזמרין היטיב איתם מאד
הביקור שלנו במקום היה ביום שטוף שמש של אמצע השבוע. השקט שמסביב, הנובע מהמיקום בלב המושב (20 דק' מת''א), היה הזדמנות מצוינת ליהנות מיום יפה וארוחה מצוינת, שכן הגבינות, על מכלול השמות שלהן, הן באמת יצירה יוצאת דופן.
מדובר באוכל מפתיע, ייחודי, שמזמין אכילה בחבורות גדולות, וטעימות זריזות אחד מהשני, בדיוק מתאים לישראל. זרימת הכיסונים מגוונת ומשאירה את הסועדים מגורים, ממתינים לבאות והכל טרי טרי וטעים ואותנטי, כבא אמרנו?
חללים מקומרים מטוייחים לבן, תאורה נעימה ולא עמומה מידי וריצוף אבן. השולחנות ערוכים במפות מעומלות, הסכו''ם מבריק, הכוסות סדורות בשורה, מוזיקת ג'אז קלה ברקע , כמו שצריך.
אם יש משהו שעושה לי את זה, זה לשבת ספונה במקום חם ונעים, כשארובות השמיים מראות לנו כמה אנחנו קטנים. הידיים עוטפות ספל שוקו חם, שלא יברח, העיניים בוהות החוצה אל הים וההרים ובנשמה יש מין פרפור כזה שלרגע לוחש – איזה כיף לי.
יש המתייחסים לכניסתה של השנה האזרחית החדשה כאל סוג של חגיגה אנינה ויסבו לארוחת טעימות ויש שיביאו אותה בקרחנה לוהטת עם מוסיקה מחרישת אוזניים אבל כולם, יטביעו את הרגע בשמפניה ואלכוהול. מבין ההיצע האינסופי ליקטנו עבורכם כמה ארוחות, כמה חגיגות שלא כדאי להפסיד.
קיבלנו ''שלים'' רחבים ארוכים ומפנקים מצמר, התכרבלנו והמשכנו לפטפט ולפטפט ולקשקש, מסביב היו חבורות של חבר'ה, וצחוקיה, והמון סיגריות, יפעת נזכרה בגסט האוס שלנו בדרמסאלה, וזה היה טוב.
הצטיינו בטעמם נתחוני העוף האפגני המעושנים ,עוף הטיקה ,והבונה גוש שהיא מנה יצירתית הכוללת קוביות בקר מבושלות ברוטב נענע ועגבניות אשר יצרו ניגוד מתוחכם בפה
הקונספט של המקום הוא אוכל טוב ובגדול. הכול מוגש בסטייל אמריקאי, המנות ע-נקיות, הצלחות עוד יותר ואתה מרגיש שלא חוסכים עליך.
שלחנו מזלגות גם לצלוחיות של לבנה מצוינת בפסטו עגבניות, כרובית בציפוי פריך וברוטב צ'ילי, עגבניות שרי עם גבינת פטה צאן ורוטב פסטו, גבינת שמנת עם בצל מטוגן וחציל מטוגן ברוטב סויה ודבש. לצדם הופיעה פוקצ'ה חמימה ופריכה בלווית חמאת שום.
קורדיליה היא לא בדיוק מסעדה. כלומר, היא מסעדה אבל לא מקום שהולכים אליו לאכול. כלומר הולכים לאכול והאוכל טעים ומצוין (על כך בהמשך). אולם לב הענין הוא להצטרף אל השף ניר צוק למשהו שמזכיר יותר צניחה חופשית אחרי שפן עם שעון מאשר הטקס המוכר של תפריט ומנות וחשבון.
שם פרטי: אוכל, שם משפחה: איטלקי. ביקור ראשון במסעדת פסטריה מעודד חזרה לביקור שני ושלישי....
על הפוקצ'ה הנאפית במקום פשוט אסור לוותר. אוהבי לחמים יתמוססו מהשילוב הריחני של הפוקצ'ה שיצאה זה עתה מהתנור , עם שמן זית ועשבי תיבול.
פנינה אמיתית ואהבה ישנה על פתיליה. היום שאחרי הסושי אצל יוחנן.