הקונספט של כתית הוא בישול גורמה, שעושה שימוש יצירתי בחומרי גלם מקומיים. בפועל זה אומר שבכל מנה משולב איזשהו מרכיב, שנותן לה ''טוויסט'' מתוחכם והופך אותה למשהו שכמוהו לא אכלתם בשום מקום אחר. לקרוא ולהיאנח.
גם אסף ארטיזנל, כמו מיטב חברי, עשה את תחילת דרכו בעיר הגדולה. בימי שישי בבוקר היינו מתכנסים ברחוב יד חרוצים, ושם, באחת הפינות המכוערות של ת''א, קובעים כל פעם מחדש ש''העוגות שלו משפריצות חמאה''. כך שלבקר שוב בארטיזנל זה בדיוק כמו לבקר את חברי שעברו לשרון, זה שהם הרחיקו לא אומר שאני אוהב אותם פחות.
אם גם אתם חושבים שהשניצל של אמא שלכם הוא האוורסט של כל השניצלים סימן שעוד לא טעמתם את זה של קפה נואר. זרחיה מתן בשיר הלל לשניצל.
''אז איפה נפגשים?'' אלוהים יודע, צריך לחשוב, אמרתי. ''אולי בקימל?'' היא שאלה. קימל? וואוו לא הייתי כבר יובלות, ממממ.... את יודעת מה? למה לא? יש מצב, תודיעי לבנות. וכך קרה שפגישת הבנות הרבע שנתית, יומולדת זה רק התירוץ, נחוגה הפעם בקימל. ושם, יש לומר, נחוגה בפאר והדר, אבל למה להקדים את המאוחר.
התמוגגנו מהמקום, שנמצא בתוך גינה פרטית (סליחה, תיקון - נחלה פרטית) ירוקה ומוצלת. התפריטים גילו שקפריזה עברה לאחרונה שדרוג מבית קפה של קפה פלוס עוגה או מקסימום ארוחת בוקר, לביסטרו כפרי שלא היה מבייש גם את כפרי פרובאנס או בורגונדי.
לא היתה שאלה מה נזמין, גפילטע פיש לאבא, וכבד קצוץ בשבילי. אבא נאנח. בדיוק בשביל גפילטע פיש כזה המציאו את המסעדות היהודיות הוא אמר.
כבר בכניסה מצאנו שתהל מצוידת בכל מה שצריך בשביל האפקט הרומנטי. מנורת ''שנדליר'' ענקית בכניסה, אור נרות בפנים, וילונות ארוכים על החלונות, רצפת קורות עץ ושולחנות עץ מאסיביים מסודרים בחלל סביב הבר. התיישבנו ליד החלון, מזגנו יין לכוסיות, התענגנו על המנות הראשונות והתמסרנו לערב הרומנטי שלנו.
הארוחה השנייה התבססה על פי המלצת המלצר על מנת בף בורגיניון, מנת נתחי בשר בציר ושמנת מדויקת וטעימה. הרוטב היה עשיר והירקות נימוחים ומלאים בטעם
לפני כשבועיים השיקו במזטי תפריט טעימות אביבי, שכולל צלוחיות קטנות של מנות אביביות וקיצייות, מעין ארוחת נישנושים קלה: קאוויאר חצילים עם בזיליקום וגבינת עיזים, פטה כבד עוף מוגש עם ריבת תאנים, לבנה עם פסטו עגבניות מיובשות ואורגנו, עגבניות עם בצל אדום לימון ושמן זית ועוד דברים שגורמים לך להרגיש את הקיץ.
התענוג הקולינרי התחיל בביסק סרטנים. מעין מרק עם צדפה ושרימפס בפנים שהוגש בתוך ספלים לבנים מרובעים יפים להפליא. אם זה לא היה מנוגד לכמה כללים חברתיים הייתי מלקקת את הספל.
מנה יפהפייה של שרימפס בתפוחי עץ, קלבאדוס וסיידר הוגשה על צלחת מרובעת: גבעת שרימפס אדומים בוהקים ולרגליה אגם של רוטב כתום מתקתק ופיקנטי.
כדי לא להסגיר את המקום מיד, הזמנתי סרדינים מטוגנים, מנה שובת לב בפשטותה. מוסיקת ג'אז נעימה הסתננה בין הכיסאות המרופדים ואור של חסד הסתנן מתקרת הזכוכית שמעלינו, חודר את שרשראות הפילפלים המיובשים א- לה- קובה.
אם היה קיץ, את הקינוח הייתי רוצה לאכול במרפסת תוך כדי בהייה בגלים. אבל גם לחורף יש את הארומה שלו, ואלדין היא אופציה חמימה ומומלצת לארוחה טובה במקום טוב, רחוק ממרכז העיר. קחו את האוטו, רדו ליפו העתיקה ותתאהבו באלאדין, תרתי משמע.
כאשר אתם רעבים לאוכל ולא לאיזה סלט יאפי מוקפץ, 'קיטון' תספק לכם מזון אמיתי של בית יהודי מזרח-אירופאי, חם ואוהב, אוכל של גלות, 'אוכל של געגוע', כפי שהיטיבה לנסח זאת, רסקין עצמה.
במחבת לוהט של פירות ים, הכולל מולים, שרימפס, קלאמרי, סקלופס וסרטן ים כחול (89 ₪) ברוטב פרובנסאל (שמן זית, עגבניות ועשבי תיבול). מנה נדיבה אשר בהתחשב במנות הראשונות, אפשר היה בהחלט להסתפק במחבת כמנה עיקרית לשניים) של חומרי גלם איכותיים וטריים
את הארוחה התחלנו באגרול פירות-ים ברוטב ''אסייתי'' מנה מדויקת – פריכה במידה ומעניינת לחיך. במרק הבצל – מנה קלאסית שלא קל להכינה כראוי – השחקן הראשי כבר התחיל להפוך לקרמל ונתן גוון חום כהה וטעם עשיר ומתקתק למרק. הטונה בג'ינג'ר היתה נהדרת: בשרו הרך והנימוח של הדג הוגש לצד אספרגוס מאודה וסלט.
יחד עם בירה תאית צוננת קיבלנו מו יאנג , בשר לבן צלוי ופרוס דק, עם מישרה שום, נאם פלה ופלפלים על מצע של כרוב לבן פריך שהיה חמים והתקרר מעט מהרוטב הפיקנטי. מנה מצוינת.
בחלק מהשולחנות עדיין מתנהלות פגישות עסקיות, ובחלק האחר ניתן לזהות דייטים ראשונים באווירה רומנטית לאור נרות ומפגשים חברתיים. צחוקים, חיוכים, חיבוקים ונשיקות. איזה טיימינג נפלא לכל אלה.
בערב בו היינו בחר השף להציע תפריט טעימות בן 9 מנות מגוונות, כולל מרק מיסו עדין בספלוני תה סיניים, דגים מבושלים בצורות שונות: טמפורה סלמון נימוחה מהטובים שאכלנו, ילו טייל נפלא בגריל, בס בפנקו ובציפוי של סומסום שחור, ועוד.
בצלחת הגדולה הוגשו כמה סוגי ירקות אפויים- ברוקולי, תפוחי אדמה, קישואים, בטטות ודלעת, ורוטב הרוזמרין היטיב איתם מאד
הביקור שלנו במקום היה ביום שטוף שמש של אמצע השבוע. השקט שמסביב, הנובע מהמיקום בלב המושב (20 דק' מת''א), היה הזדמנות מצוינת ליהנות מיום יפה וארוחה מצוינת, שכן הגבינות, על מכלול השמות שלהן, הן באמת יצירה יוצאת דופן.
מדובר באוכל מפתיע, ייחודי, שמזמין אכילה בחבורות גדולות, וטעימות זריזות אחד מהשני, בדיוק מתאים לישראל. זרימת הכיסונים מגוונת ומשאירה את הסועדים מגורים, ממתינים לבאות והכל טרי טרי וטעים ואותנטי, כבא אמרנו?
חללים מקומרים מטוייחים לבן, תאורה נעימה ולא עמומה מידי וריצוף אבן. השולחנות ערוכים במפות מעומלות, הסכו''ם מבריק, הכוסות סדורות בשורה, מוזיקת ג'אז קלה ברקע , כמו שצריך.
אם יש משהו שעושה לי את זה, זה לשבת ספונה במקום חם ונעים, כשארובות השמיים מראות לנו כמה אנחנו קטנים. הידיים עוטפות ספל שוקו חם, שלא יברח, העיניים בוהות החוצה אל הים וההרים ובנשמה יש מין פרפור כזה שלרגע לוחש – איזה כיף לי.
יש המתייחסים לכניסתה של השנה האזרחית החדשה כאל סוג של חגיגה אנינה ויסבו לארוחת טעימות ויש שיביאו אותה בקרחנה לוהטת עם מוסיקה מחרישת אוזניים אבל כולם, יטביעו את הרגע בשמפניה ואלכוהול. מבין ההיצע האינסופי ליקטנו עבורכם כמה ארוחות, כמה חגיגות שלא כדאי להפסיד.
נמצאו 1307 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.