רונית בר אילן, פעילה ומתנדבת של מפלגת ''עלה ירוק'', יכולה בינתיים רק לפנטז על קופישופס ברחבי ישראל כמו אלו שפזורות באמסטרדם. בלית ברירה ועד שכולנו נתעשת ונצטרף אליה (או לא), היא בדקה את השאנטי שמציעה מסעדת פצ'ולי, ''שילוב של מערת מטמון מרווחת ואשראם'', כהגדרתה, והתנחמה בגדול
את יום הכיף התל אביבי ממליצה מיה שחר-אופיר לפתוח במסעדת צפוני בטיילת שעל חוף הים, רצוי בארוחת בוקר זוגית מפנקת. מטיילים קצת על החוף, מתמקמים בפינה נוחה עם נוף לים ושמש אביבית מלטפת, מתבוננים על הים בהנאה, נושמים עמוק, מחכים לא הרבה ומקבלים המון
הסלט משך את תשומת ליבנו ראשון. על מצע של עלים ירוקים וירקות טריים נחו להם ארבעה כדורי ענק של גבינת צאן שמנה ומשובחת. אפילו הכדורים עצמם נראו ככדורי זכוכית מנופחים שהגיעו היישר מונציה. תוך כדי אכילה גילינו נגיעות של זוקיני מוקפץ, עגבניות קלויות, זיתים שחורים וטבעות בצל מתובלות בויניגרט
עם מטען של זיכרונות אינטימיים מירח הדבש בטוסקנה יצאה מיה שחר-אופיר עם בעלה לחגוג את יום הנישואין הראשון שלהם במסעדת ''לה טוסקנה'' הרעננית ומצאה איטלקית מזמינה עם פסטה תוצרת בית ואנטיפסטי מעולים
לפתיחה קיבלנו טעימה משלושה סוגי בירה: בירה כהה קלאסית, בירה כהה בטעם מתקתק ובירה בהירה. הבירה המיוצרת במקום חלקה ובעלת טעם נקי יותר מהבירות התעשייתיות, וכל סועד מוזמן לבחור את המועדפת עליו. ואם לא די בסחרור הקל שנחת עלינו מהשתיה, בא תפריט הטעימות הזוגי כדי לסחרר אותנו בשפע האפשרויות המוצעות בו
הכבד שלי ניחן בתכונות שניחנו בהן חברותיו המנות הראשונות. הוא משלב טעמים ומתייחד ממנות זהות שטעמתי במקומות אחרים. כאן הוא מוגש ברוטב קלבדוס, תפוחי עץ וחמאה, על מצע בטטה צלויה בצ'ילי ליים. היא יכולה לעשות לי כמה פרצופים שהיא רוצה, מצדי. הכבד נפלא ואני אוכלת אותו בלי טיפת רגש אשמה או נקיפות מצפון
שפרה צח, הקופירייטרית הפרטית שלנו, המציאה את המילה שקובי מידן מחפש כבר ארבע תכניות – תחזוגיות. כדי לצקת בה תוכן היא לקחה את בן זוגה ואבי ארבעת ילדיה לארוחה רומנטית אצל השף ארז שטרן
מנת הדג היתה יוצאת מן הכלל. פילה של פרידה ועליו פרוסות בטטה, עטוף בעלי מנגולד ואפוי ברוטב שמנת ועירית. הדג, שממש נמס בפינו, היה מלווה בפרוסות בטטה נוספות ובבורגול. זללנו אותו וליקקנו את הרוטב
שתי המנות העיקריות שנאכלו שלא לומר נזללו על ידינו, היו פנה פילה בקר בשמנת ופלפלת עם רוטב נפלא שהתחבר היטב לפסטה והיה ממש מעדן, וצלעות טלה בגריל, שהיו עסיסיות וקצת כמו בפרסומת למילקי, גרמו לנו להילחם על הביס האחרון
הרוטב של פלטת פירות הים העצומה היה פשוט לכאורה, בסך הכל עגבניות, פלפלים חריפים והמון עשבי תיבול. אבל מישהו במטבח כישף אותו. לא יכולנו להפסיק לאכול ממנו, דומעים מהחריפות ומתענגים על כל ביס. אין מה לומר, פירות הים ליוו אותו באופן מושלם
מנגד הוזמנה מנת טונה אדומה צרובה. קוביית דג מפולפלת בפלפל שחור וצרובה קלות הונחה על מצע פטריות פורטובלו, צנוברים ועגבניות מיובשות. כשהטונה טרייה אין מקום לפספוסים, זו מנת בינגו. ''אני אוהבת את המקום הזה'', אמרה דינה ונשענה לאחור כשמבט מפויס על פניה הצופים אל הגן
כמו במסעדות של פעם, יש משהו נהדר בעובדה שבעלי הבית גם מבשלים ומשרתים את הסועדים. הם נותנים מכל הלב כי באמת חשוב להם שתיהנה, יונס היא הבייבי שלהם. מיד כשמגיעים, יונס פותח שולחן עם 15 סוגים של סלטים ותבשילים שונים. המבחר מסחרר וכולל עוד ועוד פינוקים קטנים
הבית התאילנדי חוגג בקרוב יום הולדת עשר ועדיין שומר על הטעמים האותנטיים שהופכים את המסעדה לחביבת השפים הישראליים. ניר דודק היה שם, טעם את הטום קא גאי, קדירה ענקית של חלב קוקוס עם נתחי עוף, פטריות וירקות, ונדבק בהתלהבות
אירועי סילבסטר במסעדות השונות - פרויקט מיוחד לסילבסטר 2006
בין האורחים מסתובב/ת, בשמלת תחרה אדומה וחושפנית, רמי/רמה ומארגנ/ת ביד רמה (מין חידוד לשוני שכזה) את סדרי הישיבה, לפי סדר החשיבות של האורחים. ראשונה להם הדיווה, לכבודה נערך ערב מיוחד זה אליו נקלענו, זהבה בן האלמותית.
זה לא דומה לשום דבר אחר שטעמתם, מזהירה שפרה צח, אבל ארוחה במסעדת קורדליה של השף היצירתי ניר צוק, היא הרפתקה שמומלץ להתמסר לה עד הסוף.
נועה יחיאלי וחבר בר מזל יצאו הפעם לדגום את התפריט החדש של סושידו, היפנית שבשדרות רוטשילד בתל-אביב. הם אכלו מנות מוזרות מעט כמו סושי במבה, או סקאנה צ'יזי מאקי, שהוא סושי עם גבינה צהובה מותכת, אבל לא הפסיקו ללקק את האצבעות.
האוכל בצ'לו מוקפד, טעים וכיפי. בלי הרבה רוח וצלצולים מצליחה המסעדה להשרות אווירה ביתית נעימה. עוד לא הגעתי למסקנה אם זה הקסם הירושלמי או האיטלקי.
נועה יחיאלי, קיבוצניקית לשעבר וסטודנטית בהווה, יצאה עם חברת ילדת לאכול בויליג' גרין הירושלמית הצמחונית. זה התחיל כדה ז'ה וו לחדר האוכל בקיבוץ אבל מהר מאוד התברר שהסטנדרטים של הויליג' גרין גבוהים בהרבה מאלו המקובלים באקונום הקיבוצי.
אכלנו מהסלט הירוק ואז הגיעו הסטייקים. נתחי אנטרקוט משויישים ונאים, שניצלו בדיוק למידת המדיום שביקשנו, מלווים בצ'יפס דקיקים ולוהטים. אם לא היינו יודעים שמדובר בבשר כשר שעובר ניקור, המלחה ועוד זוועות שמוציאות ממנו את המיץ, לא היינו מנחשים. הנתחים היו גדולים, עסיסיים וטעימים.
קטיה המתוקה פייסה את רוחי הסוערת כבר בכניסה למסעדה. בחיוך כובש היא הפנתה אותנו לעבר השולחן והגישה לנו תפריטים. הסבריה המלומדים על המנות והליכותיה המקצועיות ליוו אותנו עד לביס האחרון בפאי הלימון המצוין שחתם את ארוחתנו כשעה וחצי מאוחר יותר.
משהו ברוח הנדיבה ובסבר הפנים של המקום, השרות המהיר והמחוייך, הטריות של האוכל והמנות המשביעות, הופך את לימונענע למסעדה הקבועה של רבים מעובדי המשרדים בסביבה. יש גם כאלה שבאים במיוחד.
הייתי ממליץ בחום לבקש מהמלצר את ארוחת הטעימות, על אף שאינה מופיעה בתפריט. הרעיון העומד מאחוריה הוא שהשף מוציא במגע אישי ויצירתי בין שבע לאחת-עשרה מנות. מי שאינו שבע אחרי אחת-עשרה מנות יקבל עוד ועוד מנות שייכנע.
אף אחת מהמנות באבישג לא יכולה להיחשד כשחוקה, צפויה או בלתי מקורית וכולן טעימות ובעיקר מרעננות. עדשים עם יוגורט, סיגרים עם גבינת עיזים, תענוג. כולן עושות חשק לעוד.
למנה ראשונה בחרנו בלחם הבית המרוקאי ובסרדין מוגדור. הלחם, דומה מאוד לג'בטה רק אוורירי ופריך יותר, נאפה על לבנים והוגש חם בתוספת מטבלים של זיתים ועגבניות מיובשות. סרדין מוגדור התברר כמנה מרתקת של סרדינים ממולאים, שטוגנו בציפוי פריך והוגשו עם לימונים כבושים וממרח פלפלים חריפים.