הדיווה החדשה

 בין האורחים מסתובב/ת, בשמלת תחרה אדומה וחושפנית, רמי/רמה ומארגנ/ת ביד רמה (מין חידוד לשוני שכזה) את סדרי הישיבה, לפי סדר החשיבות של האורחים. ראשונה להם הדיווה, לכבודה נערך ערב מיוחד זה אליו נקלענו, זהבה בן האלמותית.

האמת, מה זה התרגשתי לקראת היציאה ל''דיווה''. בדמיוני הגעתי למועדון אפלולי, טחוב משהו, עם אווירה טעונת סקס, קהל צבעוני שהעדפותיו המיניות גלויות לעין כל ומתח שזורם באופן מוחשי מהבמה אל הקהל ומערפל את החושים, שלא לדבר על מה שמתרחש בחדרי השירותים ... ביקורת מזון היתה הדבר האחרון שעניין אותי לעשות שם.
ושלא תתחילו לדמיין לי את הפנטזיות שלי במקומי, יא סוטים, יצאתי ל''דיווה'' עם רעייתי החוקית מזה שנות דור, ואני מקווה שהיא תוותר כזו לעוד איזה דור, או שניים.

אמרו עשר וחצי, הגענו בעשר וחצי. ארבעים שקל בכניסה, על חשבון הזמנת אוכל ומשקאות בסכום זה (רק על הסכום שמעבר לכך יש לשלם). האולם הגדול רק החל להתמלא. חלל גבוה, קירות צבועים ארגמן, מסך אדום בירכתי במה קטנה, שנדליירים גדולים תולים מהתקרה, מוזיקת רקע חסרת קשר לחלוטין לקליפים המוקרנים על ארבעת המסכים. מתברר שיש לנו המון זמן כדי לבחון את הקהל שעימנו וכדי לאכול ולשתות (אבל, מצד שני, אם היינו מאחרים, המקומות שליד הבמה היו כבר תפוסים).

בין האורחים מסתובב/ת, בשמלת תחרה אדומה וחושפנית, רמי/רמה ומארגנ/ת ביד רמה (מין חידוד לשוני שכזה) את סדרי הישיבה, לפי סדר החשיבות של האורחים. ראשונה להם הדיווה, לכבודה נערך ערב מיוחד זה אליו נקלענו, זהבה בן האלמותית (עשרים שקל נוספים בכניסה, תרומה לאגודה למען הסרטן).

כאמור, יש זמן להצית סיגריה, להסתובב נונשלנטית בין השולחנות ולחפש דמויות צבעוניות לכתוב עליהן. אז זהו, שלא מצאתי (מלבד הומו חביב בשיער צבוע שניסה להתחיל איתי בניע ראש האומר'' תצטרף לשולחן?''. לא הצטרפתי), אבל כן איתרתי שתי מסיבות רווקות ערוכות בשיער מחומצן חגיגית לאורך שני שולחנות ארוכים, כמה חבורות מהפרברים שגלוי עליהן שהגיעו כדי להסתלבט על הדיוות (ויאמר מראש, מסתלבט מי שמסתלבט אחרון, ודי בחכימא) וגם כמה זוגות חנונים, כמונו, שהגיעו בתקווה למעט גיוון בחייהם.

נשארה עוד שעה לשרוף. למדנו את התפריט ביסודיות ולאחר שהשקענו מחשבה לוגית ואנליטית מעמיקה, הסקנו שמדובר במטבח קר, בכפוף לחימום הלחמנייה והטוסט. הזמנו כריך רוסטביף, בייגל בולגרי ופעמיים קרלסברג מהחבית. חוסר היצירתיות בהזמנה מעיד רק עלינו ולא, חלילה, על ההיצע, שכולל, במיוחד באגף האלכוהול הנקי, מבחר נאה של עשרים סוגי וויסקי, סקוטי, אירי ואמריקאי, עשרה סוגי בירה מבוקבקים, שמונה סוגי קוניאק, שמונה סוגי וודקה ועוד כהנה וכהנה מטעמים. גם אגף הגריסה לא יוצא נפסד ולבחירת הקהל עומד מבחר רחב של מיני סלטים, כריכים, טוסטים, פלטות וממרחים.

לזכות הנהלת ה''דיווה'' ייאמר שהיא לא ניצלה את העובדה שהקהל כבר שילם עבור המזון ו/או את העובדה שאחרי שהמופע מתחיל כבר אין כל כך חשיבות לטעמו, והמטבח משגר סנדוויצ'ים מהזן המושקע, כולל רוטב פסטו, חצילים קלויים, מצע של ירקות טריים ומתפצחים בפה – אין תלונות. גם כוסות הבירה המצוננות מראש עשו את העבודה כהלכה, תודה ששאלתם.

המופע מתחיל. הדיוות מוצגות, סטייל שלמה ארצי, כל אחת בקליפ וידאו משלה ועוברות לקדמת הבמה דרך המסך. המופע מדליק. הבנות (נמאס עם הדואליות הזו בהצגתן – הן רוצות להיות בנות וכאלה הן יהיו עבורי) לא לוקחות את עצמן ברצינות רבה מדי וההופעה, שירים וקטעי סטנד-אפ, משובצת בהומור בריא, על חשבון הדיוות עצמן וגם על חשבון הקהל (סובלות במיוחד הכלות הטריות לעתיד, כמו גם הסתלבטנים מבת ים ...). הגסויות חוגגות וגם הקטע העדתי לא נפקד, בהיבט הסקסואלי שלו, כמובן. אף כי הערב היה ''ערב נושא'', משיריה של בן, נהניתי במיוחד מהקטעים שנלקחו מהתכנית הרגילה של המועדון, שהם מושקעים ומלוטשים יותר. חוויה של ממש ובלי הנחות של ''אבל זה דראג''.

דיווה
הרכבת 72, תל-אביב
טלפון: 5107119 – 03