חם בצהרים ואפילו בערב לא מורגש משב רוח מרענן באופק, וזה, אומרים החזאים, צפוי להיות המצב לפחות עד סוף אוגוסט. כל זה מלמד ששעתו של הסלט הירוק, הקל, המרענן והיפה לבריאות, הגיעה ובגדול. ארבעה סלטים ירוקים מושקעים ומומלצים.
לארוחה בפרי מגדים צריך להקדיש ערב שלם, להתרווח, להזמין יין טוב מתוך התפריט ולתת למנות לזרום לשולחן. החוויה מהממת וניתן להגדיר אותה כלונה פארק לגרגרנים. איציק, הבעלים של פרי מגדים והשף הראשי, מבין מאד ביין, וישמח לייעץ, להסביר ולהתאים את היין המוצלח ביותר לאוכל.
אני לא יודעת מה אומרת לכם המילה ספא, אבל בשבילי ספא זה לבן מבהיק, חלוקים ואנפילאות צחורים, ניחוח בריאות סטרילית, ובמילים פשוטות, ההפך הגמור מהחלל האדמוני של שמים בארץ. במחשבה נוספת, אם אתם שואלים אותי, שמים בארץ הוא בכלל לא ספא, הוא וריאציה לרחם.
נכון שהצרפתים לא ידועים בחום האנושי שלהם, אבל אין מה להתווכח על האוכל המשובח שהם מבשלים. ארבע מסעדות צרפתיות מומלצות למי שלא התמזל מזלו לפוש השנה מהחמסינים הישראליים באירופה ורוצה להתנחם בדבר הכי דומה.
לפני שהספקנו למצמץ נחת עלינו הקיץ ואתו החופש הגדול - תשעה שבועות של חופשה שבהם צריך להעסיק את הילדים וגם, מה לעשות, לאכול. ארוחה במסעדה עם ילדים לא חייבת להיות סיוט. צריך רק לדעת לבחור את המקום הנכון. ארבע מסעדות מומלצות לילדים לרגל החופש הגדול.
בצהרי יום שישי, עת סעדנו בבראנצ' של קיבוץ פלמחים במרפסת המשקיפה אל הים הכחול ושמענו את שמחת הכוס הנשברת בחתונה שהתקיימה בסמוך, החלטנו שגם אנחנו נתחתן יום אחד בפלמחים, אבל לא האחד עם השני.
למען ההגינות אודה כי לא תליתי תקוות רבות בשיפודי הסלמון ברוטב למון גראס וסילאן שהגיעו לפתיחה. סלמון, הוא דג שראוי לו לדעתי להמשיך ולשחות במעלה הזרם. אולם, נגיסה קטנה בבשרו הרך והעסיסי של הדג, שנצלה ברגישות מרשימה והגיע לדרגת הצלייה המדויקת, השאירה אותי נפעמת.
אין דרך מוצלחת יותר לציין את יום העצמאות האמריקאי מאשר בארוחה אמריקאית. זה יכול להיות המבורגר עסיסי עם צ'יפס, סלט קולסלאו וקולה בכוס ענקית, כנפיים ברוטב ברביקיו או פנקייק טובל ברוטב מייפל. ארבע מסעדות אמריקאיות שמספקות את הסחורה ובגדול.
ארבע מסעדות בינלאומיות מומלצות במיוחד, לאות הזדהות עם שבוע האדריכלות הבינלאומית בתל אביב.
מיקה היא אחת המסעדות הטובות בתל אביב ומהמשתתפות הבכירות בפסטיבל הלבן. אם עוד לא ביקרתם בה, כמו שרון ודני, השבוע יש לכם הזדמנות מצוינת להשלים חורים בהשכלה הקולינרית. המבקרים יצאו ממנה נפעמים.
בעיר בה קשה להזמין קפה בלי לענות על ארבע שאלות וכל קניה של לחם מחייבת בחירה בין ארבעה סוגי קמח, הרעיון שמישהו בוחר בשבילך את המנות הוא רעיון מפתה. כל שנשאר, אמר עוזי ידידי ממרום שנות דיילות ארוכות, הוא להדק את החגורות ולהמריא אל על.
זה זמן הים, ללא ספק, ואם לא מצאתם ביומנכם הצפוף שבוע פנוי לחופשה על יאכטה, אולי תצליחו לפנות שעתיים לארוחת ערב מול הגלים? או לקפה של בוקר? או לאיזו בירה חפוזה עם אבטיח קר? העיקר שיהיה מול הים.
כמו בכל חג גם בשבועות אנחנו מוצפים בפיתויים. כדי לעשות לכם את החיים קלים, בררנו עבורכם ארבע פנינים מיוחדות: שתי קונדיטוריות שמפליאות בעוגות גבינה מושקעות ושני טיולי אוכל וטעימת ביכורים. חג טעים ונעים.
הקונספט של כתית הוא בישול גורמה, שעושה שימוש יצירתי בחומרי גלם מקומיים. בפועל זה אומר שבכל מנה משולב איזשהו מרכיב, שנותן לה ''טוויסט'' מתוחכם והופך אותה למשהו שכמוהו לא אכלתם בשום מקום אחר. לקרוא ולהיאנח.
גם אסף ארטיזנל, כמו מיטב חברי, עשה את תחילת דרכו בעיר הגדולה. בימי שישי בבוקר היינו מתכנסים ברחוב יד חרוצים, ושם, באחת הפינות המכוערות של ת''א, קובעים כל פעם מחדש ש''העוגות שלו משפריצות חמאה''. כך שלבקר שוב בארטיזנל זה בדיוק כמו לבקר את חברי שעברו לשרון, זה שהם הרחיקו לא אומר שאני אוהב אותם פחות.
גם לנו מסתבר יש טוסקנה, וגם אצלנו, אם תחפשו מספיק טוב, תמצאו נופי פרובאנס. וכן, גם מסעדות כפריות שאין כמותן לעשות בני אדם למפויסים. ארבע המלצות על ארוחות בוקר כפריות. להדפיס ולשמור.
את מטעמי התאומות הקימו מישלין ומאי לוי, שגדלו בלבנון. את דוד חביב הקים סבא יוסי שעלה מעיראק. בטרבין אפשר לאכול בישיבה על מחצלות כמו בסיני ובחומוס חסוני מגישים את אחד החומוסים הטובים ביפו. ארבע מסעדות אתניות, כל אחת והסיפור שלה.
אם גם אתם חושבים שהשניצל של אמא שלכם הוא האוורסט של כל השניצלים סימן שעוד לא טעמתם את זה של קפה נואר. זרחיה מתן בשיר הלל לשניצל.
לא שהיינו צריכים פסטיבל בשביל לגלות אותה, אבל טוב שהזכירו לנו את קיומה של הפנינה העירונית הזאת הנחבאת בתוכנו, שאין כמוה להפוך ארוחת צהרים עסקית ל''קפיצה קטנה לחו''ל''. הנה ארבע הצעות מומלצות למי שמבקש להעניק לעצמו הרבה יותר מארוחת צהרים משביעה.
''אז איפה נפגשים?'' אלוהים יודע, צריך לחשוב, אמרתי. ''אולי בקימל?'' היא שאלה. קימל? וואוו לא הייתי כבר יובלות, ממממ.... את יודעת מה? למה לא? יש מצב, תודיעי לבנות. וכך קרה שפגישת הבנות הרבע שנתית, יומולדת זה רק התירוץ, נחוגה הפעם בקימל. ושם, יש לומר, נחוגה בפאר והדר, אבל למה להקדים את המאוחר.
כשהוא מגיע כמעט ואי אפשר להתנגד לו – החשק לאוכל סיני. כזה שאוחזים בצ'ופ סטיקס, כזה שנוגסים בלהט, כזה שממלא את החיך בעושר של טעמים. אוכל חמוץ, מתוק, חריף ומלוח, אבל בגוונים אחרים, אסיאתיים, של שום, ג'ינג'ר וסויה.
התמוגגנו מהמקום, שנמצא בתוך גינה פרטית (סליחה, תיקון - נחלה פרטית) ירוקה ומוצלת. התפריטים גילו שקפריזה עברה לאחרונה שדרוג מבית קפה של קפה פלוס עוגה או מקסימום ארוחת בוקר, לביסטרו כפרי שלא היה מבייש גם את כפרי פרובאנס או בורגונדי.
לא היתה שאלה מה נזמין, גפילטע פיש לאבא, וכבד קצוץ בשבילי. אבא נאנח. בדיוק בשביל גפילטע פיש כזה המציאו את המסעדות היהודיות הוא אמר.
מה לא נאמר על היום הזה? שזהו יום חגם של הקרניבורים, שנפנוף הוא הספורט הלאומי של הישראלים, שהישראלי הממוצע לא צריך יותר מאי תנועה כדי לפרוש ערכת פיקניק ולהרים לצידה חמ''ל מנגל. הכל כנראה נכון ואנחנו האחרונים שנשפוט, אבל אם תרשו לנו, בכל זאת, כמה טיפים הכרחיים בעניין הבשר. בזה אין שום מקום לפשרות.
מסתבר שגם בפריפריה יש חיי לילה והם לא פחות סוערים מאלו של העיר ללא הפסקה. בלול, בארנבייה או במבצר- כל חלל מתאים להתכנסות וכל סיבה טובה למסיבה.