הרוטב של פלטת פירות הים העצומה היה פשוט לכאורה, בסך הכל עגבניות, פלפלים חריפים והמון עשבי תיבול. אבל מישהו במטבח כישף אותו. לא יכולנו להפסיק לאכול ממנו, דומעים מהחריפות ומתענגים על כל ביס. אין מה לומר, פירות הים ליוו אותו באופן מושלם
מנגד הוזמנה מנת טונה אדומה צרובה. קוביית דג מפולפלת בפלפל שחור וצרובה קלות הונחה על מצע פטריות פורטובלו, צנוברים ועגבניות מיובשות. כשהטונה טרייה אין מקום לפספוסים, זו מנת בינגו. ''אני אוהבת את המקום הזה'', אמרה דינה ונשענה לאחור כשמבט מפויס על פניה הצופים אל הגן
כמו במסעדות של פעם, יש משהו נהדר בעובדה שבעלי הבית גם מבשלים ומשרתים את הסועדים. הם נותנים מכל הלב כי באמת חשוב להם שתיהנה, יונס היא הבייבי שלהם. מיד כשמגיעים, יונס פותח שולחן עם 15 סוגים של סלטים ותבשילים שונים. המבחר מסחרר וכולל עוד ועוד פינוקים קטנים
הבית התאילנדי חוגג בקרוב יום הולדת עשר ועדיין שומר על הטעמים האותנטיים שהופכים את המסעדה לחביבת השפים הישראליים. ניר דודק היה שם, טעם את הטום קא גאי, קדירה ענקית של חלב קוקוס עם נתחי עוף, פטריות וירקות, ונדבק בהתלהבות
אירועי סילבסטר במסעדות השונות - פרויקט מיוחד לסילבסטר 2006
בין האורחים מסתובב/ת, בשמלת תחרה אדומה וחושפנית, רמי/רמה ומארגנ/ת ביד רמה (מין חידוד לשוני שכזה) את סדרי הישיבה, לפי סדר החשיבות של האורחים. ראשונה להם הדיווה, לכבודה נערך ערב מיוחד זה אליו נקלענו, זהבה בן האלמותית.
זה לא דומה לשום דבר אחר שטעמתם, מזהירה שפרה צח, אבל ארוחה במסעדת קורדליה של השף היצירתי ניר צוק, היא הרפתקה שמומלץ להתמסר לה עד הסוף.
נועה יחיאלי וחבר בר מזל יצאו הפעם לדגום את התפריט החדש של סושידו, היפנית שבשדרות רוטשילד בתל-אביב. הם אכלו מנות מוזרות מעט כמו סושי במבה, או סקאנה צ'יזי מאקי, שהוא סושי עם גבינה צהובה מותכת, אבל לא הפסיקו ללקק את האצבעות.
האוכל בצ'לו מוקפד, טעים וכיפי. בלי הרבה רוח וצלצולים מצליחה המסעדה להשרות אווירה ביתית נעימה. עוד לא הגעתי למסקנה אם זה הקסם הירושלמי או האיטלקי.
נועה יחיאלי, קיבוצניקית לשעבר וסטודנטית בהווה, יצאה עם חברת ילדת לאכול בויליג' גרין הירושלמית הצמחונית. זה התחיל כדה ז'ה וו לחדר האוכל בקיבוץ אבל מהר מאוד התברר שהסטנדרטים של הויליג' גרין גבוהים בהרבה מאלו המקובלים באקונום הקיבוצי.
אכלנו מהסלט הירוק ואז הגיעו הסטייקים. נתחי אנטרקוט משויישים ונאים, שניצלו בדיוק למידת המדיום שביקשנו, מלווים בצ'יפס דקיקים ולוהטים. אם לא היינו יודעים שמדובר בבשר כשר שעובר ניקור, המלחה ועוד זוועות שמוציאות ממנו את המיץ, לא היינו מנחשים. הנתחים היו גדולים, עסיסיים וטעימים.
קטיה המתוקה פייסה את רוחי הסוערת כבר בכניסה למסעדה. בחיוך כובש היא הפנתה אותנו לעבר השולחן והגישה לנו תפריטים. הסבריה המלומדים על המנות והליכותיה המקצועיות ליוו אותנו עד לביס האחרון בפאי הלימון המצוין שחתם את ארוחתנו כשעה וחצי מאוחר יותר.
משהו ברוח הנדיבה ובסבר הפנים של המקום, השרות המהיר והמחוייך, הטריות של האוכל והמנות המשביעות, הופך את לימונענע למסעדה הקבועה של רבים מעובדי המשרדים בסביבה. יש גם כאלה שבאים במיוחד.
הייתי ממליץ בחום לבקש מהמלצר את ארוחת הטעימות, על אף שאינה מופיעה בתפריט. הרעיון העומד מאחוריה הוא שהשף מוציא במגע אישי ויצירתי בין שבע לאחת-עשרה מנות. מי שאינו שבע אחרי אחת-עשרה מנות יקבל עוד ועוד מנות שייכנע.
אף אחת מהמנות באבישג לא יכולה להיחשד כשחוקה, צפויה או בלתי מקורית וכולן טעימות ובעיקר מרעננות. עדשים עם יוגורט, סיגרים עם גבינת עיזים, תענוג. כולן עושות חשק לעוד.
למנה ראשונה בחרנו בלחם הבית המרוקאי ובסרדין מוגדור. הלחם, דומה מאוד לג'בטה רק אוורירי ופריך יותר, נאפה על לבנים והוגש חם בתוספת מטבלים של זיתים ועגבניות מיובשות. סרדין מוגדור התברר כמנה מרתקת של סרדינים ממולאים, שטוגנו בציפוי פריך והוגשו עם לימונים כבושים וממרח פלפלים חריפים.
להבדיל ממקומות אחרים, באורי בורי לא נעשה שום ניסיון להשקות אותנו לשוכרה כדי לגרום לנו לצחקק שבעי רצון. גרגורי הסיפוק והעונג היו תוצאה ישירה של האוכל. כשסיימנו, החלטנו שכדי לא לקלקל את הערב המושלם נדלג מיד לסיגריה שאחרי.
בניחוח כפרי אפשר לשבת במרפסת הממוזגת, אבל אנחנו העדפנו את האופציה הכפרית והתיישבנו על סלע מבודד תחת עץ רענן. כמה דקות אחר כך הגענו למסקנה שדווקא אווירת מפלים מתאימה לנו יותר ומיד סידרו לנו שולחן בסמוך למפל המים.
''ברוכות הבאות'', קיבל את פנינו המארח במרקש. ''תרצו ערק או וורמוט?''. פתחנו עם וורמוט, והיינו יותר ממוכנות להתחיל בטעימה.
לפתיחה הוגשה לנו סלסלת לחם צימוקים ואגוזים עם חמאה, שמן זית ופנכת מלח גס. אין יותר נחמד מזה, במיוחד בלווי כוס יין ריזלינג גרמני מופלא. הצצנו בתפריט אך מהר מאד נענינו להצעתו של חיים גן, הבעלים, להפסיק להתערב לו בעבודה ולתת לו להאכיל ולהשקות אותנו. מובן שהוא צדק.
אח, מתוקה היא הפגישה עם חבר ותיק, מתוקה כמו הרוטב האסיאתי המתוק בצבע כתום עז המתלווה לעתים למעדני המזרח. יש כל כך הרבה מה לומר, כל כך הרבה עדכונים לעדכן וסיפורים לספר, וכשעושים את זה על מגש סושי זה אפילו עוד יותר טוב.
ארוחת הערב שלנו התחילה עם פוקצ'ה רכה, שהגיחה מהתנור מהבילה. טבלנו קרעים ממנה בקערית שמן הזית, נהנים לשבור את מיתוס ילדותינו ש''לחם חם עושה כאב בטן''.
עוד כוס נמזגת,''לחיים!''. אם לא מסתכלים בעיניים זה מביא שלוש שנים של סקס רע, מבליח טל, המנהל, ומזהיר בחיוך ממזרי. אנחנו לא לוקחים סיכון. קלינג, ועוד מנה מגיעה, סקלופ קוקי סן ז'אק ברוטב גורגונזולה ואצות ים. מתחשק לי לנגב את הפוקצ'ה ברוטב אבל אני מתאפקת.
25 שנים קיימת ין ינג, המסעדה הסינית הראשונה של אהרוני, הייתם מאמינים? תחשבו מה קרה בחצי יובל האחרון, חיים יבין חתם על חוזה להגשת ''מבט'' בערוץ 1, שמעון פרס הוא יו''ר העבודה, שלמה ארצי ושלום חנוך הם שלאגר הקיץ. בקיצור, כל העולם השתנה לחלוטין, וין ינג עדיין שם. מזל שלפחות דבר אחד לא השתנה.
נמצאו 1315 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.