למרות מאמצי, אני לא מצליחה להיזכר בשום אופן איזה טעם מזכירה לי העוגה, אבל מקווה שהיא לא תיגמר לעולם או לפחות עד שאזכר. אבל היא נגמרת, עם הטעם הנוסטלגי הזה שאני לא מצליחה לפצח. ואז, דווקא המלצר האוסף את הכלים באדישות, פולט את המפתח לזיכרונותי. ''זה קצת כמו עוגות ביסקוויטים'', הוא אומר ואני מתחילה להתרגש. ''כן, כמו עוגות שכבות של יומולדת, שאמא מכינה ולא אכלתי מגיל עשר''. גל נוסטלגי וחמים עוטף אותי ופתאום אני מבינה את אופיר, בשביל טעם כזה שווה לחזור שוב
התחביב של מיה בר הוא בתי קפה ובמסגרת זו היא בדקה הפעם את פלולס שמול כיכר רבין. המבחן התקיים בשישי בבוקר, זמן שיא במונחים של בתי קפה תל אביביים, ופלולס, שעבר אותו בהצטיינות, יכול לצפות בעתיד לביקורים נוספים של הגברת בר. תחילתה של ידידות מופלאה...
פתחנו בשתייה והזמנו שייק פירות על בסיס יוגורט ומים מינרלים – משקה האלים שכנראה חולל את קסם ההתעוררות האנרגטית. השייק הגיע בקנקן קטן, וליווה אותנו במשך הארוחה כולה. הפירות שבחרתי, בננה, תות ותפוח, השתלבו נפלא זה עם זה וגם אתי
מה שנחרת בזיכרוני מהסיפורים ששמעתי על מטילדה הוא שהמקום ביתי אבל בסטייל. ואכן, בתפריט המיוחדים שהוא תפריט נוסף לזה הרגיל היו גולאש, תבשיל בקר ביתי, מוסקה ועוד מאכלים עם ממטבחה של אמא. יסמינה בחרה את המוסקה, אני בחרתי כבדים עם אורז ובטטות. שתינו בחרנו גם להתרענן עם שייק טבעי
הסלט הערבי היה טרי, מתובל בלימון, שמן זית ופטרוזיליה, ונהנינו לאכול אותו עם הטחינה העדינה. דברי המאפה היו טעימים עד מאוד, כאלה שמעוררים חשק לעוד פרוסה ועוד אחת. בזמן הארוחה שתינו מימוזה וקמפרי תפוזים. בשולחן לידינו ראינו אנשים משיקים כוס גבוהה של קיר רויאל ומחייכים זה לזה. הבנו אותם
לעיקרית ידענו שאנחנו חייבים לנסות את הפסטה הטריה, השאלה היתה רק איזו. בתפריט יש אינספור אפשרויות, כולל כאלה שלא נתקלתי בהן בשום מקום אחר, כמו פסטה של חצילים, אספרגוס, ריקוטה ושום. אחרי שהתלבטתי בקול רם, נחלצה לעזרתי סיסי והציעה הצעה שלא יכולתי לסרב לה, מיקס רביולי, כלומר קצת מכל סוג
צלחת עמוקה של פסטה ופרוסות סלמון ורדרדות בשמנת הונחה על שולחני ולידה סלט מוניקה. או אז התברר שהסלט הוא מנה עיקרית והרבה יותר מפנק משהעזנו לחשוב. היו בו אגוזי מלך, מיני סוגי עלים, בטטות קלויות, פטריות ורצועות עוף, והסליחה עם מי ששכחתי
עיינה גל כתבתנו ביקרה השבוע עם ידידה המתארס בקפה איינשטיין שברמת אביב וגילתה מה משותף בין מערכות יחסים לסלט ניסואז
רגע לפני שאסור, נתקפה נועה רובין כתבתנו, בחשק בלתי נשלט לסנדביץ' עסיסי וקפצה לבית הקפה השכונתי שלה לשעבר, יהודה הלוי. שם גילתה לשמחתה שאפשר להרגיע את צפירת האזהרה: סנדביצ'ים מבאגט טרי (ואף חם) יוגשו במשך כל החג
מלצריתנו החביבה המליצה בחום על מנת הפלפל הממולא באורז ובשר, ואני, שחובבת מזון מבושל שמגיע מסיר ומבושל ברוטב, לא התלבטתי לרגע. לצד שני הפלפלים הכתומים קיבלתי גם צ'יפס ותוספת אורז לבן לבקשתי, שנרטב יפה ברוטב אדום
המחירים במבט ראשון נראו לנו יקרים - 42 ₪ לארוחת בוקר? אבל כשהגיעו המנות ונוכחנו למה התכוון המשורר כשכתב ''ארוחת בוקר ישראלית'' נראה פתאום המחיר הגיוני לגמרי וכדאי. איינשטיין כבר אמר לפנינו שהכל יחסי, לא?
ב''ארץ זבת חלב'' שבמושב נחלים מקדישים את בקרי שישי למבוגרים בלבד, עם ארוחת בוקר הכי מפנקת שאפשר, בניחוח כפרי של פעם: בתים צנועים, ירוק של אחרי הגשם, חמור קשור בחבל ותרנגול מתרוצץ
''גם קפה'' נמצא בתוך פארק רעננה, על שפת האגם. העיצוב פשוט ונקי, אבל הנוף פסטורלי כאילו אנחנו בלב אזור האגמים של צפון איטליה. כשמימיו הכחולים של האגם, המזרקה והברבורים ניבטים מכל חלון, מי צריך עיצוב מתוחכם על הקירות?
ארנון ותמר הוא מקום מזמין ואינטימי. קטן במידה הנכונה מבלי להיות צפוף או מחניק, מעוצב בעיצוב עדין בגוונים חומים ומואר בתאורה רכה ונעימה. ישבנו בחלקו העליון של בית הקפה והשקפנו מן הגלריה הקטנטנה למטה. העברנו שם שהות נעימה וטעימה, להוציא תקרית אחת הקשורה בלחמנייה שהוצנחה מטה בטעות על ידי כוחותינו
התיישבנו בחלל הפנימי, על ספה יפה וליד שולחן קפה נמוך שעליו פוזרו שלל עיתוני היום וצללנו מיד לעיסוק בריכולי השעה. בלי ששמנו לב ביקשנו סלט. ''זה כיף, זה כמו להיות בבית אבל כשמישהו אחר משרת אותך", אמרה יסמין
גם אצל שפרה צח בבית כולם היו חולים בשבוע שעבר בשפעת. כדי להתאושש, היא לקחה את השכנה לקפה ביאליק, הקפה השכונתי שלהן, ששכנע אותן שהחיים בכל זאת טובים
בפיקוליני יש אמנם תפריט סנדביצ'ים אבל למעשה יכול כל לקוח להרכיב לעצמו את כריך חלומותיו, משפע הפרודוקטים שבמקרר. בעקבות תשאול קצר של הברמן התברר לנו שהמקום באוריינטציה בריאותית, שהלחם מחיטה מלאה ושהירקות אורגניים! אלוהים בכל זאת אוהב אותנו
בשלב זה כבר הבנו שהמקום מצטיין בקינוחים אבל שום דבר לא הכין אותנו לטריקולד: שלוש שכבות שוקולד, מריר, חלב ולבן, ומעליהן מוס שוקולד. כל מילה שאכתוב בניסיון לתאר את הפלא לא תצליח להעביר את טעם גן העדן. לכן אומר בישירות, פשוט סעו לשם ותטעמו בעצמכם
''הדרך הטובה ביותר להימנע מפיתויים היא להתמסר אליהם'', אמר אוסקר ויילד. לכבוד פסטיבל חמשושליים, בדק יובל אופק את פיתויים הירושלמית והתמסר בגדול
אינגליש קייק נמצא במתחם המזון שבקניון הגדול בפתח תקווה, אך רחוק מלהיות עוד מזללה ונראה כמו אי קסום. מעוצב בגוונים רכים ומזמינים, עמוס במאפים קורצים ומפתים מכל עבר. את הארוחה התחלנו דווקא מהמתוק, כשטעמנו מגוון סופגניות במילויים שונים
ישבנו מכורבלות בשמיכות כמו שתי מטיילות שאבדו על איזה הר בטרק הודי, קצת נבוכות, קצת מצחקקות, אבל מרוצות מאוד מהרעיון המקורי שרק נשים יכולות להגות וגם להוציא לפועל, בעיקר אם אין גבר בסביבה שיסביר להן שהרעיון מטופש
הארוחה כולה הוגשה לנו ב''סרוויס'' כמו של פעם, בצלחות וספלים לבנים מחרסינה שעיטורי פרחים עדינים מקיפים אותם. אפשר היה להבין בקלות למה הלקוחות הקבועים מרגישים כאן בבית וממשיכים לפקוד את המסעדה שנים רבות כל כך
איזה קפה שתו בבתי הקפה של תל אביב ב-1920? ואיזה עוגות העדיפו ביאליק, אלתרמן, דיזנגוף ושלונסקי? תערוכה חדשה שנפתחת השבוע במוזיאון ארץ ישראל סוקרת 60 שנות בתי קפה בתל אביב. החל מה-5 בנובמבר 2006
בויה הוא מקום מושלם בשביל לבלות בו בוקר גנוב. כמה מנות טאפאס עם פוקצ'ה וים שגועש עד כך כך שאפילו את הטלפון הנייד לא שומעים. חופש אמיתי
לקראת הקינוח החלטנו להעביר הילוך ושיחקנו משחק. כל אחד מאיתנו מתוודה על חטאיו בשנה החולפת ולא מסתיר שום עוון או חטא והשני דן אותו לזכות או לחובה בעניין הקינוח. במתוקה המשחק הזה מרגש כמו רולטה רוסית