בריבה בנמל

"הדג המופלא הזה, ששנים של הקפאה ורוטב טריאקי הצליחו להמאיס אותו על רובנו, בילה הפעם רק דקות ספורות בתנור לוהט והושם אחר כבוד על מצע אורז שחור שהומטר עליו קצת סירופ סלק..." מוריס פייבוש, מסעדת בריבה בנמל תל אביב

מסעדת בריבה ממוקמת בבית דרך חיים שבמתחם הנמל הצפוני בתל אביב. כשלעצמו, בית דרך חיים הוא מוסד של בריאות, המציע פעילות גופנית מגוונת וגם הדרכה תזונתית - לא ספרטני בכלל וגם לא שאנטי מדי מצד שני. החלל של בריבה הוא מרווח ומואר, מוזיקת צ'יל אאוט מלטפת בפורטוגזית, הצבעים רכים, עציץ ננסי מעטר כל שולחן והריהוט לבן ופשוט.

"האוכל אצלנו נוצר בהשקעה ובלי קיצורי דרך" פתחה המלצרית ואמרה, "חשוב לנו לשמור על החיוניות והטריות של המזון ולכן לא אוכלים כאן בצ'יק צ'ק. לכאן בדרך כלל באים להתרגע", מה שנקרא בתל אביבית "סלואו פוד". ההמתנה למנות הראשונות אמנם הייתה ארוכה מהרגיל, אבל היא הייתה שווה את זה.

בזו אחר זו הונחו על שולחננו מנות מרהיבות עין. גלילי פלפל אדום קלוי ממולאים בסלט בורגול רענן, עטופים בקולי עגבניות פיקנטי וברוטב גבינת עזים (32). החגיגה האדומה הרגישה כמו הומאז' לאולם אוסישקין ז"ל ששכן מרחק זריקת כדורסל מפה. זה היה משחק קבוצתי מתוזמן היטב שבו נתן כל מרכיב את חלקו, וכבר פחות חשוב מי הביא את הנקודות. ומשלא נותר זכר בצלחת לאנדרטת הפועל, הופיעה מנת הדגל של בריבה - ריבועי דלעת צלויה על תבשיל קינואה מתובל בחן עם אגוזים ועשבים טריים ובליווי גרעיני דלעת פריכים, וליד - שלולית רעננה של יוגורט נענע (40). אמנם המנה הזו לא זינקה עליי מתוך התפריט בתחנוני קח אותי, אבל היות שהמלצרית הייתה מוכנה להישבע בנקיטת חפץ שזו הולכת להיות אחת המנות הטעימות שאכלנו לאחרונה (וגם הסבירה שישנה מדיניות החזרת מנות בלי שאילת שאלות), התרצינו. חרף החשדנות שלי כלפי כל מאכל ששמו אפילו מתחרז עם קינואה, התברר שהמלצרית צדקה – המנה הייתה טעימה בצורה בלתי רגילה ורק עוררה חשק לבאות.

בהמשך הופיע נתח סלמון גדול מימדים ורענן. "בבריבה מקבלים אספקת דגים טריים מדי יום", הבטיחה המלצרית והיצור הוורדרד שלצדי הנהן בהכנעה. הדג המופלא הזה, ששנים של הקפאה ורוטב טריאקי הצליחו להמאיס אותו על רובנו, בילה הפעם רק דקות ספורות בתנור לוהט והושם אחר כבוד על מצע אורז שחור שהומטר עליו קצת סירופ סלק ויצר שילוב טעמים אגוזי-פראי-פלאי. על כל אלה פוזרו בנדיבות שבבי שקדים פריכים ופטרוזיליה (98) – בראבו!

מתוך המטבח של בריבה שכבר התפתיתי להיכנס ולנסות לעמוד על קסמו, הופיעו כדורים שחומים ותפוחים, בציפוי פריך מאד. בתוכם - לוקוס עסיסי קצוץ עם רמיזות של גרידת הדרים, נענע ושום. כל הטוב הזה נח על תל ריזוטו כתום שבושל בציר גזר סמיך ולתוכו עורבבו קוביות גזר מאודות שנותרו מעט פריכות, עדשים שחורים ומלמעלה שובל ירקרק של קולי פטרוזיליה (86). "כזה", אמרתי, כנראה בקול רם מדי, שכן כמה מיושבות המקום סובבו אלי פרצוף משתומם, "אני מוכן לאכול מהיום, כל יום!"

להדרן הופיעה פנקוטת יוגורט, רכה ולא ג'לטינית מדי. מתקתקה ועדינה להפליא, עם סירופ פירות יער חמצמץ וטוויל שקדים (38). כמו יתר המנות שאכלנו: מדויק, נדיב ומנחם.

בריבה לא עושה סיפור גדול מדי מטרנד הבריאותיות שמסרב להרפות מאתנו. לא נמצא שם מלח אטלנטי אפור אורגני דל נתרן וגם לא פרוסות סייטן מאודות במיץ נבטי חיטה, אלא פשוט אוכל טעים ובריא, בלי פוזות. כזה שכולם, להוציא אולי הקרניבורים האדוקים שבינינו, ימצאו בו את עצמם. אבקות מרק ורכיבים משומרים לא תמצאו כאן. גם לא טיגון בשמן עמוק או ערימות חמאה ושמנת רוצה לומר: אביו של השף מתפרנס כמצנתר בכיר באיכילוב.
מה כן יש? אפייה, צלייה, אידוי, תיבול טבעי ועשיר, פרודוקטים איכותיים ללא פשרות. ושף אחד שכנראה ממש יודע מה הוא עושה.

מנות לצליאקיסטים/רגישים לגלוטן – יש

עסקיות – יש ויש!

כשר חלבי – יש גם כן.