האמת, יכולנו בשקט לעצור כאן, שבעים ומרוצים. אבל הטעמים משכו אותנו הלאה. כי מה, נדלג על הפסטה מתוצרת עצמית?
''תגיד, תמיד זה ככה אצלכם?'' שאלנו בפליאה את האחראי למראה הקהל הנוהר ל''אלפרדו'' וממלא אותה עד אפס מקום. ''אה… לא'' הוא אמר כמעט בהתנצלות. ''יום ראשון זה יום שקט יחסית אצלנו. בימים אחרים קורה שמחכים בתור בחוץ''.
עכשיו פליאתנו גברה שבעתיים. בכל זאת, לא מדובר על חלל קטן אלא על מסעדה בת 200 מקומות, ועוד כזאת שממוקמת בלב פארק התעשיה אזורים - לא המקום הראשון שעולה על הדעת כשחושבים על בילוי ערב במסעדה. ובכל זאת, השולחנות לא הפסיקו להתמלא בקהל מגוון ביותר: צעירים ומבוגרים, משפחות וחבורות, דתיים וחילוניים. חלקם, כך ניכר מהיחס החברי של המלצרים, נמצאים פה לא בפעם הראשונה. מה הסוד? ''תטעמו ותדעו'' אמר האחראי במסתוריות.
אז טעמנו, אם כי המילה ''טעימה'' קטנה על מה שאכלנו. התפריט אמנם מחולק פורמלית לסעיפים כמו מנות ראשונות, כריכים, סלטים, פיצות ופסטות, אבל בעצם כל מנה שמוגשת כאן היא ארוחה מלאה מבחינת הגודל ועושר המרכיבים שלה. לשולחן לידינו, למשל, הוגשה קונסטרוקציה מרשימה שמשכה את תשומת ליבנו. הסתבר שזו מנה הקרויה בשם המצטנע ''סלט קליפורניה''. בפועל מדובר במגדל של שלושה שיפודי גבינת חלומי בציפוי פריך, על מצע של חסות, עגבניות, בטטות, קישואים בתנור ואגוזים קלויים. מה צריך יותר?
המנות הראשונות שאנחנו הזמנו היו אף הן נכבדות בגודל ובטעם: האחת היתה מרק פטריות ושמנת, שהוגש בתוך ככר לחם כפרי שרוקנה מתוכנה ומולאה במרק הסמיך והעשיר. עם כל כף שטובלים ב''קערה'' האכילה, מגרדים ממנה פיסות לחם שמעניקות תוכן נוסף למרק. השניה, מקורית ומצויינת אף היא, נקראת ''ארנצ'יני'' - כדורי ריזוטו מטוגנים ופריכים, במילוי של עשבי תיבול וגבינת מוצרלה, שהוגשו על מצע של רוטב עגבניות ופסטו.
האמת, יכולנו בשקט לעצור כאן, שבעים ומרוצים. אבל הטעמים משכו אותנו הלאה. כי מה, נדלג על הפסטה מתוצרת עצמית? אז לקחנו שתיים ממנות הדגל: רביולי במילוי גבינת צאן ברוטב מעודן של שמנת ופסטו, ולזניה ארבע גבינות – מנה עשירה במיוחד, המורכבת משכבות של עלי לזניה ופרוסות חצילים ברוטב עגבניות, עם פרמזן, גבינת שמנת, גבינת עזים ורוקפור. לא נעים לומר, אבל עם כל הרצון הטוב נאלצנו להשאיר חלק ממנה בצלחת, מחוסר יכולת להמשיך, ובהינו בה בעיניים מזוגגות. בדיוק ברגע קריטי זה הופיעה המלצרית עם מגש קינוחים אישיים לבחירה. היו שם פאי אגוזים ופאי תפוחים, מאפה גבינה בפירורים, סופלה שוקולד חם עם גלידה וקצפת, קרם ברולה ועוד ארבעה או חמישה סוגים שונים של מוס. אוי! שלחנו אותה לעשות כמה סיבובים עד שנתאושש. בסוף בן-זוגי, למרות הפיתוי, החליט להסתפק בכוס תה, והותיר אותי להתענג לבדי על מוס נפלא של קרם אגוזים במילוי שוקולד. הפסד שלו.
נראה לי שבשלב הזה הבנו את סוד ההצלחה של אלפרדו. קודם כל האוכל, כמובן,
עם היצע רחב המאפשר מגוון אפשרויות. לא פחות חשוב – המחיר. כל אחת מהמנות החלביות אינה עולה על חמישים שקל, ומדובר, כאמור, על מנה שיכולה בשקט לשמש כארוחה משביעה לאדם אחד או להתחלק לטעימה בין כמה סועדים. לכך יש להוסיף את השרות, שלמרות העומס הצליח להיות זריז ויעיל בעת ההגשה, וסבלני – כשביקשנו פסק זמן. הוסיפו לכך את יפי המבנה, המוקף במדשאות מעוצבות ומפלי מים, את המיקום הנוח, את הכשרות ואת האווירה הנינוחה, ותקבלו מתכון מנצח.
