היפנית שהגיעה מלונדון: דיינינגס תל אביב

"מגיעים אלינו מתאבנים ממחלקת ה"טרטר-צ'יפס", והם יפים במראם וממכרים בטעמם: ארבעה עיגולי צ'יפס פריכים מקופלים למעין כיס ובתוך כל אחד מהם כדורון של טרטר דג מסוג אחר, על מצע של גוואקמולי וחלפיניו...." תשכחו מכל מה שידעתם עד היום על המטבח היפני. שפרה צח הגיעה לדיינינגס שבמלון דה-נורמן תל אביב, עלתה על רכבת הרים יפנית מטורפת, שגם אחרי שעתיים היא לא רצתה לרדת ממנה. מי מצטרף לסאקה פרימיום?

"הכל!" נאנחת ענת במבט חולמני אל מול התפריט של דיינינגס, היפנית של מלון דה-נורמן, "הייתי לוקחת הכל!". והאמת, אפשר להבין. כי בדרך לשולחננו שבמרפסת אנחנו עוברות על פני עמדות ההכנה הפתוחות – זו של המנות הקרות וזו של המטבח החם, ומשתיהן יוצאות בזו אחר זו צלחות מעוצבות להפליא ומעוררות תיאבון, ואיך אפשר לבחור בכלל?!

אז הודענו למלצריות שמבחינתנו "הכל" זה הקונספט של הארוחה, ונתנו להן יד חופשית לבחור עבורנו, רק "בלי כוסברה ובלי פירות ים" בשבילי, ו"כוסברה, בטח! וגם פירות ים, אבל בלי בשר" בשבילה. וזו הייתה ההחלטה הכי חכמה שלנו, כי התוצאה הייתה מסע קולינרי מענג בין שפע מסחרר של מנות, כל אחת בגודל ביס או שניים, אבל איזה ביס!

היפים והנאים

אבל לפני האוכל – הקוקטיילים. "סאקורה ליידי" בטעם ג'ינג'ר מודגש עם קישוט של פרחי אמנון ותמר בשבילה, ו"סאקה-פוליטן", הוריאציה של דיינינגס לקוסמופוליטן הקלאסי בשבילי, ולצידם נשנוש קטן של תרמילי אדממה שמוגשים עם ויניגרט הדרים ותערובת תבלינים יפנית לטבילה. עוד רגע וכבר מגיעים אלינו מתאבנים ממחלקת ה"טרטר-צ'יפס", והם יפים במראם וממכרים בטעמם: ארבעה עיגולי צ'יפס פריכים מקופלים למעין כיס ובתוך כל אחד מהם כדורון של טרטר דג מסוג אחר, על מצע של גוואקמולי וחלפיניו. (ענת: "אפשר כאלה כל יום?")

מחלקת הסשימי ממשיכה את הקו של מנה כפול ארבע עם "סשימי כפות", שנראית כמו ציור בגווני שחור-ורוד-לבן: פלטת שיש שחורה ועליה ארבע כפות חרסינה צחורות, שבתוך כל אחת מהן פרוסת סשימי ורדרדה מדגי סלמון וסי-באס בסלסה מתובלת, מעוטרת בכתר קוויאר. מחזיקים את הכף, מחליקים את תכולתה לפה ונותנים לחיך להתענג על מניפת הטעמים הנפתחת לאיטה. עוד ממחלקת הדגים הנאים – מגש קרפצ'ו סי-באס ברוטב פונזו, עם קוביות פונזו ג'לי וסלסת כמהין, שמדגישים את טעמי הים העדינים. יחד איתם מגיעה תוספת מרעננת של סלט אצות ומלפפונים ברוטב ויניגרט יפני שבו המיסו מחליף את החרדל ונותן טעם אסיאתי מובהק יותר, שמשתלב טוב עם הדגים.

העניינים מתחממים

זה הזמן להגיד משהו על השירות המדויק, שגם מצליח לקלוע לטעמנו בלי פספוסים וגם קשוב כל העת לקצב שלנו, אך בלי להעיק. בשלב זה, לדוגמה, המלצרית שמה לב לכוסותינו המתרוקנות, וממהרת להציע סיבוב קוקטיילים שני. אותה התחשבות ניכרת גם ב"באנים" שמגיעים עכשיו מהעמדה החמה ולוקחים בחשבון את ההעדפות המפוצלות שלנו: בזה של ענת יש לובסטר קצוץ ומתובל ובזה שלי - מיני בורגר שחום-פריך מבחוץ ועסיסי מבפנים, ושני הבאנים אווריריים וכיפיים וסופגים באהבה את טעמי המילוי.

מצעד המנות החמות ממשיך עם אגדאשי טופו יוצא דופן. במקום קוביות טופו קטנות כמקובל, כאן מדובר בשלוש קוביות גדולות של טופו-משי במרקם עדין וטיגון קל, טובלות במרק מיסו ארומטי עם פטריות שימאג'י זעירות ומעוטרות בגרידת ג'ינג'ר ודייקון. כשאנחנו מסיימות אותו עד הטיפה האחרונה זה האות להיי-לייט של החמים – ה"טובאן", תבשיל בכלי חרס יפני מסורתי, שבמקרה שלנו כולל קוביות לוקוס נמסות בפה, יחד עם פטריות.

וזה עדיין לא הסוף. רכבת הטעמים עוצרת כעת בתחנת האהובה עלינו במיוחד – הסושי, וגם הם מצטיינים באיכותם: על המגש מגיעים ניגירי של טונה, דניס וסלמון, רולים של סלמון וקריספי סי-באס, שמדגימים את יכולתו של הסושי-מן להעניק לכל יחידה טעם מובחן משלה, עד שהטבילה המקובלת ברוטב סויה הופכת כמעט מיותרת.

תה מסורתי, קינוח יצירתי

מחוגי השעון מצביעים על כך שבלי שהרגשנו כבר חלפו למעלה משעתיים, והגיע הזמן לסיים. קינוחים, כידוע, הם לא הצד החזק של המטבח האסיאתי, כך שלצד קנקני תה יפני אנחנו חולקות את שני המתוקים המוצעים לאותו ערב: סורבה מפתיע של אפרסמון עם היביקי, הויסקי היפני המפורסם, ו"עוגת גבינה מפורקת" שכשמה כן היא, מעין ציור על הצלחת של עוגת גבינה שפורקה למרכיביה – תלולית גבינה אוורירית ממותקת מעוטרת בקוביות שזיף, פס של קראמבל פירורים זהוב ופריך וכדור של סורבה שזיפים ארגמני מעליו. וגם אם זה לא ממש יפני, זה ממש טעים.