סנטה רוזה תל אביב

"בשר הסרטנים הנימוח, ביחד עם עשבי התיבול, יוגורט הכבשים שהוזלף מעל ושני הרטבים המצוינים שהגיעו בצד, רוטב טרטר ורוטב עגבניות חריף, יצרו מנה מיוחדת ורעננה...". סנטה רוזה, שפתחה דלתות לאחרונה בנאות אפקה בתל אביב, מביאה את בשורת המטבח הקליפורני לישראל. ליאור פנחסי יצא לגלות מקרוב מהן ההפתעות החבויות בתפריט

רבים מחובבי הקולנוע יהיו מוכנים להישבע שלא הייתה שנה טובה יותר למסך הגדול מ-1994, אשר חשפה לקהל את "פורסט גאמפ", "ספרות זולה", "ארבע חתונות ולוויה אחת" וכמובן את "חומות של תקווה". אך בעיניי, 2004 הייתה שנה לא פחות מופלאה, כשעל האקרנים הוצגו "הים שבפנים", "שמש נצחית בראש צלול" ובעיקר, סרט קטן-גדול בשם "דרכים צדדיות", על שני חברים שיוצאים למסע אחרון לפני חתונה של אחד מהם, באזור היין המרהיב של קליפורניה.

ולמה פתאום נזכרתי בסרט הזה? כי הילה, חברתי הטובה, שגרה בנאות אפקה, טלפנה אליי בהתרגשות שסופסוף פתחו אצלם, במדבר הקולינרי של השכונה, מסעדה חדשה, ולא סתם מסעדה, אלא קליפורנית. לא הייתי צריך יותר מזה. המטבח הקליפורני הנהדר ידוע בכך שהושפע מאוד מהמהגרים ממקסיקו, אסיה, איטליה, צרפת ועוד, ובעצם הרבה יותר קרוב למטבח הים-תיכוני מזה האמריקאי השמן, עם דגשים על שילוב סגנונות בישול שונים ושימוש בחומרי גלם עונתיים, איכותיים וטריים.

קליפורניקיישן בתל אביב

"יו אלוהים, כמה חנייה! אנחנו בתל-אביב?", שפשפתי את עיניי וחניתי כמו שייח' מול 'סנטה רוזה', הנקראת על שם בירת מחוז סונומה, מחוז היין של קליפורניה. נכנסנו והתרשמנו מהעיצוב הקלאסי ומהפוסטרים על הקירות המציגים אזורים תיירותיים בקליפורניה. בהמשך המסעדה יש גם בר יפה וגינה גדולה וירוקה. רוב הקהל נראה מהשכונה, אך הגר, המלצרית המקסימה והחייכנית, סיפרה בגאווה שיש כאלה שאפילו הגיעו מירושלים כי שמעו על ההמבורגר המהולל.

התיישבנו ועיינו בתפריט המסקרן, עליו שקדו הבעלים חן שמגר והשף אלון גטה (שצבר קילומטרז' בסרגוס, פיצה בית העם ועוד), המכיל מנות קלאסיות מהמטבח הקליפורני עם חומרי גלם וטאצ'ים ישראליים. תפריט שאינו מתיימר ולא קופץ מעל הפופיק, אבל בהחלט מעורר תיאבון.

חלום קליפורני

תפריט היין גדוש ויפה ומשלב יינות מהיקבים של עמק סונומה ועמק נאפה בקליפורניה, יחד עם יקבי בוטיק ישראליים. משהו בי רצה מאוד להזמין פינו נואר, הלא הוא הזן המהולל מהסרט, אך בהמלצת אלון, מנהל המסעדה, בחרתי דווקא בסוביניון בלאן מיקב Cannonball בקליפורניה, הנמכר בארץ רק במסעדות. היין התגלה כבחירה מושלמת. מחליק בגרון, אלגנטי, קליל ומעודן, אבל עם נוכחות. ללא ספק אחד מהיינות הטובים ביותר שלגמתי. הילה נשארה כהרגלה בגזרת הקוקטיילים ונהנתה מ- L.A. Glamour - קוקטייל קלאסי, מרענן וטעים עם ג'ין, ליים, מלפפון ומי טוניק.

פתחנו עם לחם הבית – לחם מחמצת בליווי מטבל פסטו ארטישוק מיוחד, שום קונפי וחמאה. הלחם הטרי והחם היה נהדר, והגר סיפרה לנו שהשף ערן שרויטמן אופה ומביא להם את הלחמים והלחמניות מדי יום. לא הייתי מתנגד לסידור כזה גם אצלי בבית.

קציצות הסרטנים שהגיעו לשולחננו שימחו אותנו. אמנם לא היינו מתנגדים למנה גדולה יותר, אך שתי הקציצות הקטנות היו חמימות, רכות וטובות. טעם הסרטנים לא היה דומיננטי מדי, אבל בהחלט הורגש. בשר הסרטנים הנימוח, ביחד עם עשבי התיבול, יוגורט הכבשים שהוזלף מעל ושני הרטבים המצוינים שהגיעו בצד, רוטב טרטר ורוטב עגבניות חריף, יצרו מנה מיוחדת ורעננה.

הראשונה הנוספת שחלקנו, סלט פירות ים חם עם שעועית לבנה בנוסח טוסקנה (שעועית גדולה שבושלה בציר ירקות עם הרבה ירקות שורש) הייתה קלילה ונחמדה. השילוב המפתיע בין השרימפס, הקלמארי והמולים לבין השעועית, יצר משחק טעמים מעניין, והלחם ממש ביקש לצלול לתוך הרוטב.

ים-יבשה בסנטה רוזה

למרות שסנטה רוזה אינה מסעדת בשרים במהותה, עדיין כקרניבורים בנשמה לא עמדנו בפיתוי ובחרנו בנתח אנטריקוט ממנות הספיישל של היום. זה היה נתח מיושן וטוב מרמת הגולן, צרוב במידת העשייה המושלמת ועסיסי. 350 גר' של הנאה. לצד הבשר נהנינו מתוספת של פירה אפונה, שהתגלה כהרבה יותר מיוחד וטעים מהפירה הסטנדרטי.

לעיקרית השנייה, סטינו מהתכנית המקורית שלנו. לפני שהגענו, היה לנו ברור שנלך על המבורגר הבקר עם גוואקמולה ופנצ'טה, אך אחרי שבחרנו באנטריקוט, התחשק לנו לנסות את אחת ממנות הדגים. בחרנו במנה נוספת שרצה במסעדה – מיני שרימפ בורגר – שלוש קציצות (ניתן לבחור גם בשתיים) העשויות משרימפס ביחד עם עשבי תיבול ולימון כבוש, המגיעות עם מטבלי איולי כוסברה ואיולי שום. הלחמנייה הטרייה והמתקתקה, ביחד עם הקציצות האווריריות והעסיסיות, מילאו לנו את חלל הפה במנעד טעמים עשיר ומרענן. גם הצ'יפס שהגיע כתוספת היה פריך ומצוין.

קינוח חמצמץ, סיום מתוק

לקינוח, המשכנו בקו הקליל והמרענן של כל הארוחה, ובחרנו בטארט לימון ובזיליקום עם מרנג סיגליות ומרמלדת פטל. יופי של קינוח המתחבר יותר לטעמים של איטליה. בצק פריך וחמצמצות מרעננת המתפשטת בפה. יצאנו שבעים ומרוצים. 'סנטה רוזה' היא מסעדה שבהחלט כיף לפרגן לה, לא רק כי סופסוף יש לתושבים מסעדה ראויה בשכונה, אלא גם כי האוכל טעים והשירות נהדר. אכן, לפעמים שווה לסטות לדרכים צדדיות ולצאת ממרכז העיר, כדי ליהנות מארוחה מוצלחת.