Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ריו גרנדה תל אביב

ריו גרנדה תל אביב


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"שדרת צלעות ענקית שהושרתה שבע שעות במרינדה על בסיס טריאקי ואז בילתה עוד כמה שעות במעשנת. התוצאה היא בשר שחום מאוד ורך עד שהוא נפרד מהעצם למגע מזלג..." ריו גרנדה בתל אביב מתהדרת בתפריט בשר משובח, באווירה של דיינר אמריקאי תוסס ובהמון אלכוהול טוב. שפרה צח מצאה את "גן העדן לקרניבורים". אוהבי הבשר - סעו לשם מהר!

אחרי ששלושה מילדינו הפכו לצמחו-טבעונים ברמות אדיקות שונות, אנחנו מרגישים כמיעוט נרדף בבית: בשבילם אנחנו קונים כמויות מסחריות של פירות וירקות, טורחים על הכנת תבשילי קטניות וסוחטים חלב שקדים. ומה איתנו? לנו לא מגיעה קצת התחשבות? מישהו שיפצה אותנו על כל החסכים בבשר? אז אחת לכמה זמן אנחנו מזמנים לעצמנו מסעדה שמתמחה בבשרים, שתספק את התאווה שלנו לבשר עסיסי לנעוץ בו את השיניים, יחד עם משהו טוב לשתות על יד. "ריו גרנדה", הבשרית במתחם הרצל-אחד העם בתל-אביב, עושה את זה בגדול.

ריו גרנדה – גן עדן לקרניבורים


"מי הקהל שלנו? כל מי שאוהב לבלות באווירה נעימה וליהנות מבשר כמו שצריך" אומר דן נורדמן, הבעלים, שמבין דבר או שניים גם בבילוי וגם בגסטרונומיה. אחרי שנים של ניהול בארים ומסעדת חוף (גורדו), נורדמן החליט להגשים חלום ילדות וללכת על מקום ששם את הבשר במרכז. כמה במרכז? בואו נאמר שחוץ מסלט אחד או שניים, כל המנות כאן מגיעות מעולם החי, בלי להתנצל ובלי לנסות להתחנף לעדת הטבעונים.

ריו גרנדה מגדירה את עצמה כ"גן עדן לקרניבורים", ועושה הכל כדי לעמוד בהבטחה: זה מתחיל מקשר עם המגדלים המקומיים, שמספקים למסעדה נתחי בשר מובחרים ומיושנים לפי דרישה, ממשיך בהכנה מדוייקת על גריל פחמים ובמעשנת, ומשתבח הודות לתפריט אלכוהול רחב, מוזיקה טובה ואווירה של דיינר אמריקאי כיפי.

מי שאוכל לבד – נהנה יותר


מה שותים? אנחנו בוחרים שניים מהקוקטיילים המיוחדים – קוקטייל עראק-שקדים אניסי בשבילי ומרטיני-ליצ'י טרופי בשבילו. מה אוכלים? מזמן למדנו שבענייני בשרים צריך להפריד בין התפריטים שלנו, כי לכל אחד מאיתנו יש את ההעדפות הפרטיות שלו, שהשני לא אוכל בשום פנים ואופן. אני משתגעת על בשר נא - הוא לא נוגע. לו, לעומת זאת, אין שום בעיה עם ספייריבס, שבשבילי הם מחוץ לתחום. אז מתפצלים: ראשונה של טרטר ועיקרית של "ניו-יורק" בשבילי, והוא יפתח בסינטה צרובה וימשיך אל הספייריבס, משאת נפשו. האמת, בא לי טוב שאני לא צריכה לחלוק איתו את מנת הטרטר שלי, שהיא חגיגה של ממש לאוהבי טעם נקי של בשר: "עוגה" דחוסה של בשר קצוץ, מעליה חלמון נא וסביבה תלוליות של בצל קצוץ, חרדל וצלפים כבושים. מערבבים – ומתענגים. הוא מצידו נהנה מצלחת צבעונית ונדיבה של פרוסות סינטה צרובה, חומות-אדמדמות, מעוטרות בפרוסות פריכות של גזר, מלפפון, צנונית ובצל ומתובלות באיולי שום שמדגיש את טעמן.

סטייק, ספייריבס, סבבה


בין ביס אחד לשני אנחנו מסתכלים סביב. בשולחן לידינו מזמינים המבורגרים, שמגיעים על מגש עץ ונראים מעוררי תיאבון. נורדמן מסביר שההמבורגרים עשויים בטחינה גסה מאותם נתחים של הסטייקים, בתוספת בשר צוואר שנותן להם את המירקם והטעם האופייני. יכולנו עוד להמשיך בשיחה, אבל העיקריות שמגיעות אל שולחננו הן אלו שמדברות עכשיו. אצלו אלו הספייריבס – אחת המנות הפופולריות כאן. שדרת צלעות ענקית שהושרתה שבע שעות במרינדה על בסיס טריאקי ואז בילתה עוד כמה שעות במעשנת. התוצאה היא בשר שחום מאוד ורך עד שהוא נפרד מהעצם למגע מזלג, ולפי הדיווח – גם טעים מאוד, עם גוון אסיאתי במקצת.

ה"ניו-יורק" שלי לא מפגר אחריו: סטייק מפואר של 450 גרם, שהחיתוך שלו כבר עושה חצי עבודה – נתח על העצם, צידו האחד סינטה והשני פילה, כשהצלייה המדוייקת בדרגת מדיום-רייר משלימה את המלאכה ומזקקת מהבשר את מירב הטעמים. מחמאה מיוחדת מגיעה לתוספות: אפשר אמנם להסתפק בתוספת המקובלת של תפוח אדמה אפוי בנייר כסף, אבל שתי האפשרויות האחרות מאפילות עליה: האחת היא קערית מלאה פטריות צרובות וטעימות מאוד, והשניה, המפתיעה עוד יותר, היא דלעת צלויה. כן, הירק הלכאורה משעמם הזה, מוגש כאן כקוביה גדולה ושחומה, צלויה על הגריל בתיבול של פפריקה מעושנת שנותנת טוויסט למתקתקות הטבעית שלה והופכת אותה ליווי מושלם לבשר.

אמנם אחרי ארוחה כזאת, הקינוח הוא עניין כמעט זניח. ובכל זאת, גם הוא מצליח להפתיע אותנו, עם עוגת סולת ספוגה בסירופ ומעליה קרם פיסטוק עדין. לפחות בסעיף הזה הושגה בינינו הסכמה.