Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> בליסימו פרדסיה

בליסימו פרדסיה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"פנזרוטי חציל שהם בעצם כיסוני בצק ממולאים בחצילים, פטה ונענע המטוגנים קלות. נמסנו לתוכם כמו הפטה שנמסה לה מעוצמת הטיגון ונהנינו מכל רגע. כמו סופגנייה איטלקית ממולאת בכל טוב..." חגית גרוס מגלה את בליסימו בפרדסיה, פנינה איטלקית משובחת שכל שתבקשו הוא לעצור את הזמן כדי להנות מטעמיה עוד ועוד

ערב קריר בשרון ואנחנו תרות אחרי מסעדה חמימה עם אוכל איטלקי משובח. אחרי הכל, אין כמו מסעדה איטלקית (וכשרה!) כדי להיפגש ולהשלים חוסרים של חודשיים. מישהו אמר בליסימו והופ הזמנו מקום. בפרדסיה? להזמין מקום? גיחכה החברה. מסתבר שמזל שהזמנו. יום חול, אמצע השבוע והמסעדה מלאה, ועד שהלכנו, התמלאה עד אפס מקום.

הגענו לרחוב הראשי בישוב הקטן בשרון לא מצפות ליותר מידי מהמרכז המסחרי המקומי והנה כמו פנינה בתוך צדפה שאינה מחמיאה לה במיוחד נכנסנו אליה – אפלולית במידה, תאורה בצבע חום בהיר שולחנות עץ וכיסאות עץ עם מפות משובצות כחול לבן וקיר לבנים עכשווי. פינות הישיבה מגוונת: יש כיסאות בר גבוהים, ספות וכיסאות עץ רגילים. חלל המסעדה אינו גדול אך שיחת היום של השולחן הסמוך לא הגיעה לאוזנינו.

טיפ: איך יודעים לזהות סלט מעולה?


למנות הראשונות דגמנו כמה להיטים מקומיים: סלט קוקטייל עגבניות. סלט אלגנטי קליל ועשיר בטעמים: עגבניות שרי בשרניות ומתקתקות עם בצל צלוי, עגבניות מיובשות, מוצרלה שום ופסטו. הרמוניה. המבחן לסלט טוב באמת - שכשהירקות טריים והשילוב בין כל המרכיבים מאוזן ועשיר, לא באמת צריך רוטב. רק לטפטף שמן זית איטלקי משובח מלמעלה וזהו. את הסלט הנהדר הזה ליוותה פוקצ'ה מהממת שעליה היו משבוצים קרעי גבינת עיזים ופרוסות סלק דקיקות שנאפו יחד עם הפוקצ'ה. בתפריט רשום: "פוקצ'ה סלק וגבינת עיזים עם בזיליקום, חומץ בלסמי ומשהו ליד", ה"משהו ליד" בא בדמות ממרחים שהגיעו בקעריות קטנטנות: רוטב איולי (תוצרת ביתית! מה חשבתם?) ורוטב פסטו משובח. חרף ניסיונותינו להתעלם מהפוקצ'ה כדי לא להתמלא – מכירים? נכשלנו. לא רק שנכשלנו וסיימנו את הפוקצ'ה כמעט הזמנו עוד אחת.

אבל רגע לפני נחתו על השולחן פנזרוטי חציל שהם בעצם כיסוני בצק ממולאים בחצילים, פטה ונענע המטוגנים קלות. נמסנו לתוכם כמו הפטה שנמסה לה מעוצמת הטיגון ונהנינו מכל רגע. כמו סופגנייה איטלקית ממולאת בכל טוב. ככה זה כשהבעלים מחליט לקחת ברצינות את מה שנקרא אוכל איטלקי ונוסע ללמוד איך עושים את הפנזרוטי בסורנטו באיטליה לצד השף המוביל בתחום.

תודה לאל–דנטה


העיקריות שהגיעו אחר כך רק העצימו את החוויה האיטלקית. גולת הכותרת היו טורטליני ערמונים ברוטב פשוט יחסית: שמנת ועירית. אבל מה שהעלה את הטורטליני לדרגה אלוהית היה למרבה ההפתעה דרגת העשייה המשולמת שבה הוגש: אל דנטה כמו שרק מי שיודע לתת כבוד לפסטה ולאוכל איטלקי בכלל – יודע לתת.

חברתי לארוחה המושלמת קיבלה מנת פילה לברק צרוב על הפלנצ'ה יוצא דופן בעדינותו מונח על מצע של ריזוטו ארטישוק. וכאן חיכתה לנו הפתעה נוספת. ריזוטו שעשוי כמו שריזוטו אמור להיות עשוי ולא כמו שמתארים אותו תמיד בטלוויזיה... דביק או לא מבושל דיו. הריזוטו של בליסימו היה מושלם ונותר לנו רק לקוות שתמיד יוצא להם מושלם ולא רק לכבודנו.

כל אלה היו רק הקדמה למלכת הערב. והיא הגיעה כמו מלכה. פיצה טרטופו מושלמת בדמות בצק דק ונכון ומעל, בצורה מדוייקת, קרם שמנת, מסקרפונה, פטריות טריות ומעל הכל הונח בשלווה חלמון ביצה ומעט פטרוזיליה. כן הבנתם נכון לא היה רוטב עגבניות ולא הרגשנו בחסרונו. מעל כל היופי הזה מישהו עם כשרון רב טפטף כמה טיפות של שמן כמהין משגע שגרם לכל הראשים במסעדה להסתובב כשהמנה הוגשה לשולחננו. ובצדק. זו היתה פיצה חד פעמית. כל ביס – עצימת עיניים והשענות לאחור. בחיי – אחת המנות שהתפללתי לעצור את הזמן.

בליסימו - די! תמשיכו...


רק כי היינו חייבות – הזמנו את הקינוח הקלאסי. נו באמת חשבתם שנסיים בלי טירמיסו? ועוד עשוי בעבודת יד? במקום? לא באמת. אז כן זה היה נפלא והוגש בצנצנת פתוחה כיאה לטרנדים העדכניים והיה מופצץ בקרם מסקרפונה וטעם קפה עדין. וזה היה הקינוח המושלם לארוחה יוצאת דופן בשלמותה. וכבר שנכנסתי לאוטו והתנעתי בהבטחה לעצמי לחזור (מחר?) לחגוג עוד פגישה של השלמת חוסרים התחלתי כבר להתגעגע.