Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת פאשה בתל אביב

פאשה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הפרגית הייתה מגולגלת וקריספית, והשילוב של קשיו ופיסטוק, הפך אותה ליותר מעודנת..." רונן סולומון נהנה מחוויה טורקית אותנטית בשילוב חגיגת טעמים בלתי נשכחת (וכשרה) בפאשה תל אביב.

רבים בוודאי זוכרים לפני כעשור את הדילים של "הכול כלול" בעיירות הנופשות הטורקיות. מאז יחסינו עם טורקיה ידעו עליות ומורדות, אך הגעגוע לריחות ולטעמים לא נשכח. כשסיפרו לי שישנה מסעדה טורקית אותנטית בלב תל-אביב, ואפילו כשרה, ידעתי שזאת ההזדמנות להיזכר בטעמים של תרבויות אחרות.

הגעתי למסעדת פאשה באחד הערבים באמצע השבוע, והמקום היה מלא עד אפס מקום (לשמחתי הזמנתי שולחן מראש). ברקע התנגנה מוסיקה טורקית, בחלל המסעדה היו קשתות ותמונות שמזכירות את טורקיה. בחלק האחורי של המסעדה ישנו בר משקאות גדול, ואנשים ישבו על הבר או על שולחנות גבוהים סביבו. לרגע דמיינתי שאני בטורקיה, אך כשהגיע מוטי המלצר שליווה אותנו באותו ערב (דווקא בניתי על מוסטפא), הבנתי שהגעתי לחגיגת טעמים בלתי נשכחת.

למי שאינו בקיא במטבח הטורקי (כמוני), מומלץ ללכת על תפריט טאפאס טורקי, המאפשר לטעום טעמים שונים מהמטבח הטורקי. לפתיחה קיבלנו פיתות חמות שנאפו בטאבון ענק שנמצא במקום, סלט פאשה רענן המורכב מסלרי, נענע, חמוציות, גרעיני רימון וגם סלט שקדים וכוסברה. אני אמנם לא חסיד גדול של כוסברה, אבל משהו בשקדים, בבצל הסגול או בתבלינים כנראה עושה את זה. תוסיפו על זה טחינה, בכלל חגיגה של טעמים.

הזמנו משקה לימון-נענע גרוס שהוכן במקום, והסתבר שהבחירה הייתה לא רעה בכלל. לא יודע איך הם עשו זאת, אבל יצא משקה ברד קר וטעים, לא חמוץ מידי ולא יותר מידי מתוק. מאגף המשקאות החריפים הזמנו קוקטייל פאשה, שזה מיקס אוזו, קמפרי מרטיני ופסיפלורה, חמצמץ וצונן שלא חסכו בכמות האלכוהול...

למנות ראשונות הזמנו לחמה-ג'ון - פיתה קטנה וקריספית, עליה תערובת של בשר טחון, עגבניות וגמבה, שהיה ממש נהדר. כמו כן, איך אפשר במסעדה טורקית בלי קובה, וממגוון מנות הקובה הלכנו על קובה חמוסטה שגם היה ממולא בבשר טחון. נו טוב, מה אגיד טעמתי בחיי קובה של עדות שונות, כולן אמרו ששלהן הוא הטעים ביותר. אני בטח לא רוצה לגרום לסכסוכי עמים, אבל מה שחשוב בקובה זה הרוטב. כאן הגישו לנו אותו עם רוטב מיוחד של מנגולד, סלרי ולימון, מה ששדרג את המנה בעשרות מונים, והקפיץ אצלי את הקובה הטורקית לראש הרשימה.

אחרי פתיחה כזאת, אסור להם לאכזב. למנה עיקרית הזמנתי פרגיות ממולאות בפיסטוק וקשיו. לרוב אני אוהב לנשנש קשיו או פיסטוק סתם כך, אבל כשהם משתלבים בתבשיל ועוד בתוך פרגית, אז בכלל מדובר באטרקציה. הפרגית הייתה מגולגלת וקריספית, והשילוב של קשיו ופיסטוק, הפך אותה ליותר מעודנת.

זוגתי הזמינה קבב טלה על הגריל, והייתי חייב גם לטעום מהמנה שלה, כדי לוודא שעשתה בחירה נכונה (מה לעשות, חובב בשרים כמוני לא יוותר בקלות). אכן, הייתה בחירה נכונה. הקבב היה מתובל בתבלינים ובטעם ייחודי שממש לא מתקרב לקבב שקונים בסופר. הוספתי על הקבב טחינה (שבכלל רצה באותו הערב כמו מים), מה ששדרג את המנה לבלי הכר.

קיבלנו תוספות של תפוח אדמה בשום וטימין ואורז לבן עם שעריה (אטריות דקות) וכן טעמנו תבשיל בקר ובמיה ברוטב עגבניות, שהיה עשיר, רך וטעים שהזכיר קצת אוכל של בית.

קצת לפני חצות - החלטנו לפרוש, אבל מוטי שלנו לא ויתר. אמר שאם לא טעמנו את הקינוחים, כאילו לא טעמנו כלום. בקיבה כבר לא נשאר הרבה מקום, אבל אם מוטי אומר, אז הוא בטח יודע, והחלטנו להתאמץ.

מוטי חזר מהר עם מגש תה מטלטל כמו בטורקיה, והביא איתו מלבי ברוטב פטל. למרות שכבר הייתי כמעט שבע, הייתי חייב לטעום (זוכרים, לא אומרים לא למוטי). המלבי היה מתוק והפטל חמצמץ, כך שיחד הם היו שילוב מנצח.

אבל לא זה היה ה-קינוח. כעבור כמה דקות הגיעה לשולחן מנת גלידת וניל מצופה חלבה ברוטב סילאן, בעיצוב כה יפה עד שחששתי אפילו לגעת, כדי לא להרוס. טעמתי בכל זאת, ווואלה, היה שווה להגיע רק בגלל הקינוח (אולי אפילו להתחיל בקינוח ואז לעבור לעיקרית). מדובר במנה לא שגרתית, גלידה עם שברי חלבה שנמסה בפה, כך שלא ניתן לעמוד בפיתוי.

בקיצור, אולי לא ניתן להסתובב בימים אלו ברחובות איסטנבול, אבל לא חייבים לוותר על המאכלים הטורקיים האותנטיים. ממש כאן ישנה מסעדה שנותנת את התחושה לכמה שעות, כאילו קפצנו לביקור קטן בטורקיה. ישנם מטעמים שלא הספקתי לטעום מהתפריט, אז אותם אני שומר לביקור הבא בפאשה.