טייגר לילי

"רוטב הצדפות החמיא לקלמרי בעדינות מבלי להשתלט, כשהשום והבצל הירוק מזנבים מהצד עם נשיכות של חריפות מענגת. יופי של מנה!" אדם בר במסעדת טייגר לילי, רמת החייל בתל אביב

בשלב מסויים של הבילוי בטייגר לילי, הבטתי סביב ולרגע היה נדמה לי שאולי התגלגלתי לחדר אוכל של כלא נשים. ולא, זה לא שאני סובל ממנת יתר של "כתום הוא השחור החדש" (נשברתי אחרי שני פרקים). פשוט, כל השולחנות סביבנו היו כולם שולחנות של "ערב בנות". וזה כבר עורר מחשבה. רמת החייל, אפילו בערב, היא סביבה גברית של אזור היי-טק, ולא, הן לא נראו כאילו הן באו "לתפוס מהנדס" (יותר כאילו השאירו את המהנדס לשמור על הילדים בבית). ואז, רק אז, נפל לי האסימון, שהאוכל בטייגר לילי הוא לא רק מסעיר בטעמיו (ובואו נודה על האמת – עד אותו רגע הייתי שקוע אך ורק במטעמים המופלאים שצעדו בסך), אלא הוא גם אוכל בריא וקל, כזה שגם אם תפריז קצת באכילה (וכאן מדובר בפיתוי של ממש), הרי שלא תשנא את עצמך למחרת בבוקר. ואלו תכונות שהמין החכם יודע להעריך...

פתיחה של מסעדת שף תאילנדית אותנטית בתל-אביב, היא מהלך אמיץ מאין כמוהו. "בית תאילנדי" הניפו את הדגל הזה לפני 20 שנה, וצברו מוניטין של מי שיכולים ללמד את התאילנדים איך מקפיצים ירקות בווק. החבר'ה של טייגר לילי בידלו עצמם בכך שהם מתמחים באוכל רחוב, ובמקרה שלנו מדובר ברחוב הברזל, כך שהבידול הוא גם בידול גאוגרפי.

העיצוב מצהיר: "תאילנד זה כאן", במובן הטוב של הביטוי: לבנים חשופות, מאווררי תקרה, חבלים, שקים, סלסלות קש, כל האלמנטים ה"נכונים" שמוקמו כדי לתת תחושה אותנטית, חמה, ובלי לעייף את העין.

התפריט מחולק לראשונות, מרקים, מנות ווק, מנות קארי, דגים ופירות-ים, ומנות עיקריות, וניכר כי הושקעה בו מחשבה מעמיקה. חומרי הגלם השולטים הם בדיוק חומרי הגלם שמגרים את הדמיון והתיאבון שלנו בדוכני הרחוב בתאילנד: כוסברה, בזיליקום ונענע (באגף הירוקים), קוקוס וחלב קוקוס, בוטנים, שום, צ'ילי, ג'ינג'ר, נבטים ופטריות...וזה עוד לפני שהגענו לדגים, לפירות הים, לחזרזירים הפריכים ולירוקים ה"מתקדמים" (בוק-צ'וי, למון גראס). אתם מבינים כבר את רוח הדברים.

אז פתחנו בכמה מהראשונות המפתות – סום טאם, סלט הפאפיה הירוקה המפורסם עם עגביות שרי, בוטנים, שום, רוטב דגים, סוכר דקלים, לימון וצ'ילי. טרי, רענן, עשיר בטעמים (ולמרות שקיבל שלושה "עיטורי צ'ילי" של חריפות בתפריט, הגיע בחריפות מעוררת תיאבון ולא מוגזמת. יאם פלא טוד, הוא כבר מנה בתאילנדית למתקדמים. עם קריספי בייבי אנשובי, כוסברה, עגבניות שרי, בצל סגול וירוק ונענע, היא מנה לא מתחנפת, שמכוונת לחך הרפתקני ומתגמלת אותו היטב. פלא מוק קתיאם, קלמרי וראשי קלמרי עם בצל ירוק ושום ברוטב צדפות וכוסברה. רוטב הצדפות החמיא לקלמרי בעדינות מבלי להשתלט, כשהשום והבצל הירוק מזנבים מהצד עם נשיכות של חריפות מענגת. יופי של מנה!

את המנות הראשונות ליויתי עם בירה Jacobson, מותג הפרימיום של קרלסברג. Pale Ale בניחוח אשכוליות, שהתאימה מאד לעדן ולמתן את עושר הטעמים, וגם לכבות כמה ניצוצות של חריפות פה ושם.

לעיקריות בחרנו במנת ים ובמנת יבשה. פאד קי מאו – מנת ווק שבה דפי אורז מוקפצים עם בקר קצוץ (אפשר גם עוף/חזיר/טופו) שום, צ'ילי, בזיליקום, ברוקולי, גמבה שמפיניונים ושעועית ירוקה. חגיגה של צבעים וטעמים שהחמיאו לבשר. פלה פאד סלרי, "מנת הים" הכילה נתחי בורי מטוגן ברוטב צדפות, סויה, שאלוט, סלרי וג'ינג'ר. גם כאן, לשמחתנו, הצליחו למנן בעדינות את בני הלוויה עזי הטעם (רוטב הצדפות, הג'ינג'ר) כך שלא יאפילו על טעמו המעודן של הבורי. כאן אולי גם המקום להזכיר שהבחירות מהתפריט (בחירות קשות גם בגלל המנות המפתות, וגם בגלל זרות המטבח) נעשו בעזרת מלצרית קשובה ונעימה מאין כמוה, שנתנה לנו הרגשה שבא-מ-ת חשוב לה שנהנה ממה שנזמין.

קינוח מענג (וקליל) של טפיוקה עם מלון ומנגו שלח אותנו הביתה מדושני עונג, וגם קלים כציפור.