מיט בול

"בלי לערב דיאטניות ובלי לספור קלוריות יצר השף של המקום, בימים כתיקונם סטייק-האוס מעוצב בסגנון אמריקאי, שש מנות קלילות ובריאות, במחירים שווים לכל נפש..." גיא סופר זמרני על התפריט הדל-קלורי של מיט בול בראשון לציון

כבר שבוע שאנחנו חיים על סלטים. ארוחות החג, שנמשכו מבחינתנו עוד מראש השנה (שעברה), השאירו אותנו עם אי-אילו קילוגרמים עודפים, והגענו למסקנה שאין ברירה וחייבים לקצץ בבשר החי. כמובן, יותר קל להגיע למסקנות מאשר לממש אותן, וכך, כשזחלתי הביתה באחד מערבי השבוע, רעב וחלוש, הציעה אשתי בקול רפה שאולי נלך לאכול משהו בחוץ. הסכמתי ללא מלים (תנודת ראש לציון שלילה דרשה אנרגיות רבות מדי). ובכל זאת, כדי לא להרוס את הישגי השבוע האחרון, הוחלט לחפש מסעדה שתוכל לספק לנו אוכל טוב בלי ייסורי מצפון.

התפריט הבריאותי החדש של מיט בול בראשון לציון ענה על הדרישות האלו בדיוק. בלי לערב דיאטניות ובלי לספור קלוריות יצר השף של המקום, בימים כתיקונם סטייק-האוס מעוצב בסגנון אמריקאי, שש מנות קלילות ובריאות, במחירים שווים לכל נפש: שלוש על בסיס עוף (סלט עוף, חזה עוף בגריל וצ'יקן סנדוויץ'), שתיים על בסיס בקר (סלים בורגר ומדליוני פילה בקר) ודג אחד מאודה בתנור. הבשר נקי ומתובל במשורה, נתחי הבקר נקיים משומן, הלחמניות מקמח מלא והתוספות (במנות הדג, חזה העוף בגריל ומדליוני הפילה) – על טהרת הירקות. תודו שזה נשמע הגיוני ומאוזן.

בחרנו בשתי מנות מהתפריט הבריאותי – סלים בורגר וצ'יקן סנדוויץ', התבסמנו בגאוותנו על כמה שאנחנו עומדים יפה בפיתויים, והענקנו לעצמנו כפרס בירה (בשבילי), קוקטייל (בשבילה) ומנת פתיחה: קרפצ'יו הפוך ("זה כמו סלט", היא שכנעה אותי), הפוך – כי בניגוד להגשה המסורתית, כאן הבשר מגיע על עלי הבייבי, ולא להיפך, כך שהם יכולים לספוג ממנו את נוזלי ההשריה העסיסיים. עוד מצטיינת הגרסה של מיט בול בנדיבותה – תמורת 45 ש"ח קיבלנו צלחת ענקית עם כמות יפה מאד של בשר, מקושט בפלחי פרמזן בזילוף גס.

עם המנות העיקריות הגיעו לא פחות משמונה סוגי רטבים – לצד בקבוקי קטשופ, טבסקו, חרדל וברביקיו מעושן, צלוחיות קטנות של מיונז, מיונז שום, אלף האיים וקטשופ פלפלים – וגם גרליק צ'יפס שנקלע לשולחננו בטעות, מובן שבטעות, ולא היה לנו נעים לשלוח בחזרה למטבח. הצ'יקן סנדוויץ' כלל נתח חזה עוף עסיסי מאד, צרוב על האש והוגש בלחמניית המבורגר עגולה מקמח מלא, עם תוספת נאה של ירקות טריים. להוציא בעיה לוגיסטית קטנה הנובעת מחוסר ההתאמה בין גודל הנתח ללחמניה, זו הייתה מנה נעימה וטעימה, ששדרגנו עם קצת מיונז שום. ההמבורגר כלל 100% בשר סינטה נקי, באותה לחמנייה עם אותם הירקות, והיה עבה, עסיסי ועשוי במדויק לדרגת מדיום. למעשה, לא היינו מבדילים אותו מזה שמופיע בתפריט הרגיל, השמן יותר, גם עם אקדח מוצמד לרקה. ממש ללכת בלי ולהרגיש עם. ההבדל המרכזי, למרבה הפלא, היה נעוץ דווקא בלחמניות: הן טריות וטעימות ממש כמו אחיותיהן מהתפריט הרגיל, אלא שהן עשויות קמח מלא, ועל כן גרמו לשני אכלנים מדופלמים (ורעבים!), עם קילומטרז' המבורגריות נאה, להיאבק בכל הכוח כדי לגמור את המנות מהצלחת.

בשם החובה העיתונאית, וגם הסקרנות הטהורה, לקחנו גם קינוח (מהתפריט הרגיל – בשל מחדל כלשהו התפריט הבריאותי אינו כולל קינוחים) - זעזוע מוח: מנה מושאלת מהמסעדות הסיניות של פעם, של שני כדורי גלידה מטוגנים בבצק טמפורה ושוחים ברוטב שוקולד חם. זה היה פשוט ומענג, אם כי החזיר לנו במחי טמפורה את כל השומן שוויתרנו עליו בסלים בורגר. את המנה המסקרנת איזנו עם הקלאסיקה שבקלאסיקות – קרם ברולה, שהגיע כאן בשכבות דקיקות, מתובל בקוקוס ומקושט בפירות יער טריים, ושאתו נאלצתי להתמודד כמעט לבד היות שאשתי פרשה בשלב זה מהמירוץ. "זה לא יכול להימשך ככה," היא גנחה כשדידינו לעבר האוטו, מפוצצים ומרוצים, "ממחר חייבים להתחיל דיאטה. והפעם ברצינות."

צילום: נדב ליכלינשטיין