Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> כתבת ביקורת על מסעדת פאשה בתל אביב

פאשה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"אם יבואו טורקים לארץ, אקח אותם לפאשה. בינתיים אני הולך בלעדיהם. יותר אוכל בשבילי..." עופר פרוסנר אמנם משתדל לא להתעסק בפוליטיקה, אבל בשביל אוכל טורקי משובח הוא מוכן ליחסים דיפלומטיים עם פאשה בתל אביב

אני משתדל לא להתעסק בפוליטיקה, אבל גם אני יודע שיחסי ישראל וטורקיה ידעו ימים טובים יותר. הסיבות? עזבו אתכם, אל תאמינו לכל מה שאתם שומעים. לא מדובר במרמרה, וזה לא קשור למוסלמים. כמו בכל דבר, העניין הוא אוכל, או יותר נכון בעובדה שבישראל לוקחים את האוכל הטורקי החשוב ביותר, מה שאנחנו מכירים כשווארמה, ולא מטפלים בו יפה.

אני אדגים: נניח אתם נוסעים עכשיו לחו"ל, ומגלים שאיפה שהוא בעולם אנשים אוכלים ברחוב פלאפל אבל משתמשים במקום בחומוס-טחינה-סלט, בקטשופ-מיונז-גבינה. לא תתעצבנו? ככה בדיוק הטורקים מרגישים כל פעם שמישהו אוכל מנת שווארמה בלי יוגורט. הלב נחמץ להם, והם מאד מסכנים. באופן אישי, אני יכול להבין אותם: בכל זאת, מדובר בחתיכה מהלב. השווארמה הטורקית בוודאי שאינה מאכל יחיד, אבל היא לבטח המאכל הטורקי הכי מוכר בעולם היום, ואין בירה אירופית אחת שבה אי אפשר למצוא אותו.

זה כנראה המקום לציין שהסיבה לכך שבארץ לא משתמשים ביוגורט היא הכשרות. מה שכן מתחייב הוא שכל מקום שמגיש אוכל טורקי יוותר אחר כבוד על השווארמה או יכין אותה כל כך טוב, שאם ארדואן יטעם ממנה הוא ישחק עם שפמו בסוף הארוחה ויכריז בקולו הרם Lezzetli! ואם הייתי צריך לשים את הלירות האחרונות שלי על משהו, הייתי שם אותן על כך שאת הארוחה הזו ארדואן יאכל במסעדת פאשה שברחוב הארבעה, מול הסינמטק.

הגענו לפאשה, היפה ואני, בשישי בצהריים בשעה 12:15, והתרשמנו מהאופי שלה. יש לה הרבה פנים, ומה שיפה הוא שכולם משתלבים זה עם זה בצורה נאה. בכניסה בימי שישי התחילו לפני כמה חודשים להפעיל שוק אוכל, שבו אפשר לקחת הביתה מנות מוכנות במשקל (בשרים, דגים, תוספות ועוד) לארוחת צהריים או ערב. סמוך לשוק הקטן, ישנה במה עם שולחנות שהתמלאו לחלוטין כבר ברבע לאחת, שם אנחנו ישבנו, ובחלק הפנימי שוכן גם בר גדול שמציע אופציות אלכוהוליות מכובדות להפליא.

הסלטים מיהרו להגיע, יחד עם פיתה עטויה בקצח וסומסום. מה היה לנו שם? זיתים טובים, סחוג, סלט טורקי, כמובן, עדשים טעימים, סלט בצל עם שמיר וטחינה כל כך נפלאה. מיד אחריהם הגיעו מנות ראשונות – לחמג'ון, שהוא מאפה עגול ושטוח עם בשר ותבלינים, בשר טחון נהדר ופשוט וחציל בטחינה. זה היה הרבה מאד אוכל, והוא היה טעים מאד. שתינו גם את יין הבית – אדום של מעלה גמלא, שעזר לנו לשטוף הכול מצוין.

בזמן שעבר בין המנות הראשונות לעיקריות, הרשינו לעצמנו להסתכל קצת על המסעדה, ודיברנו עם המנהל, שסיפר לנו שהם מציעים כאן שירותי קייטרינג וגם עורכים אירועים פרטיים, ולמען האמת, זה נראה כמו מקום מצוין לארח בו אירוע, גם מבחינת האוכל וגם מבחינת המראה שלו.

לעיקריות לקחנו תבשיל במיה ובשר, שהגיע עם אורז ואטריות והיה עסיסי ומלא בטעם, מנת קבב טלה – שש קציצות שכל נגיסה בהן שחררה טעם חזק של בשר ומיצים אל חלל הפה, שהגיעה יחד עם בורגול שהשלים את המנה בדיוק. גולת הכותרת מבחינתי הייתה מנה של פרגיות שעטפו פיסטוקים וקשיו. השילוב הזה בין הפריכות של המילוי לרכות הבשרנית של העוף הייתה כל כך טעימה, שהצטערנו מאד כשהיא נגמרה.

השארנו מקום לקינוחים – גלידת הווניל עם החלבה והסילאן הייתה אמנם טובה, אך את שארית המקום שנותר לי ארצה לתת לקדאיף. הו קדאיף, גם ששמך נהדר, רבים מתעללים בך, הופכים אותך למתוק מדי, ולא יודעים איך להכינך די הצורך. אבל בפאשה, אתה נהדר. כה טעים, מתוק במידה הנכונה, רציתי לקחת אותך הביתה אבל לא נשארת כלל.

איך אסכם? אם יבואו טורקים לארץ, אקח אותם לפאשה. בינתיים אני הולך בלעדיהם. יותר אוכל בשבילי. וברצינות, מדובר במסעדה נהדרת, ואפילו אם בא לכם לקחת אוכל הביתה, זה שווה מאד.