מיט בול - אמריקה

עופר פרוסנר הוא תל אביבי למשעי, אבל כשמדובר בנתח בשר איכותי הוא מוכן להגיע לעיר הלוויין ראשון לציון. ומה בסוף מתברר? שבעצם אמריקה זה כאן. הכירו את תפריט הבוצ'ר החדש של מסעדת מיט בול

בכתבה מצוינת של עופר מתן בעיתון "העיר תל אביב", הוא כינה את ראשון לציון "עיר אוטרקית". העניין העיקרי של מתן בכתבה היה הבילויים בעיר, והוא איבחן, בצורה נכונה יש לומר, שבעוד שבערי הלוויין האחרות של תל אביב התושבים נוהגים לצאת לבלות בעיר הגדולה, בראשון לציון הוקמה תרבות בילוי ראשל"צית, כאשר בראשה, אם אני זוכר נכון, צועדים המוסדות הקולינריים.

ואכן, לסעוד בחוץ בראשון לציון זו משימה קשה, בעיקר בגלל מבחר המסעדות העצום. חלק מהן הן סניפים של רשתות, חלק התחילו בראשון לציון ואז פתחו סניפים בתל אביב (ליד ביתי שבפלורנטין ממוקם סניף של הבר "ברסה", שהוא מוסד ראשוני מוכר), וחלק הם פשוט "סטנד-אלון", מוסדות ששמם יצא למרחוק כמיוחדים, ששווה לבקר בהם.

מיט בול שייך לקבוצה האחרונה. אבל מהו המיט בול תשאלו? אז אם אתם לא יודעים, מדובר בדיינר אמריקאי, שבמקרה נמצא על דרך המכבים בראשון לציון. למעשה, אין שום קשר בין החוץ לפנים. אמנם יש במסעדה חלונות, אפילו ישבתי ליד אחד, אבל אין ספק שהמקום הזה מנתק אותך מהחוץ, ומבקש את מלוא תשומת הלב שלך כדי שתוכל להתרכז בסיבה שבגללה הגעת למקום – הבשר.

כשאני כותב דיינר אמריקאי, אני מרגיש שצריך להסביר. מצד אחד דיינר – כאן מדובר יותר בעניין עיצובי. הספות האדומות, הבר הארוך, התחושה המרגיעה שמקנות המארחת והמלצריות המחויכות, משדרות מסר אה-לה נחמן שי - "מכאן לא תצא רעב היום". ואמריקאי על שום מה? על שום הדבר שבגללו מיט בול מפורסמת יותר מכל דבר אחר: ההגזמה. עכשיו, הגזמה לרוב היא דבר רע, אבל מה שיפה במיט בול זה שאף אחד לא מכריח אתכם. רק אומר, ששמו של ההמבורגר של המקום יצא למרחוק, ובמיקום מרכזי בתוצאה ניצב לוח התוצאות, שבו אנחנו יכולים לראות מי מחזיק כרגע בשיא המסעדה לאכילת ההמבורגרים הגדולים ביותר, ומדובר בסדרי גודל של קילוגרם או שניים.

אבל לא על ההמבורגר באתי לדבר אתכם, כי אם על תפריט הבוצ'ר החדש. הקצב החליט לפנק, ובמיט בול יצאו בקונספט חדש של נתחים ענקיים המיועדים ליותר מסועד אחד. אבל נגיע אליו תיכף, קודם נתחיל במנות הראשונות הנהדרות שהגיעו אל השולחן. אני לא רוצה לקחת יותר מדי מקום מהנתחים, אז נעשה את זה מהר: קרפצ'יו הפוך, שהוגש עם טוסטונים, עלי בייבי ופרמזן היה נהדר, וכמוהו גם הברוסקטה עם סינטה כבושה. אני מאד אהבתי את הצ'יקן צ'ילי, נתחוני עוף מצופים בטמפורה שהוגשו ברוטב צ'ילי מתוק, ופטריות השמפיניון בשמנת גם כן היו נהדרות. אפילו סלט לקחנו, עם כרוב ונבטים, שלא נרגיש לגמרי מוגזמים.

מנות ראשונות הן המון פעמים חלון אל העיקריות, וההרגשה שקיבלתי כאן היא שמדובר במקום שמקפיד מאד על סטנדרט הגשה גבוה של המנות שלו. השתדלנו לא להגזים בראשונות כי ידענו שהולך לצאת בשר, וידענו שאנחנו רוצים לדגום מכל שלושת הנתחים. עכשיו זה זמן טוב באמת להסביר מהו הבוצ'ר מעורר התיאבון הזה.

נתחי הבוצ'ר מגיעים בשני גדלים: ק"ג אחד או שניים. הק"ג מגיע עם שתי תוספות, השניים עם ארבע, כשישנם שלושה סוגי נתחים – סינטה, אנטרקוט ופילה. אבל איך זה באמת? בעיקר כיף. החבר'ה במיט בול מגלגלים לשולחן שלכם עגלה, שזה אקסטרה אפקט שופוני, ועליה נחה חתיכת בשר יפה-יפה, שממנה הם פורסים חתיכות בסכין גדולה מאד. זה נתח מצוין, עשוי במידה הנכונה, מדמם כראוי (הם נזהרים כל פעם שלא יטפטף על מעילים של אורחים), ואם הייתי רוצה, הייתי יכול לסיים אותו לבד, הבנתם?

בין התוספות אפשר למצוא גם צ'יפס וצ'יפס עם שום, הום פרייז ושבבי בצל (אלה התוספות שאני דגמתי). הם לא מרחמים עליך במיטבול – כאמור, אתה לא אמור לצאת משם רעב. נותרו לי עוד כמה מילים, אז אספר לכם שיש גם קינוחים (כן, הצלחתי לדחוס אותם, כי יש לי קיבה נפרדת וגו') אבל אין לי מקום בשבילם, אז תיאלצו לבדוק בעצמכם.

בקיצור – אם אתם רוצים להרגיש אמריקה, בטח מבחינת גודל, לכו למיט בול. אני בינתיים מתאמן לקראת אתגר ההמבורגר שלהם – זו עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה.