בשרים 206

"האנטרקוטים של 206 מגיעים בגרסה "רגילה" של 280 גר' או גדולה של 380 גר'. בעצת הקרדיולוג בחרתי בגודל הצנוע. בעצתן של בלוטות הטעם, התחרטתי בדיעבד שהקשבתי לקרדיולוג..." אדם בר, ארוחת ערב בבשרים 206, תל אביב

אם הפסיכואנליטיקאי שלי היה זורק לי בתהליך שליפה אסוציאטיבי: "206", הייתי מן הסתם שולף בתגובה "מכבי תל-אביב", ובכך עושה עוול גדול לכל הנוגעים בדבר. נכון שבמשך שנים זוהתה 206 כמסעדת הבית של הקבוצה של המדינה, אבל המיתוס של המסעדה גדול לפחות כמו המיתוס של הקבוצה עם ארון הגביעים הכי גדול במזרח התיכון. מספיק לראות את תמונות גדולי העולם (והספורט) שמעטרות את הקירות, מג'ורג' בוש הבן, דרך רבין, פרס וכל כוכבי הכדורסל שזכו לשחק במכבי תל-אביב (או ששיחקו נגדה, ר"ל) במדרגות היורדות למסעדה, כדי להבין שאתה נכנס למוסד עם מסורת מפוארת, ומוניטין של 30 שנים.

206 היא פרי רוחו של משה כרובי, מסעדן רב זכויות, שפעל כאן בשנות ה-70 וה-80, ייסד אימפריות כמו 206, ה"מי ומי" ו"דלידג", טיפח וגידל שפים כמו ויקטור גלוגר מ"קלואליס", והשאיר חותם בל יימחה על האוכל והמסעדנות בישראל. אבל המיתוס של 206 לא נגמר בבוש, כרובי ושאראס. 206 היא גם בבר, המלצר האגדי, שזוכר מאות אם לא אלפים מלקוחותיו בשמם והעדפותיהם, ותמיד יודע איך לגרום להם להרגיש אורחים רצויים.

ואם פתחנו בפסיכואנליזה, הרי שהחלוקה בין 206 של מעלה - 206 דגים - לבין 206 של מטה - 206 בשר - ממש מסמלת את הסופר אגו המודע והמתוחכם, מול האיד הייצרי, הצייד, הקמאי. אני לא יודע אם פרויד היה מאשר את זה, אבל האיד והסופר אגו של 206 חיים בהרמוניה זה עם זה, חולקים חומרי גלם ומנות ומרנינים את הסועדים מלמעלה עד למטה.

אז גלשנו מעדנות במורד המדרגות, בערב שלא החליט אם הוא סתווי או חורפי, תפסנו מקום אסטרטגי, ובחנו את הסביבה תוך כדי שאנחנו מנשנשים מהזיתים והחמוצים (כן, גם הם מיתולוגיים, מה לעשות, אבל הם גם פשוט טעימים להפליא) שהופיעו כמו קסם על השולחן. המקום עבר מתיחת פנים קלה מאז הביקור האחרון שלנו. העץ, האווירה החמה, כולם נשארו כשהיו, אבל המראה הכללי פשוט מטופח יותר. הזמנו פאולנר מהחבית, בירת חיטה בווארית עכורה, שיודעים לעשות לה כאן כבוד, ולהגיש אותה עם ראש קצף סמיך. הבווארית הסתדרה מצוין עם החטיף הכי לא בווארי שניתן לעלות על הדעת – חצאי פיתות קלויות בתנור, עם שמן זית וזעתר (זהירות – ממכר). בצענו מהן בזמן שחיכינו למנות הראשונות, כשאנחנו עושים מאמץ כביר שלא לחסל אותן. תפריט הראשונות כולל נבחרת סלטים מנצחת שיונקת ממקורות ערביים ובלקניים – חצילים בחמישה נוסחים, חומוס, טחינה, לבאנה, פלאפל, כבד קצוץ, סלט ערבי וסלט יווני (רשימה חלקית). אנחנו הלכנו על שתי מנות שמתכתבות עם 206 של מעלה: הראשונה היא סלט איקרה שהיה טרי ועשיר בביצי דגים גדולות ומתפצפצות, מנת פתיחה שהשתלבה מצוין גם עם הבירה והפיתות בזעתר. העזר כנגדי הלכה על שרימפס בטמפורה – גדולים, טריים ועסיסיים, שהייתי צריך להפעיל לחץ פיזי ופסיכולוגי מתון עד גבה-גלי כדי לקבל דגימה מהם.

דילגנו על מנות הביניים, אף על פי שהן שוות ביקור בפני עצמן – מרקי שעועית וגולש וממולאים למיניהם. חלק מהמנות בתפריט, וזאת הברקה, מסומנות בכוכב - מנות דגל - או בשני כוכבים - מנות חדשות. אז בעיקריות הלכנו על מנת דגל בדמות סטייק אנטרקוט ומנה של שיפודי פרגיות. האנטרקוטים של 206 מגיעים בגרסה "רגילה" של 280 גר' או גדולה של 380 גר'. בעצת הקרדיולוג בחרתי בגודל הצנוע. בעצתן של בלוטות הטעם, התחרטתי בדיעבד שהקשבתי לקרדיולוג. חרוך מבחוץ, עסיסי מבפנים, אם היה לסטייקים מגזין "פלייסטייק" – הוא יכול היה להיות בכפולה האמצעית של המגזין. הפרגיות לא פיגרו בעסיסיותן אחרי הסטייק, וגם מהעבר השני של השולחן נשמעו קולות מצמוץ וגרגור. למנות העיקריות כאן מתלוות שתי תוספות: אורז / תפוחי אדמה בתנור / מג'דרה / כרוב, כולן עשויות ללא דופי, אבל הי! Who are we kidding? ל-206 בשר באים בשביל הבשר!

קינחנו בעוד מנת דגל – הבוואריה המפורסמת של 206. גבוהה ואוורירית, ענן מתקתק ושמנתי שמצדיק את הכוכב שלו בתפריט, מזכרת מימי הזוהר של המסעדנות שנבטה בישראל של שנות ה-80.