מסעדות בתחנה

אורית איציק מחפשת מסעדה באזור התחנה המרכזית של תל אביב. פליטים מסודן ומאריתריאה, מתברר, פתחו כאן עולם קולינרי לא קטן ומאד מעניין. מדרחוב נווה שאנן, מרכז הקסטות והנעליים לשעבר, אינו שונה במהותו גם היום

רוב תיאורי התחנה המרכזית של תל אביב בתקשורת אינם שופעים חיבה יתרה. כשלאחרונה הציע ראש העירייה לסטודנטים להתגורר באזור תמורת מלגת אומץ, היה מי שהציע לו מנגד לטייל שם לבדו בשעות הלילה תמורת מיליון דולר. החשש מהמובלעת הזרה בתוך העיר הוא רב.

אבל האמת היא שיש לתחנה המרכזית הרבה מה להציע מעבר לכר פחדים וחששות. ראשית מדובר באזור מרכזי – מרחק הליכה קצר מאלנבי ומפלורנטין, ובכל מקרה התחבורה הציבורית עדיין מגיעה לכאן מכל עבר. בימים אלו במיוחד, כשמאהל המחאה החברתית שהוקם כאן עדיין דבק במטרתו, נראה שהתחנה המרכזית כבר אינה כל כך רחוקה משאר העיר.

במסגרת השיטוטים שלי באזור (בליווי חובבי הז'אנר, מקומיים ומתורגמנים) גיליתי להפתעתי אזור שוקק חיים, בעיקר בסופי השבוע. מדרחוב נווה שאנן, שבעבר היה המקום הזול בעיר לרכישת נעליים וקסטות, אינו שונה במהותו גם היום: הרוכלים עדיין מניחים סחורה על הארץ, והיא עדיין כוללת פרטי לבוש גנובים או משומשים. מספרות מיוחדות מציעות, כמו בהארלם, תספורות לבעלי שיער מקורזל; כמו בפתח תקווה, חנויות מזון וכלי מטבח פזורות במדרחוב ובסביבתו בשפע, ומסעדות רבות יש כאן כמו בשאר תל אביב. אז נכנסנו.

סברין – רחוב ראש פינה פינת הגדוד העברי

סברין היא המסעדה הראשונה הנגלית לעין כשמגיעים לאזור התחנה המרכזית מכיוון מערב. מיקומה המדויק הוא בפינת הרחובות ראש פינה והגדוד העברי, והיא גדולה, מוצלת ומזמינה. בחזית, חצר חצץ גדולה עם שולחנות, כסאות ושמשיות. מתברר שמנהג ידוע של יוצאי-סודן בעלי המסעדה הוא: פעם ראשונה - עלינו. כך שעל הקפה שאנחנו מתחילים בו מתעקשים שלא נשלם. גם קבוצת הפליטים שבדיוק נפלטת לכאן, מסביר לי הבעלים יחיא (שנתיים וחצי בארץ, שולט בעברית שלמד ביפו ומעסיק את הדוד בבישול), לא משלמת על הארוחה הראשונה שלה במסעדה. חוץ מקפה מציעים כאן גם תפריט סודני מסורתי: מנת דגים עולה 30 ₪, ויש גם תבשילי שעועית ועדשים. שעות הפתיחה הן 10:00-22:00.

הקפה של אדם – נווה שאנן 27

על בית הקפה של אדם סביר להניח שלא היינו שומעים כלל לולא היינו שואלים אחד מבעלי החנויות במדרחוב איפה אפשר לשתות פה קפה. לאחר שהצביע אל העבר השני של המדרחוב, מצאנו חצר אחורית בעלת מראה מאולתר, לא מאד שונה מבתי קפה ופאבים אחרים בדרום העיר כמו ההודנא או המנזר, שאותם, כידוע, פוקדים דווקא טובי בנינו. חשבנו לעצמנו מתי יתחילו שני העולמות להתקרב, ובינתיים נראה שמחאת האוהלים מתחילה לעשות את העבודה. המראה של החצר מעניין: שורות מושבים – כורסאות, ספות, כסאות פלסטיק ושאר הבא ליד – פונות אל כחמישה מסכי טלוויזיה גדולים, כל אחד מהם מקרין שידורי ערוץ טלוויזיה זר אחר – סודני, אריתריאי, נשיונל ג'אוגרפיק, חדשות או ספורט. ליד מקומות הישיבה מרקקות, סטייל ישראל 2011 – קופסאות שימורים גדולות שפעם הכילו מלפפונים חמוצים. אנחנו שותים תה בחמישה שקלים, ויש גם בירה ונרגילה לכל דורש.

עבדאללה הסודני – נווה שאנן 13

בנווה שאנן 13 נמצאה מסעדה חביבה של עבדאללה הסודני. גם הוא, כרבים אחרים במדרחוב, מסביר פנים לאורחים החדשים ומראה לנו את המסעדה כולה על המטבח והחצר האחורית האופיינית שלה. בתפריט, הוא מסביר ומדגים, מנות סודניות, אריתריאיות ומצריות במחירים הנעים בין 25 ל-35 ₪: בשר בקר צלוי, עוף מטוגן, פול עם גבינה ובצל, מרק מסורתי, עסידה, תבשיל עדשים, שעועית-פסוליה ועוד. בחצר הפנימית יש נרגילות אבל לא אלכוהול, מסיבות חוקיות, תרבותיות ובירוקרטיות. חוץ מזה מתכננים להתחיל להגיש כאן גם חומוס ופסטה כדי למשוך יותר קהל ישראלי – אז הנה לכם.

העסידה

ומהי העסידה הכה נפוצה במסעדות של אריתריאים ושל סודנים? היא אריתריאית במקורה, ומורכבת מבצק אוורירי ודק שמוכן מבלילת קמח, מים וחומץ – מעין לחם-פיתה בעל מבנה דומה ללחוח התימני, רק שהוא נקרא Engera. הוא מוגש על גבי מגש עגול, ועליו מונח תבשיל בקר חריף יותר או פחות, לצדו ירקות טריים - חסה, עגבנייה ובצל טבולים בחומץ ובמלח. בירכתי המטבחים הקטנים של המסעדות, שם עורמים את האנג'רות בשקיות לשמירה על הטריות, שמחו העובדים להראות לנו איך עושים את זה.

המסעדה הסודנית הראשונה – סלומון 6

בסלומון 6, כך נטען, נוסדה המסעדה הסודנית הראשונה בתל אביב. כאן התפריט כתוב גם בעברית, והמיקום קרוב מאד למרכזי הקסטות של פעם, אם אתם במקרה עורכים סיבוב נוסטלגיה. עסידה עולה כאן 20 ₪, פסוליה – 20 ₪, אורז סודני – 20 ₪ וקבב האלה (בשר עם בצל) – 20 ₪. בירה – אין. זוהי מסעדה גדולה, עם תנועת אנשים מגוונת, חלקם ישראלים. חסאן, הבעלים שהגיע לתחנה המרכזית מדרפור, נמצא בארץ כבר 3 שנים, ונראה שמאז הקפיד ללמוד את חוקי המשחק.

חזרנו לתל אביב שבעים ומרוצים, מבטיחים להגיע עד לאריתריאה.