טעם העיר

"'קלאמרי – טוב ליחסים!' ו'המבורגר טלה – מרזה!' מרזה או לא, זו המנה שבה בחרתי בסופו של דבר – המבורגר מבשר טלה במילוי כבד אווז, על פירה תפוחי אדמה, כשכל זה טובל ברוטב דמי-גלאס מתקתק..." שפרה צח, טעם העיר

פסטיבל טעם העיר המציין את שנתו ה-15 הוא האירוע הכי ישראלי שיש: שעת פתיחה שמתעכבת כי המשטרה עדיין לא סיימה את בדיקות האבטחה, אנשים, נשים וטף שממתינים בסבלנות – מי פחות ומי יותר – עד שייפתחו השערים ובינתיים כולם הופכים חברים של כולם, קריאות "אבא, משעמם לי" לצד "ווטס גואינג און" ובדיחות אקטואליות כמו "גם אנחנו מסתערים על הגדרות". ומרגע פתיחת השערים – הפנינג קולינרי צבעוני שמושך אליו אלפי אנשים בזכות הקומבינציה המנצחת של אוכל טוב, הרבה ובזול.

טעם העיר הוא מיקס ישראלי שבו מתערבבים החומוס והמוקפץ, הסושי והקבב, ניחוחות צליית הבשר עם הריח המתוק של הוופל הבלגי. השפע מבלבל, ואפשר בקלות להסתחרר מריבוי האפשרויות.

לכן מומלץ לקחת את הזמן ולעבור בנחת ממתחם למתחם: להתחיל בשוק האורגני, המציע ירקות, תבלינים, דבש, שמני זית ואת כוכבי העונה – הדובדבנים והפטל, המצויים עכשיו בשיא טעמם. משם לעבור אל דוכני האוכל הקל – יוגורט בטעמים, תפוחי אדמה אפויים, טורטיות, קובה, נקניקיות, כריכי הבשר של רובן, השוקולדים של מקס ברנר, הקישים של קישריה, אבל לא להתמלא יותר מדי, כי העיקר עוד לפניכם – דוכני המסעדות המשתתפות בפסטיבל.

כל אחת מהמסעדות הביאה לכאן את המנות שהכי מזוהות איתה, ומרביתן גם נותנות שואו קטן שימשוך את הקהל: הצוות של אונמי מלווה את עצמו במחיאות כפיים קצביות, תוך הגשה זריזה של מגשי סושי. דארנא המרוקאית מתהדרת בנורות אוריינטליות צבעוניות ובמבשלים חובשי תרבוש המגישים את כוכבי המטבח המרוקאי – פסטיה, קוסקוס וארבעה סוגים שונים של טאג'ין. אינדירה מושכת את תשומת הלב בעזרת תיפוף קצבי על ה"דאמור" – מעין דרבוקה הודית גדולה, ומפנקת את הקהל במטעמים ההודיים המפורסמים שלה - טיקה מסאלה, סמוסה כבש ובשר טלה בצ'פאטי עם צ'טני ירוק. בדוכן של בוצ'רי דה-ברילוצ'ה - גריל-מנים לבושים שחור ועטויי בנדנות שחורות לראשם, המכינים לעיני הקהל על גריל ארגנטינאי נתחים משובחים של פילה בקר, אנטרקוט מיושן, פיקניה וצ'וריסוס.

ואילו בנמל 24 בונים על קריאות נוסח "קלאמרי – טוב ליחסים!" ו"המבורגר טלה – מרזה!" מרזה או לא, זו המנה שבה בחרתי בסופו של דבר – המבורגר מבשר טלה במילוי כבד אווז, על פירה תפוחי אדמה, כשכל זה טובל ברוטב דמי-גלאס מתקתק. מכאן עברתי לדוכן של דיקסי, ויצאתי ממנו עם שתי אריזות קרטון, באחת הכנפיים הכי מפורסמות במדינה, ובשנייה קוביות הום-פרייז ברוטב צ'ילי, המפורסמות לא פחות. התיישבתי לי על הדשא, לצד משפחה שעל שמיכת הפיקניק שלהם כבר הייתה ארוחה שלמה, וכרסמתי לי בשמחה את הכנפיים בזו אחר זו.

למעשה, אחרי שתי המנות האלה כבר הייתי שבעה, אבל ליתר ביטחון הצצתי גם לאל-באבור. שם, בלי הרבה חוכמות, פשוט עשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – אוכל ערבי במיטבו, ובעיקר הקבבים הידועים, העשויים בשר טלה על שיפודי קינמון. לקבבים כבר לא היה לי מקום, אבל הכנאפה שלהם, מתוקה-מתוקה וטעימה-טעימה, סגרה לי את האירוע עם טעם שנשאר בפה.

צילום אינדירה: גיא הכט
צילום NG ואונמי: דין אהרוני