אבו אל עבד

"מסעדת אבו אל עבד היא מסעדה ערבית אמתית שפועלת ברחוב יפת כבר עשרות שנים. האימא מבשלת, הבנים מגישים והמקומיים מגיעים לאכול. פשוט לאכול. כי כאן אין גינונים ואין משחקים..." שפרה צח: צהריים במסעדת אבו אל עבד ביפו

כשאומרים "יפו" מתכוונים להרבה יותר מיפו אחת: יש יפו ציורית של הנמל וזו הצבעונית של השוק, יפו האמנותית של התיירים וזו ההיסטורית של סיורי בית הספר, יש יפו של הסמטאות ויפו של הבנייה החדשה. ולצד כל אלו יש יפו של יומיום, חפה מכל תארים, שמנהלת את חייה בכפכפים ובנעלי בית.

ליפו הזו שייכת מסעדת אבו אל עבד. מסעדת אבו אל עבד היא מסעדה ערבית אמתית שפועלת ברחוב יפת כבר עשרות שנים. האימא מבשלת, הבנים מגישים והמקומיים מגיעים לאכול. פשוט לאכול. כי כאן אין גינונים ואין משחקים. מגיעים, מתיישבים ומזמינים – בדרך כלל מהעסקיות המוצעות כאן במחירים אטרקטיביים: הזולות ביותר יקנו לכם ארוחה קלה של חומוס-צ'יפס- פלפל ושתייה (29 ₪), או ארבעה מסלטי הבית עם תבשיל או ממולאים (39 ₪) היקרות ביותר – 59 או 69 ₪, יעלו על שולחנכם מבחר מסלטי הבית, דגים טריים, אנטרקוט או פירות ים, יחד עם שתייה וקינוח. אנחנו הלכנו על האמצע – ארוחה עסקית של 49 ₪, הכוללת כמה סלטים ועיקרית של שני שיפודים או מנה מבין המנות המיוחדות של אבו אל עבד, כמו סיניה, פאטה או מוסקה.

על שולחן עץ פשוט נפרש גיליון נייר גדול על תקן של מפה, ומייד מתחילים להגיע המתאבנים: טחינה סמיכה טעימה, זיתים דפוקים מצוינים, רסק ירוק שבהתחלה אנחנו חוששים מחריפותו, אך מסתבר שהוא עשוי תערובת של פלפלים ירוקים מתוקים ופלפלים חריפים כך שטעמו מיוחד ופיקנטי, סלק כבוש וקוביות תפוחי אדמה בעשבי תיבול.

אחר כך מגיע תורן של מנות הפתיחה – חומוס, כמובן, וכרובית שעליה מצהירים בעלי המקום בלהט שהיא "הכי טובה בארץ". החומוס הוא מהסוג הדחוס והכבד במקצת, ועליו, לבקשתנו, גרגרים חמימים. הכרובית אכן טעימה במיוחד – קערית עמוסה פרחי כרובית מטוגנים-שחמחמים, שרויים ברוטב רענן של לימון ועשבי תיבול.

בעיקריות אנחנו מדלגים על הבחירות השגרתיות מזן הקבב-שיפודים, ובוחרים בשתי מנות אופייניות למטבח הערבי: האחת היא 'ערייס', שפירושה בעברית כלות, מנה ובה רבעי פיתות ממולאים בבשר שנטחן במקום בתוספת בצל, עגבניות ותבלינים, טבולות במעט שמן זית ואפויות בתנור. השנייה היא המאנסף הידוע: חצי פרגית שנצלתה בשלמותה בציפוי תבלינים ואז נפרסה לפרוסות, הונחה על אורז שהתבשל בציר הבישול של העוף, שובץ גזיזי בצל, קישואים וגזר, תובל בתיבול מיוחד שניכר בו גוון עדין של קינמון ועוטר בשקדים קצוצים. לסיום – תה עם נענע כיאות, ואנחנו מסודרים. כך נראית שעת הצהריים במסעדת אבו אל עבד.