הזקן והים ואנחנו

"הדניס שוטח לשניים ועבר צלייה בגריל, שהפכה אותו שחום-פריך מבחוץ ולבן-עסיסי מבפנים. שפריץ לימון, קצת מהסלטים שנשארו על השולחן, צ'יפס על יד – ולא צריך יותר שום דבר..." שפרה צח, שעת צהריים, מסעדת הזקן והים, יפו

מאז החליטה צ' חברתי לבנות את ביתה ביפו, אני עוקבת בהתמדה אחר כל פיתולי העלילה עוצרת הנשימה: האדריכל הגיש תוכנית. האדריכל שינה את התוכנית. התוכניות הוגשו לעיריה. לא אושרו. אושרו! התחילה יציקת היסודות. הסתיימה יציקת היסודות. וכן הלאה וכן הלאה. מכיוון שצ' גם מינתה את עצמה למפקחת הבנייה בפועל, הסיכויים שלי לראות אותה בשנה הקרובה הפכו לקלושים ביותר. אבל כמו שאומרים ביפו, אם ההר לא בא אל מוחמד, מוחמד בא אל ההר, כך שבמקום לחכות שהיא תתפנה, קפצתי אני אל אתר הבנייה. על הדרך גם קיבלתי סיור ביפו המתחדשת והתרשמתי מהפארק המטופח שנבנה על חוף הים. בינתיים כבר הגיעה שעת צהריים, ומכיוון שהמטבח של הבית החדש קיים עדיין רק על הנייר, הלכנו, כמו כולם, לאכול במסעדת הזקן והים.

הזקן והים, כך סחה לי היפואית הטריה, הוא מוסד מקומי ותיק. ואכן, לפי התפוסה המלאה ברחבה החיצונית הענקית הצופה אל הים, נראה שכל העולם, אשתו וילדיו, מכירים את המקום. יושבות כאן משפחות שלמות, קבוצות תיירים, אנשי עסקים וחבורות צעירים. הקונספט פשוט: במחיר המנה העיקרית (74 ש"ח לדג, פירות ים או בקר, ופחות מזה אם תעדיפו עוף) מקבלים כאן ארוחה שלמה. גאוות הזקן והים היא על דגי הים הטריים, ועל כן בחרו לקרוא למסעדה על שם ספרו המפורסם של ארנסט המינגווי, העוסק בדייג קובני עני ומאמציו מול הדגים הגדולים.

צבא המלצרים של הזקן והים משתלט ביעילות על משימת ההגשה, למרות העומס. רק נכנסנו וכבר נמצא לנו שולחן והוגשה לנו לימונענע מרעננת, חמצמצה במידה. עוד רגע – ועל השולחן נפרשות לא פחות מ-23 צלחות שונות של סלטים ופתיחים, יחד עם פיתות טאבון חמימות. היו שם כרוב אדום וכרוב ירוק, חצילים בטחינה ובמיץ עגבניות, סלק, זיתים ירוקים דפוקים, סלט עגבניות ושמיר, מטבל אבוקדו, סלט פטריות עם בצל, סלט מרענן של עלי רשד במיץ לימון, סלט תירס וגזר, כרובית מטוגנת בשלמותה ועוד ועוד. גולת הכותרת של כל אלו, לטעמנו, היו החומוס והפלאפל של הזקן והים. החומוס היה מהסוג הדחוס והמתקתק מעט, כמו שאנחנו אוהבות. והפלאפל עם מעטפת פריכה דקה מאוד ופנים נגיס ופיקנטי.

צ' מצדה הייתה מוכנה בשקט להסתפק בסלטים ובפיתה, אז לקחתי עליי את תפקיד המבוגר האחראי ועמדתי על כך שתאכל גם עיקרית, כראוי לעובדי ענף הבנייה. היא בחרה דווקא שיפודי פרגית. שיהיה.
לא שיש לי משהו נגדם – הם היו עשויים כהלכה ומתובלים בעדינות, אבל ההתמחות של הזקן והים היא, כאמור, דגים, ומביניהם בחרתי בדניס בגריל. הדניס שוטח לשניים ועבר צלייה בגריל, שהפכה אותו שחום-פריך מבחוץ ולבן-עסיסי מבפנים. שפריץ לימון, קצת מהסלטים שנשארו על השולחן, צ'יפס על יד – ולא צריך יותר שום דבר.

תה עם נענע בשבילה וקפה שחור בשבילי, יחד עם עוגיות מזרחיות תפוחות מטוגנות בסירופ מתוק חותמים את הארוחה שלנו במסעדת הזקן והים. צ' כבר מתחילה להרגיש כאן בבית.