רומניה הקטנה

"הזמנתי ספייר ריבס. אני בדרך כלל פחות מתחברת לבשר לבן, אבל הבשר הזה היה אחר. עסיסי מבפנים וקריספי מבחוץ וכולו מליחות עדינה המגרה את החיך..." שיר כידן מבקרת בפרסקו ומרגישה שהגיעה לסניף של רומניה הקטנה

באחד מימות השבוע לקחתי חברה וירדנו למסעדת פרסקו ברחובות. מסביבנו ישבו זוגות אוהבים ומדענים מהארץ ומחו"ל שבחרו במקום בשל קרבתו למכון ווייצמן. בעת שסקרנו את שלל הכתבות המכסות את קירות המסעדה ומהללות את השף הנודע, הונחו על שולחננו לחם טרי שזה עתה יצא מהתנור וסלטים שונים. את רובם לא תמצאו כסלטי פתיחה במסעדות אחרות כמו חציל רומני משובח, סלט פסוליה וסלט איקרה מוקפצת.

אם האוכל נשמע לכם בנוסח רומני לא טעיתם. אני גם לא אתיימר לקרוא למאכלים בשמותיהם מחשש לטעות מביכה. כמנות ראשונות קיבלנו מרק צ'ורבה צ'ימיצ'וארה מעולה, אדמדם בצבעו ולא בגלל עגבניות. נתחי בשר צפו במרק המלא בנדיבות בירקות, אחד מהם הוא מעין סלרי חמציצי המיובא במיוחד מרומניה.
חברתי שתחייה, נשבעה שזה מרק הצ'ורבה הטוב ביותר שאכלה מימיה. אני התעמקתי בכרוב חמוץ הממולא בבשר. חמצמצות הכרוב משתלבת יפה עם מליחות הבשר ומעלה על נס את שניהם כאחד. יחד איתם, הוגשו לשולחן גאוות השף, נקניקיות בשר לבן מעשה ידיו שבושלו בכרוב כבוש ובירה שחורה. מעדן להתענג. לחברתי שומרת הכשרות נותר רק לקנא.

למנה עיקרית חברתי הזמינה קבב רומני (סניף של רומניה הקטנה כבר אמרתי?) חברתי שתחייה נעצה שיניים בקבב העסיסי. אבל מרחוק על הבר של המלצרים ראינו משהו שעניין אותנו יותר. תפוחי אדמה מטוגנים ופריכים. תפוחי האדמה הללו נראו לנו מפתים ופריכיותם קרצה לנו מרחוק. לכן קראנו למלצרית כדי לבדוק אם אפשר לקבל אותם במקום התוספת שעדיין לא הגיעה. המלצרית לקחה את תפוחי האדמה המטוגנים יחד איתה והגיעה אלינו. היא הניחה אותם על שולחננו ושאלה מה רצינו. זו הייתה התוספת שהזמנו. כנראה שהבחירה הייתה חכמה כמו כל שאר הבחירות שעשינו עד כה. ואולי כל בחירה הייתה מוכיחה את עצמה כחכמה? אני הזמנתי ספייר ריבס. כמו שאמרתי, אני בדרך כלל פחות מתחברת לבשר לבן. אבל הבשר הזה היה אחר. עסיסי מבפנים וקריספי מבחוץ וכולו מליחות עדינה המגרה את החיך. המנה הייתה נדיבה מאוד ועל הצלעות היה הרבה מאוד בשר. חברתי שתחייה, רצתה כבר להגיע לקינוח אך נאלצה להמתין עד שכל אחת מהצלעות איבדה את כיסוייה לחלוטין.

בתפריט הקינוחים קרצה לנו כל אחת מהמנות. שתינו אוהבות מתוק אבל לאו דווקא את אותו סוג של מתוק. בהמלצת המלצר הגענו להסכמה. בום שוקולד שכשמו כן הוא. ארבע שכבות שוקולד אחת על השנייה ושכבת שוקולד חם מפוזר בנדיבות על הצלחת. חברתי שתחייה נקרעה מצחוק. זו הרי בדיוק המנה בשבילי. המכורה לשוקולד הידועה. ואכן המנה כשמה כן היא, הרבה מאוד שוקולד מרוכז בפרוסה אחת שנגמרה עוד הרבה לפני שהגיעה מנת הקינוח השנייה העונה לשם פאפנש. סופגניה גדולה מאוד, חמה ופריכה הממולאת בגבינה עם פירות יער. הגבינה המעודנת וחמצמצות פירות היער דיגדגו את בלוטות הטעם בהשתלבם עם הסופגניה המתוקה.
אם אתם אוהבים בשר אתם מוזמנים להגיע לפריסקו. אם אתם חובבי אוכל רומני, כנראה שהמסעדה הזו תישאר במועדפים שלכם.