דייט באוונגרד

''בעת שהמתנו למנות העיקריות, נשנשנו קצת בוטנים, ומלצרית חייכנית במיוחד שידלה אותנו לקחת ממגש מבחנות האלכוהול שבידה, על חשבון הבית כמובן..''. רותם רוזן יצאה לדייט מהנה במיוחד באוונגרד. מהנה, בגלל המקום, ובגלל הדייט - בעלה

אחרי יותר מדי ערבים בחיק הריאליטי והפוך החלטנו לצאת מהבית. כדי למנוע התחמקויות הדדיות אפילו קבענו יום בשבוע. ולא רק שקבענו יום בשבוע, אלא שאני התעקשתי שנצא לבר(!), אבל לא פיק אפ שמציע נשנושי אדממה לעת לילה, אלא שיהיה בר מסעדה, עם אופי ועם אותה החוויה של אוכל מעולה. הליין הישראלי של אוונגרד בימי שני בערב היווה סיבה מפתה מספיק בכדי לגרור אותנו להתלבש, להתבשם ולהזיז את האוטו מההחניה ברחוב הכי סואן ברמת-גן. שנינו אוהבים מאוד את מסעדת אוונגרד, אבל לא מכירים את הצד ה''ברי'' הלילי שלה.

וככה מצאתי את עצמי נוהגת לרמת החייל, בדרך לדייט סוער עם... בעלי. לא יודעת למה, אבל כבר מהכניסה הרגשתי שעשיתי משהו טוב, לטובת הזוגיות, לטובת הבטן שחייבת גיוון מהפלאפל של הצהריים ובעיקר לטובת ההוכחה שאנחנו מסוגלים להיות במצב צבירה ערני ב-23:00 בלילה ביום חול. בכניסה המתנו למארחת מול שק ענקי של בוטנים לא קלופים. היא, מצידה, ציוותה עלינו, בלי שום היסוס: ''נו, קחו חופן ליד ותתחילו לפצח. הא, ואת הקליפות נא לזרוק על הרצפה''. בדרכנו פנימה אל השולחן שלנו, גילינו שכל הרצפה מלאה במעטה של קליפות בוטנים. איזה כיף! חשבתי. יום שני בלילה, קצת אחרי השוק של יום ראשון, ואנשים פשוט לוקחים הכל בקלילות ונסחפים לרגע בערב של קופים.

מיד הוגשו לנו קוקטיילים ברדיים מעולים. תות-לימון בשבילי, פסיפלורה-מנגו בשבילו. בשניהם הוטבעו חתיכות פרי קטנטנות ושניהם היו ספק אלכוהוליים ספק משקאות קלים, לשם הנחיתה הרכה ועינוג החיך. בינתיים, הדי ג'יי תפס פיקוד והתחיל לנגן מוזיקה ישראלית שמחה ומקפיצה, בווליום שמרים את מפלס מצב הרוח, אבל עדיין מאפשר לנהל שיחה נורמלית (אם-כי מי בכלל רוצה לדבר בערב כזה??).

עברנו לאוכל. בן זוגי הזמין מנת פטה כבדים גברית: תערובת כבדי עוף וברווז, לצד טוסטונים וצ'אטני בצל מתקתק. אני, בתור חובבת חצילים מושבעת, הזמנתי פרוסות חציל בפסטו. מולי נערם מגדל חצילים מפואר, מפרוסות חצילים מטוגנות וממולאות גבינת עזים חמה, קוביות עגבניות ועלי בזיליקום טריים. על כל המגדל הזה הוזלף רוטב פסטו-שמנת חם. כן, כן, זה נטעם אפילו יותר טוב ממה שזה נשמע. בינתיים, נהנינו מהמוזיקה, ושתי מלצריות פינקו אותנו בצ'ייסרי וודקה אפרסק על חשבון הבית. וזה לא היה הסיבוב היחיד...

בעת שהמתנו למנות העיקריות, נשנשנו קצת בוטנים, ומלצרית חייכנית במיוחד שידלה אותנו לקחת ממגש מבחנות האלכוהול שבידה, על חשבון הבית כמובן. ''לחיים'' שלישי אחד, וכבר לגמרי היינו בתוך הדייט, ושכחנו את הכלים שמחכים לנו בבית בכיור.

כעת, היינו מוכנים מתמיד לחלק העיקרי של הערב. הוא הזמין לו את ספיישל הבית החגיגי: שכבות פרגיות ומדליוני פילה בקר, עם פלפלים קלויים בכל מיני צבעים בין השכבות, ברוטב פטריות ופלפל, בליווי פירה וסלט ירוק. תמיד הוא מתחכם, יקירי. אני, לעומת זאת, יודעת להעריך את הדברים הטובים והקבועים ומתמסרת להם בהכנעה. אז הזמנתי לי את ההמבורגר הישראלי: שילוב מנצח של בשר כבש ובקר טרי, מתובל ומוגש על לחמנייה משוחה במיוקטש עם בצל, עגבנייה וחסה. כמה ישראלי ככה נכון לי. הכי אני אוהבת את התחושה הזו, שפורקת כל עול, בשנייה שאני מוחצת ונוגסת בלחמנייה ברעבתנות ומתענגת מכל הרטבים שמתערבבים בפה.

באמת היה שם כיף באוונגרד. כבר היה די מאוחר, וידענו שמחר מצפה לנו עוד יום עבודה ארוך, אבל היה לנו חמים ונעים, ומסביב היו אנשים בכל הגילאים, שפשוט זרקו קליפות בוטנים על הרצפה ויצרו מעטה בז' מתפצפץ. עוד מבחנת אלכוהול אחרונה וחביבה, ואנחנו מזמינים את המלצרית שלנו לספר לנו על הקינוחים הכי מושחתים שיש.

ובכן, הקינוח שהזמנו היה מושחת באמת. הוא היה גולת הכותרת. אפשר לומר שמאז, בכל שבעה וחצי הימים שחלפו מאותו הערב באוונגרד, אנחנו מפנטזים על הרגע שבו נפגוש אותו שוב. אני קצת מתלבטת אם לחשוף את הסוד, אבל שיהיה. ממילא המלצרית אמרה לי בשיא הביטחון שכולם מגיעים בשבילו והוא ה-קינוח. הסכיתו ושמעו: ''בראוניס דילייט'': קערת בראוניז ענקית עם קוביות בראוניז שוקולד פאדג' ואגוזים, שלושה כדורי גלידת שמנת משובחת של וניל, שוקולד ורום-צימוקים. כל זה מגיע מכוסה בערמת קצפת שנמסה בפה, פירות יער טריים וחמצמצים וסירופ שוקולד אמיתי. גן עדן!!! יש חוויות שהשתיקה יפה להן. כשהדלת של אוונגרד נסגרה מאחורינו, חטפנו מכת קור ליילית וכמעט-כמעט החלטנו לעשות אחורה פנה ולברוח לאוונגרד בחזרה.

אוונגרד
הברזל 3, רמת החייל, תל אביב.
03-6480082