עולם חדש

''מה אני אגיד לכם- בחיים שלי לא אכלתי סושי, לפני הערב הזה ברוקה. כלומר, אכלתי 'סושי', ודי הרבה, אבל לא באמת אכלתי סושי. סושי אמיתי, מוקפד, מושקע, יצירתי...''. נדב אבידן גילה במסעדת רוקה את עולם הסושי מחדש

הדייט הראשון תמיד עמוס בבחירות קריטיות. לאן הולכים, מה סוג הבילוי, מי ישלם בסוף, תהיה או לא תהיה נשיקה... כאב ראש, בקיצור. ולמרות כל זאת, נראה שכולנו מחכים לרגעים האלו בקוצר רוח. אבל, וזה אבל גדול, אני לא נותן לעצמי להיכנע עד כדי כך שנצא למקום שאני יודע שלא אהנה בו. אין טעם- גם הפרפרים של דייט ראשון, וגם צריך לעשות כאילו אני נורא רוצה לראות אופרה, נניח? (לצורך הדוגמא בלבד...). כך קרה, שכשחבר סיפר לי על תפריט הסושי החדש של מסעדת רוקה, יומיים לאחר שהכרתי את יעל, היה לי ברור איפה יהיה הדייט הראשון שלנו. ''גם את אוהבת סושי?'', שאלתי, ''בוודאי!'', ענתה, ובזה נגמר הסיפור.

הבחירה התגלתה כהצלחה כבר משלב התפאורה - רחש הגלים, ריח הים והעיצוב המדהים של המסעדה, האינטימי מאוד, בצבעים חמים ונעימים. בקיר שמאחורי שולחננו, בערה בעליזות אח עצים, והפיצה חום שהנעים מאוד את הישיבה בחורף שכזה. מכאן זה רק השתפר: אל השולחן הגיעו שתי כוסות יין, ואילן, הבעלים, קרא לנו לבוא אחריו לראות את ימה מכין את הסושי.

ימה סאן היה סושי שף במסעדת מורימוטו בניו יורק, שנחשבת בכל העולם למקום עליה לרגל של סושי איכותי במיוחד. הוא התחתן עם ישראלית, הגיע איתה לארץ, ואילן מיהר לפנות אליו ולהציע לו לבוא ולהקים מחלקת סושי ברוקה. אני חייב לומר, שלראות את ימה סאן עובד גרם לי לשכוח לגמרי שיש עולם בחוץ. הקדושה - בהיעדר מילה אחרת לתאר זאת - שהבחור הצעיר הזה מכין בה את הסושי, פשוט מדהימה ומהפנטת.

לאחר כעשר דקות של צפייה, כשהתיאבון שלנו כבר הגיע לשיאים חדשים, נקראנו בחזרה אל שולחננו, עליו כבר הונחה פלטה ענקית. מגוון עצום סוגי סושי מונחים מולנו לתפארה, 3-4 יחידות לפחות מכל סוג על המגש. והנה ימה סאן ידידנו, שבא לומר לנו מה אנחנו עומדים לאכול: ספייסי טונה רול, רול צלופח ומוצרלה, סשימי רול (המצאה חדשה של ימה, ויש לו כמה כאלו בתפריט), סלט סשימי, ספיידר רול (מסרטן רך קליפה), שרימפס קריסטל, ו''שימה אג'י''- לא משוכנע שככה כותבים את זה, אבל מה שבטוח, שעוד לא הספקתי לאיית אותו, ויעל כבר גרמה לו להיעלם מהמגש כמעט לחלוטין.

מה אני אגיד לכם- בחיים שלי לא אכלתי סושי, לפני הערב הזה ברוקה. כלומר, אכלתי ''סושי'', ודי הרבה, אבל לא באמת אכלתי סושי. סושי אמיתי, מוקפד, מושקע, יצירתי, כזה שגורם לי להבין מחדש איך יפן מצליחה לגבור על ארצות הברית בכלכלה וטכנולוגיה. כל אחת מהאפשרויות שהונחו מולנו הייתה שמיימית, לא פחות. פתאום הבנתי איך אנשים בחו''ל יכולים לאכול סושי כארוחה של ממש, כי שכהוא מוכן כהלכה - מדובר בארוחה לכל דבר, עם כל מאפייני הגורמה שלה. אני מוכן להישבע בבית משפט, שלמרות שיטוטי במסעדות יפניות כאלו ואחרות, מעולם לא נתקלתי בסושי ברמה של הרוקה. פשוט נפלא.

די מהר נוקתה הפלטה שקיבלנו, ואנחנו נשענו אחורה, מרוצים, מחייכים, ויודעים שעוד נחזור לכאן בוודאות. ימה שלח אלינו מבט שואל, ושנינו סימנו לו עם האגודלים ''כל הכבוד''. ואם היה סימן לאגודלים שמשמעו ''בבקשה תכין לי סושי עד סוף חיי'' - תהיו בטוחים שהוא היה נראה ברוקה מכל שולחן.

גם בשלב הקינוחים החלטנו להמר, ולתת למומחים לבחור בשבילנו. לשולחן הגיעה צלחת גדולה, עם מגוון טעימות: ''פיתוי שוקולד'' - שכבות של מרנג שוקולד, כשבמרכזן מוס שוקולד לבן - מנה מעולה. פונדו שוקולד עם רום ותותים - המנה הכי רומנטית ומתוקה שיצא לי לפגוש. ועוגת בראוניז עם מוס שוקולד חלב מעל, שהייתה גם היא נפלאה. הקינוחים הוכיחו לנו, שברוקה לא משקיעים רק בסושי, ושרמת המטבח שאילן מקיים היא בהחלט אחת הגבוהות בארץ - לעומת התמחור הכללי של הערב, שהוא אולי לא יומיומי אבל בהחלט לא כזה שדורש משכנתאות, ואפילו לא קרוב לזה. בהחלט חוויה מדהימה.

ומה קרה בסוף ערב מהאגדות כזה עם הדייט שלי, תשאלו?.. בנקודה זו אחייך חיוך ממזרי קטן, ואודה שוב למסעדת רוקה, על הים בהרצליה, שבלעדיה דבר לא היה קורה.

רוקה
רמת ים 8, הרצליה פיתוח
09-9515122