אם התלבטתם בין ניו יורק לתל אביב, דעו לכם שניו יורק זה כאן. כמו אלה שצובעות לבלונד, והן יותר בלונדיניות מהבלונדיניות הטבעיות, ככה תל אביב, שמתאמצת יותר, וגם מצליחה לפעמים להיות יותר ניו יורקית מהעניין עצמו.
הצעד הראשון שעשיתם לתוך בית פוד ארט שמול בית האופרה, מבהיר לכם את העניין. לא עוד אלגנטיות מאופקת, בבית פוד ארט הלכו על קונספט מעודכן לארוחת צהריים, מה שנקרא בפי העם: המילה האחרונה. העניין עם המילה האחרונה הוא שאף אחד לא בדיוק מבין מה זה, אבל כשפוגשים את זה, פשוט יודעים. הסטייל שבהליכה בכיכר הריקה והחטובה שפוד ארט נמצאת בה, הליכה שמנתקת אותך לרגע מהמולת העיר, שלל המלצרים התמירים בחלוקים הלבנים, המים שמוגשים אוטומטית (כל הכבוד) ונמזגים לכוסות מלאות בקרח מרוסק ולימון, בלי העיצבונים של ''מינרלים?'', האוירה הלא ממש מוארת וסרטוני הכנת האוכל שרצים ברקע, קול קטן שואל אותך מבפנים ''איפה אנחנו'' והקול השני עונה לו: ''תרגע, זאת המילה האחרונה''.
האמת היא שהרומן שלי עם פוד ארט לא התחיל מהיום. פוד ארט, בראשות ירון קסטנבוים היא חברת קיטרינג עם פרסטיג'ה, שמאכילה בדרך כלל אנשים שיש להם כסף. קיץ אחד גיליתי שיש סוג של אנשים, שיוצא להם לאכול את הקייטרינג של פוד ארט 3 פעמים בשבוע, בגלל שכל האנשים מהחוג שלהם לא יעלו על דעתם לעשות אירוע בלי פוד ארט. קסטנבוים כבר מזמן בקטע של יצירתיות, גורפת.
פעם הוא הגיש פנים של חציל קלוי, חם, עם קצת טחינה ואחרי זה החציל הזה טייל בכל המסעדות והקייטרינגים בארץ, פעם הוא הגיש מרק עגבניות בכוס, פעם טחינה טובה באירוע של האלפיון העליון. זה הראש. מידי פעם הוא נעלם לאיזה ארץ אקזוטית, חוזר, והופך את המטבח. עכשיו בגלל שהוא בחור די גבוה, הוא גם מגיע למדפים הגבוהים מידי כמה זמן מתחלפים גם כל הכלים. פעם ראיתי חתונה שכל האוכל הוגש בה על עגלות שוק תאילנדיות. היה משעשע.
לפני כשבוע החליטו פוד ארט לפתוח את הבית לארוחות צהריים, ורקחו משהו שנראה כמו קונספט עירוני, אולטרה מעודכן, מוקפד ואפילו טעים . יש אופציה של ארוחה עסקית ב-70 שקלים, (ראשונה ועיקרית) או מנות בודדות, לפי בחירה ב-38 שקלים האחת.
קרם כבד עוף עם כתם חומץ פטל במרכז, הוגש עם מעין קרקר מטוגן, ומעט עלי אורוגולה ואגוזי לוז. מרק חצילים חרוך, הוגש לצד פנים של חציל חרוך, טעים ומדויק רק שהוא עורר געגועים לחציל ההוא, שהוגש אי שם באריזה אירוע קייצי של פוד ארט והיה חמים, זולג טחינה. והייתה גם הפוקצ'ה- רק מילים טובות: משומנת היטב, מרוחה בשום קלוי ושמן לימוני, בצורת ''פוגס''- בגט מוקטן, מוגשת ליד קובית חמאה וקערית שמן זית. מסחרר.
לעיקריות אכלנו קבב טלה מצוין, שהונח על בצל סגול וזרעי עגבניה בגריל וריזוטו פטריות, מאכל האלים. מנה קטנה (וטוב שכך) של אורז ארבוריו מרוכז עם שפע פטריות יער ואחרות, תענוג מדויק.
התחושה הייתה של עולם אחר, מנותק מההוויה החיצונית, אי שם באיזה כרך מתוחכם, אוכל שכבר היה וטייל, וראה, ועכשיו הוא עושה לכאן מעין גיחה אלגנטית.
בית פוד ארט
שאול המלך 23 תל אביב
03-6966255
פתוח לארוחות צהריים
