באחד הלילות הגשומים יותר שעברו על אזורנו החלטתי לצאת ולבלות ערב שלם של בישולים מכסיקניים ב ''פודסטפס'' בתקוה שמעט מכל האקזוטיקה הלטינית תחמם קצת את עצמותי הקרות.
כרמלה , מדריכת הסדנא המכסיקנית , החלה את הערב בסיפורים מתובלים ממחוזותיה הכפריים של מכסיקו , סיפורים שהעלו מיד את חוש הטעם והריח של כל המשתתפים לרמות גבוהות של ציפיה.
המפגש המביך בין אנשים שלא מכירים אחד את השני אך נקלעו לערב של בישולים וכיף משותף יחד התמוסס עם כוס יין הסיאון הראשונה שנמזגה . החיבה המשותפת של המשתתפים לבישול תרמה אף היא להורדת המחסומים ולרגע נדמה היה כי כל המשתתפים נפגשים לארוחה משותפת כל שבוע . במשתתפים היו אם ובת שטיילה לאחרונה במקסיקו , שתי חברות החולמות איך להפתיע את משפחתן ביום שישי הקרוב, בעל אהוב שקיבל מתנה ליום הולדתו ( הוא לא הבין כנראה שהמתנה היא בשביל אשתו ) , וחובב בישול אמיתי שכבר תכנן את הארוחה לכל חבריו ביום שישי הקרוב .
למנה הראשונה הכנו חטיף קליל המורכב מגבינת פילדלפיה מגולגלת ממולאת גואקמולה ומצופה בשומשום מטוגן. את חטיף הגבינה אכלנו בעזרת טורטיה או נאצ'וס . למנה שניה הכנו מרק טורטיאס שהוגש עם טורטיות שטוגנו במקום , חתיכות אבוקדו וגבינת פטה מפוררת, כפית שמנת וכוסברה.
את המנה השלישית כיבד בנוכחתו צ'ילי ריינו שהוכן מפלפל שושקה אותו קילפנו במאמץ קבוצתי משותף, ממולא בגבינת מוצרלה ( ולדברי כרמלה ניתן למלא אותו גם בגבינת וואחקה ) .
המנה השלישית והרביעית ( שמרכיבות את המנה העיקרית ) הורכבה מאורז מקסיקני שעוצב בצורת טבעת סביב הצלחת ובמרכזו הנחנו טורטיה מטוגנת ( טוסטאדס בשפת העם ) משוחה במולה ( שהוא להפתענו רוטב פלפלים ושוקולד ) ועליו גולת הכותרת , חזה עוף מושרה בפלפל צ'יפוטלה , אורגנו, קנמון, דפנה, כמון, פפריקה, דבש יין ואשכוליות . ההמלצה של כרמלה היא השריה בין 6-24 שעות ובשל כך התחלנו את הסדנא בהכנת אותו המשרה .את המנה סגר טוסטאדוס נוסף ועליו רצועות דקות של כרישה מטוגנת.
מאחר ולא נותר כל מקום בקיבתנו , וזאת כמובן בלי לחשב את חטיף הנאצ'וס שחומם בתנור יחד עם בצל קצוץ וגבינת צ'דר מעליו והוגש במהלך הבישולים , חיכינו מעט עד שהקינוח שחיכה לנו במקרר ייקרש. את הקינוח הכנו בתחילת הסדנא- ג'לי יוגורט ברוטב מנגו. הג'לי כלל ליטר של יוגורט , סוכר, שמנת מתוקה וג'לטין, שעליהן משחנו מנגו שנטחן במיקסר.
לאחר ארבעה בקבוקי יין ,חמש מנות , חטיפי נאצ'וס מזדמנים , הרגשנו כי מכסיקו נמצאת מחוץ לדלת וכי עוד רגע אנחנו יוצאים לשמש החמימה של האוקיינוס הפסיפי . כוס ה''קפה דה הויה'' ההכרחית בשל השעה המאוחרת ועודף המזון שהעמסנו על עצמנו , הורכבה מסוכר חום, מקלות קינמון , ציפורן וקליפת תפוז. הקפה המתקתק העיר את כולם לראות שהשעה המאוחרת מחייבת לחזור למציאות .
