אמור לי מאיפה אתה ואומר לך מי אתה

   חיים גן מאמין שתעשיית היין הישראלית צריכה להתמקד כעת בדמרקציה, שיטה לקביעת תקנים למוצרים חקלאיים בין היתר לפי מוצאם הגיאוגרפי. בסוף השבוע הקרוב תתקיים אצלו טעימה של יינות יואב-יהודה למול יינות רמת הגולן שתבטא את הרעיון באופן מוחשי

לפתחה של 2006 יש החשים ברוחות של שינוי המנשבות בין שורות הגפנים בכרמי הארץ, ומדברים על תקופה קלה יותר. האומנם?
מעניין למשל להציץ בנתוני סקירה של שוק המשקאות האלכוהוליים והיינות שערכה חברת ''קרדיט אינפורמיישן אסוסייאשן'' (CIA) מקבוצת גאון שוקי הון. מהסקירה עולה כי ענף היין בישראל כולל 12 יקבים מסחריים, מתוכם 5 יקבים גדולים המעבדים מעל ל-2,000 טון ענבים בשנה. מלבד יקבים אלו קיימים עוד עד כ-200 יקבי בוטיק. כ-90% מהם נמצאים בבעלות פרטית ומעטים שייכים לקיבוצים. סך כל הייצור שלהם בליטרים זניח. קשה, נמסר עוד, להעריך את רמת ההישרדות של יקבי הבוטיק כעסקים בעלי רווחיות גבוהה, משום שמרביתם בני כשש שנים ופחות.

על פי סקירה מעניינת זו, נאמד שוק זה בהיקף של כ–1.2 מיליארד ₪ בשנת 2005. מדובר בגידול של כ– 20% בצריכת משקאות אלכוהוליים ויינות, לעומת השנה הקודמת! ואולם, שוק היינות, טוענים ב-CIA, מהווה כ-800 מיליון בלבד מתוכם, ובו הגידול לעומת 2004 הינו של 3% בלבד.
מעניין שכלכלני ה-CIA היטיבו להגדיר טוב יותר מאנשי מקצוע רבים את אפיוני היין הישראלי. הם קובעים כי איכותו טובה וכי יש לו שתי תכונות עיקריות: הוא בעל מתיקות מסוימת ואינו מתאים ליישון.

הייצוא כהשלמת הכנסה
נראה כי המשק אכן יוצא מהמיתון. יזמים שוב מעזים לפתוח מסעדות בהשקעות גדולות, וגלי תיירות שוטפים מעת לעת את חופי תל אביב ואילת. משוקיהם של המשקאות החריפים מצליחים לנצל את הפריחה אולם שוק היין אינו גדל באופן משמעותי, זאת על אף שידוע כי מכירות היין הישראלי גדלו, וידוע כי 2005 הייתה שנת שיא בייצוא יין מישראל.

מסוכן מאין כמותו יהיה לשגות באשליות ובאופטימיות יתר. יותר מכל, נהנה היצואן הישראלי בשנתיים האחרונות מתקופות ממושכות של שערים גבוהים ליורו ולדולר גם יחד. ייצוא הוא חשוב וטוב לייצא, אך עתיד ענף היין בישראל תלוי בהגדלת השוק הפנימי, ולא בייצוא. זה, תפקידו בשלב זה להוות בונוס – מעין השלמת הכנסה. את עיקר פרנסתה חייבת תעשיית היין הישראלי להרוויח בארץ. כיצד עושים זאת? במאמר זה אנסה לשאת חמש עצות לתעשיית היין הישראלית ב-2006.

1. דמרקציה
זה שנים אחדות נמשך בענף הוויכוח על דמרקציה של היין הישראלי. שיטת הדמרקציה היא שיטה הנהוגה בכל העולם, ועניינה קביעת תקנים למוצרים חקלאיים על יסוד מוצאם הגיאוגרפי, זני הפלורה הרלוונטיים, שיטות גידול הפלורה, רמות היבולים, שיטות עיבוד חומר הגלם לכדי מוצר חקלאי סופי וכן הלאה. לא אחזור כאן על כל עיקרי הוויכוח הנ''ל. כעיקרון, הוא ניטש בין אלה הסבורים כי יש צורך גם בתקינה ישראלית בתחום היין, לבין אלה הטוענים כי עוד לא בשלה העת לכך. נקודה חשובה היא, שאיש אינו רואה בדמרקציה עניין שלילי, ודומה כי הכל מסכימים שהתעשייה יכולה ליהנות מתקינה מתאימה. אין צורך להכריע בשאלת העיתוי, אך יש להתחיל בפעולות מכינות לקראת דמרקציה. יש לפתוח כבר כיום בדיון רציני על התאמת זנים וייחורים לאזורי גידול, ועל סטנדרטים של ויטיקולטורה ו-ויניפיקציה. היינות הישראלים משוועים למנגנון שייצר בינם היררכיה ברורה.

2. ברירת וקליטת זנים
לישראל אקלים ים תיכוני המתאים מאוד לגידול ענבי יין, כך לימדונו אבותינו. אמירה זו נכונה, אך אינה מדויקת ומפורטת מספיק. טעימה שנערכה רק בחודש שעבר ב''יין וגורמה'' מטילה (שוב) ספק בכדאיות של גידול ענבי פינו נואר בטרואר הישראלי. דומה, שתהליך ברירת וקליטת הזנים בארץ צריך להיות, בו זמנית, דמוקרטי, קולקטיבי, ומושכל יותר. מדוע להתעקש על זנים אציליים המשגשגים רק באקלים קר וגשום מחד גיסא, ולהקשות על ייבוא זנים חדשים ארצה – העשויים להתאים יותר – מאידך גיסא? לאור הפריחה שיודעות כעת תעשיות היין ביוון וקפריסין, האם לא כדאי לבדוק כיצד ייקלטו כאן זנים יוונים? האם הצלחתו של הסירא באזורי גידול שונים בארץ אין בה כדי לעורר סקרנות בייחס לקליטתם כאן של הגרנאש גרי, הסאנסו, המורבדר, הפיקפול, וזנים נוספים מדרום מערב צרפת?

3. מציאת ויצירת בידול
הבעיה הגדולה ביותר של היין הישראלי בטווח הארוך, הוא חוסר הייחודיות שלו. דומה כי התעשייה החליטה למצב עצמה כתעשיית עולם חדש לכל דבר ועניין, המייצרת שרדונה, מרלו וקברנה בעיקר. המחויבות של הישראלי לזנים אלה אינה נשענת על מנהגים עתיקי יומין. מאידך גיסא, הישראלי הוא שילוב של פטריוט וחובב אופנות. הוא ישמח ליין ישראלי באמת ובתמים, ולא יהיה מאוד קשה לענות על צרכיו אלה. ספק אם בענף, שם נוטים לזלזל ביצירה החד-פעמית של זן ענבים ישראלי ליין, מבינים שעבור הצרכן הישראלי המצוי, אין כל רע בארגמן.
כיצד מייצרים יין שכזה? ישנן שתי דרכים: האחת היא פיתוח זן או זנים חדשים – פעולה שנעשתה כבר פעמים רבות בישראל בכל הנוגע בזני מאכל; השניה – פיתוח יינות חדשים מזנים קיימים. האופן שבו שינתה ניו זילנד הקטנה את יחסו של העולם לסוביניון בלאן, יש ללמוד ממנו!

4. חינוך
לחינוך אין תחליף בטווח הארוך ותעשיית היין חייבת לעסוק בחינוך בכל צורותיו והיבטיו. צעיר ישראלי, המעוניין ללמוד ייננות, אין כל סיבה שייאלץ לנסוע לחו''ל, אך חשוב עוד יותר הוא חינוכם של צרכני היין.
''תן לי נער בן 13 לחודש, והוא שלי לשארית חייו'', אומר הפתגם הישועי הידוע. אומנם, אסור להטיף לבני 13 לשתות יין, אך את תקציבי הפרסום והקד''מ הלא מבוטלים של התעשייה תיטיב לעשות אם תפנה לאנשים צעירים. מדוע למשל, שהתעשייה לא תפרוש חסותה על מבצע שבו ניתנת כוס יין ישראלי חינם במסעדות לכל המציגים תעודות חוגר וסטודנט? זו רק דוגמא אחת מני דוגמאות אפשריות רבות לקירוב לבבות צרכנים צעירים ליין הישראלי.

5. ללא מורא, ללא משוא פנים
ההתנהלות של התעשייה הישראלית אל מול הייבוא היא התנהלות פחדנית. בלחצה של התעשייה שינה בשנה שעברה המחוקק את המיסים על יינות ייבוא, באופן שייקר מאוד את יינות הייבוא הזולים ביותר – אלה שאנו רגילים למצוא בקטגוריות ''4 במאה'' ו''5 במאה'' הידועות. זו טעות, כי הפרוטקציוניזם הוא מנגנון שתמיד מקטין את השוק, וכי שוק גדול ככל האפשר הוא בראש ובראשונה אינטרס של היצרנים המקומיים. ככל שהיינות יהיו זולים יותר – יהיה מקורם אשר יהיה – ישתו כאן יותר יין. ככל שתגדל הצריכה, תוכל התעשייה המקומית לגדול, אך כדי לעשות זאת, חייבת היא לשנות תפישה, ולהתנהל מול יינות הייבוא ללא מורא, וללא משוא פנים.

בשישי, 10.2, ובשבת, 11.2, תתקיים ב''איש הענבים'' ביפו טעימה של יינות יואב יהודה בה ייטעמו מיטב יינות יואב יהודה למול מיטב יינות רמת הגולן, כדי להדגים את רעיון הדמרקציה.
שישי, 10/02/06, 11:00-18:00 ושבת, 11/02/06, 12:00 – 18:00.
כניסה, 100 ₪, חבר מועדון, 80 ₪. המחיר כולל כיבוד קל, בקבוק מים מינרלים, זיכוי בסך 20 ₪ לרכישת יינות באירוע, וכוס יין.
בהחזרת הכוס יינתן זיכוי נוסף של 15 ₪
ניתן למצוא את התקנון המלא באתרנו.

איש הענבים – מקום של יין
רח' מזל שור 9 , יפו העתיקה
טלפון: 03-5180533