יופי וטופי בגוזניק


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

  נראה לי שתומר, הברמן של הגוזניק פאב, חושב שאני ממש תינוקת אם הוא הצליח לשכר אותי בשלושה קוקטיילים עלובים של בחורות. מה לעשות, ככה אני, יש לי קיבולת אלכוהול של ילדה בת ארבע, וברמנים יכולים לעשות בי כרצונם

הערב התחיל בלי פוטנציאל לערב סוער במיוחד. ירדתי עם חברה ליפו, כזאת שתמיד יש על מה לדבר איתה (או במילים אחרות, חפרנית לא פחות ממני). כהרגלנו, דיברנו בעיקר על בנים. היא נפרדה לא מזמן מחבר, לי היו כל מיני סיפורים לא גמורים, ושתינו רצינו לנתח, לפרשן ולטחון כל אחת את מצבה שלה ואת מצבה של השנייה עד דק. לשתינו היה הרבה מה להגיד, ובהתמקמנו על הבר ביקשנו מהברמן שישבח את הערב שלנו עם איזה משקה.

''מה את שותה''? הוא שאל אותי, בלי לדעת מה מצפה לו.
''עכשיו תקשיב לי טוב טוב'', אמרתי לו, ''ואז תעשה עם המידע הזה מה שאתה יודע לעשות. אני לא אוהבת להרגיש שיש לי אלכוהול במשקה, אני אוהבת דברים מתוקים, על בסיס שמנת, בטעמים של קפה וכאלו, קפיש''?

תומר הבין מהר מאד עם איזה סוג של בנות יש לו עסק ואחרי כמה דקות הגיש לנו שתי כוסות קוקטייל מעודנות (מהסוג שכשאנחנו מחזיקות אנחנו מרגישות נורא נשיות). לקוקטייל שרקח לא היה שם ואני לא בדיוק זוכרת מה היו מרכיביו אבל הוא מילא את כל דרישותיי: מתוק, שמנת, קפה ובלי הרבה אלכוהול, או כך לפחות חשבתי אז, בתמימותי. הייתכן שכבר בשלב הזה של הערב התבונן בנו תומר מעבר לבר, חיכך את ידיו בהנאה, תכנן את הבאות וצחקק לו בממזריות?

חצי שעה אחר כך כבר פטפטנו בעליזות עם בחור אקראי שישב לידנו והיינו די עליזות באופן כללי. גביעי הקוקטייל שלנו התרוקנו ותומר הגיש לנו גביעים חדשים.
''מה זה''? שאלתי.
''טופי'', הוא ענה.
''איזה יופי. אני אוהבת טופי. יופי טופי''.

אהבתי את משקה הטופי בחצי השעה שהגיעה אחר כך ואהבתי גם את עליזותי שהלכה וגברה ככל שהמשקה הלך והתמעט. ''אנחנו ממש שתי ילדות מפגרות בנות 16'', צחקקתי אבל חשבתי שזה נורא כיף להיות קצת בת 16, להשתכר מקוקטייל ולפלרטט עם הברמן.

היה יום חמישי בערב והאווירה מסביב היתה טובה. למרות שהיינו ביפו, אפשר היה לחשוב שכל האנשים גרים ממש פה בבנין או מעבר לרחוב. אני מניחה שיש קשר בין זה ובין העובדה שהגוזניק הוא בר ותיק מאד, וקהל הלקוחות הקבוע שלו כבר מרגיש במקום בבית עד כדי כך, שכל אורח מזדמן נשאב מיד לתוך ההרגשה הביתית הזאת. אולי בזכות האווירה הזאת לא הרגשנו מטופשות לחלוטין, למרות שאני חייבת להודות שהיינו מטופשות למדי.

כשתומר הגיש לי את המשקה השלישי (הפעם קוקטייל בטעם בננה) כבר הייתי מסוחררת לגמרי ואת דרכי לשירותים עשיתי בזיגזג. בשירותים היתה תאורת אולטרה-לייט שהעצימה את הסחרור שלי, ובשלב הזה זיהיתי שאני נמצאת רגע לפני הגבול בו ההנאה הופכת לסיוט. חזרתי (בזיגזג) לבר במצב בו עדיין הייתי מסוגלת לעמוד על כך שהמוסיקה במקום באמת טובה ושאני (עוד) נהנית. אחר כך התנצלתי מעומק לבי שעלינו ללכת והבטחתי שאשוב. בכל זאת, לא כל ברמן מסחרר אותי ככה.

גוזניק
עולי ציון 28, יפו
טלפון: 6837890 – 03

גוזניק www.gooznik.com