הקסם הנוסטלגי של הביל''ויים

  המסעדה הקטנה שוכנת בבית מושבה ברחוב הביל''ויים, הרחוב הוותיק בגדרה. ניחוח של פעם בסגנון זיכרון יעקב תוקף את הבאים אליו. עצי פיקוס אדירים מצילים על הבית הקטן וגינונת זעירה מסבירה פנים לנכנסים.

איך אתם אוהבים את החופשות שלכם? גיחות קצרות לאירופה עם המון מזוודות או נסיעות ארוכות ומתוכננות ליעדים אקזוטיים? ואולי טיולים עם תרמיל על הגב, ברגל ובטבע? או בעיר? ואולי בהרים? והאם בארץ או בחו''ל?

אני באופן אישי, חולה על חופשות של חד-יומיים. כן כן, ימי חופשה חד-יומיים. פשוט לעזוב את הכל באמצע, בלי שום סיבה, ולהתפנן כשכולם בטירוף של העבודה.

לא כשזה נוח, ולא כשאין לחץ בעבודה, לא בחגים, ולא כשהילדים בחופשה, פשוט ככה סתם ביום של חול, פעם בחודש, בדרך כלל יום חמישי או ראשון (שיתחבר עם סוף השבוע, למה לא?), אני מזמינה חברה/חבר/ בעל/ בת וחופשת. זה יכול להיות יום של סטלבט על שפת הים מחוץ לעונת הרחצה, ביקור פתע בירושלים בירתנו הקדושה, יום ספא בים המלח, מה שבא.

הלהיט החדש הוא חקר הפריפריות. כן, כן, אותם מקומות מרוחקים ממרכז העניינים, חסרי זוהר וברק. למה? כי בכל זאת יש בן משהו. פעם זה רחוב מרכזי עם כמה חנויות נחמדות, פעם בית קפה או מסעדה שכתבו עליהם בעיתון, לעתים אטרקציה נחמדת, יצרן מזון מגניב, אומנית קרמיקה, הקיצר, יום מחוץ לעיר הגדולה.

עכשיו כשהעניין הובהר, מובן לכל, שכשעדית המתגוררת בגוש מושבי עשרת הציעה להיפגש, קפצתי להפתעתה על ההזדמנות לרוץ לבקר בגדרה. כתושבת האזור נתתי לה את הכבוד לבחור מקום מפגש, וכך יצא שביום שמש מופז, שטוף מגשם אתמול, הגענו לקפה הביל''ויים.

המסעדה הקטנה שוכנת בבית מושבה קטן ברחוב הביל''ויים, הרחוב הותיק במושבה. ניחוח של פעם בסגנון זיכרון יעקב רק פחות מלוטש, תוקף את הבאים אל הרחוב. עצי פיקוס אדירים מצילים על הבית הקטן וגינונת זעירה מסבירה פנים לנכנסים.

התרווחנו בחדר הפנימי. אור צהבהב ורך צבע הכל בנועם. סביב החדר תאורת פנסי רחוב של פעם לחיזוק האווירה. היה נעים.
ראשונה הגיעה פוקאצ'ה מאפה בית!!!! עם רוטב עגבניות ושמן זית. הלחם שנאפה במוקם היה רך וחם מבפנים, פריך וגס מבחוץ, והיווה הצהרת כוונות רצינית לגבי הבאות. הרוטב היה פשוט ולא מתחכם, משקיעים כאן.

כחובבת מנות ראשונות בחרתי גם בסלט הבטטות וגם במנת חציל קלוי בטחינה אדומה.
על עלי החסה הצעירים הונחו רצועות בטטה צלויות, שהיוו ניגוד נעים למרקם העלים הפריכים, וקושטו בדובדבנים, גרעיני דלעת וגבינת רוקפור מגורדת. ואולי הייתה כאן נגיעת שמן שומשום? יאמי, יאמי.

מנת החציל התגלה כפרוסת חציל עבה שהוגשה לצד סלסת עגבניות ועשבי תיבול טריים, ותלוליות טחינה אדומה. מסלק? ממממ. מעניין. המנה עוטרה ברוטב בלסמי סמיך שכדאי לכם ללמוד להכין בבית, וזה הולך ככה: יוצקים תכולה של בקבוק רוטב בלסמי לסיר נירוסטה עד לרתיחה. לאחר הרתיחה ממשיכים לצמצם על אש קטנה עד שמתקבל סירופ סמיך. מאכסנים בבקבוקון עם צ'ופצ'יק (כמו זה שמשמש להגשת קטשופ וחרדל בסטיקיות למשל). ומעכשיו גם אתם יכולים לצייר עם בלסמי על גבי צלחות ומנות (מלוחות ומתוקות) מיליון דולר.

ממול חוסלה בצ'יק מנה של פיטריות במחבת עם טריאקי ואגוזי קליפורניה. מנה נעימה שנעלמה כאמור חיש קל והשאירה טעם של עוד.

למנה עיקרית הזמינה עדית גלילות פרגית במילוי חזה אווז מעושן וריבת בצל. בשר הפרגית העסיסי התחבר נהדר עם האווז המעושן שהפך לפריך בתהליך הצלייה. לבשר הפרגית גמישות מדהימה, הוא מתחבר גם למתוקים וגם למלוחים, וכן, המפגש בין חזה האווז המלוח וצ'טני הפירות היבשים עליו הונחה המנה הצליח להפתיע.

קפה הביל''ויים הוא לא מסעדה של מילים גדולות. אוירה נעימה, שירות קשוב וידידותי, אוכל טעים. מה עוד נבקש? סיכמנו בקפה ובהבטחה להיפגש בפעם הבאה ליד צומת ביל''ו (יש הפתעות בפריפריה, כבר אמרתי לא?) ויצאנו אל הרחוב. על גזע עץ התנוסס שלט ובו הצעה לטיולי שבת מודרכים בשבילי המושבה, עם סיפורים מפעם. אם לא ידעתם, כאן התיישבו בני העלייה הראשונה (הביל''ויים) בתוך בור באדמה, זמן לא רב לאחר שהגיעו ארצה. אחח, אלה היו ימים. אם גם אתם, כמוני, חובבי נוסטלגיה, ניחוחות ישראליות של פעם ושמות של חנויות בעברית (כמו פעם) ואם גם אתם מתרגשים לגלות שלמספרה קוראים 'פזור', לחנות בגדים יד שניה 'רק שניה', ולחנות חרוזים- 'מה קשור', קחו גם אתם יום מחוץ לעיר ובואו לגדרה.

לסיורים מודרכים במושבה- 052-2528611

הבילויים
רחוב הבילויים 7, גדרה
טלפון: 08-8592595