לחם בשר הרצליה

תרבות קפה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

 למי מאיתנו, יושבי בית-הקפה, לא קרה שראה ידוען זה או אחר יושב כמה שולחנות לידו? אבנר מירב מספר מתי ואיפה זה קרה לו.

למי מאיתנו, יושבי בית-הקפה, לא קרה שראה ידוען זה או אחר יושב כמה שולחנות לידו? אני זוכר את הפעם הראשונה שזה קרה לי. הייתי באמצע משמרת מאחורי הבר ואביב גפן התיישב באחד השולחנות. אני זוכר איך שלוש מהמלצריות רבו מי ישרת אותו באותו הערב.ריב דומה התפתח בין המלצרים הזכרים כאשר בר רפאלי נכנסה עם כמה מחברותיה לבית-הקפה באישון ליל.

במהלך ההיסטוריה, קפה היווה חלק חשוב מאוד בחייהם של מפורסמים רבים. היה זה נפוליאון בונאפרט שאמר ''אני מעדיף לסבול עם קפה מאשר לחיות ללא תחושה!''. בוב דילן, אחד המשוררים הגדולים של התקופה המודרנית, כתב את השיר ''One more cup of coffee'' בהשראת, או אולי כמחווה, למשקה השחור הזה.

הקפה כמושג השתרש עמוק בתרבות על כל רבדיה. כשהיינו בקייטנה בגיל בית-ספר יסודי, כולנו רקדנו לצלילי השיר (המרגיז ביותר) ''אגדו-דו-דו'' שהמילה ''קפה'' משולבת בו, ובתיכון למדנו על המשורר ארז ביטון שרצה, בציניות מה, לקנות לו מקום בקפה ''רוול'', שהיה נחשב בזמנו למקום מפגש לאליטות.

בשיר ''A day in the life'' של הביטלס, שילבו החיפושיות את שתיית הקפה כחלק טריוויאלי מרוטינת הבוקר ואהוד מנור שתה ''קפה אצל ברטה''. טיפקס הסבירו שהם ''יושבים בבית קפה ומרגישים בתוך בועה'' ויענקל'ה רוטבליט כתב ''תשתה קפה טורקי ותתעורר!'' אחד משיריה המוכרים ביותר של סוזן ווגה, ''Tom's Diner'' מתרחש כולו בבית קפה והקאונטינג-קרואוז שרו שיר ששמו ''Colorblind'' שבו הסולן אומר שהוא רואה את כל העולם בשחור-קפה ולבן-ביצה.

כמו בכל תחום, גם לקפה היו צרכנים עם הרגלים משוגעים, כמו בטהובן שהתעקש על בדיוק 60 פולים לספל קפה או פרד לוייכטר, שכונה ''מר מוות''. לוייכטר שהיה מעצב מתקני הוצאה להורג לבתי-כלא בארה''ב ואף נשכר על-ידי ניאו-נאצים בניסיון להוכיח שלא היו תאי-גזים באושוויץ, העיד על-עצמו שצרך בין 40 ל-50 ספלי קפה ביום(!).

בסדרה ''חברים'' חלק גדול מההתרחשויות קורות ב''Central-Perk'', בית הקפה השכונתי של החברים, וגם ג'רי, ג'ורג', איליין וקריימר יושבים על כוס קפה בדיינר ומדברים על ''כלום'' דרך קבע. בסרט ''שרק 2'' ברחו ההמונים מהמפלצת שנכנסה ל''סטארבאקס'' ישר לסניף שהיה בצדו השני של הרחוב, ובסרט ''הדסון-הוק'' ברוס וויליס מתוסכל פעם אחר פעם כאשר איזושהי התרחשות בלתי צפויה מעיפה את ספל הקפוצ'ינו מידו.

לכן, בפעם הבאה שיתיישב לידכם איזה משורר או במאי ידוע בבית הקפה, תנו לו את המרחב שלו ואל תפריעו למוזה לשרות עליו. ייתכן והוא מעלה בעיני-רוחו ברגע זה את השיר או המערכון הבא על בית-קפה, שיהיה בסופו של דבר הרווח של כולנו.

לחם בשר הרצליה אירועים חדש