הבראוני של בראון


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

  תמיד אהבתי את הצבע החום. זה אולי נשמע מוזר, אבל חום הוא צבע שיש לי ממנו רק קונוטציות חיוביות: שוקולד, דובי, רהיטי עץ. חום זה צבע חמים ונעים (השוקולד נעים, הדובי חמים. ורהיטי העץ? אלגנטיים), ונראה לי שבבחירת השם ''בראון'' היתה הצהרת כוונות כזאת בדיוק.

אפתח בתגלית: ''בראוני'', קוקטייל הבית של הבר התל-אביבי בראון, שהומצא במקום על ידי אחד מבעלי הבית, הוא בכלל לא חום ויש לו טעם של יופלה. חלקתי אותו עם מישהו שמנסה ללמד אותי לשתות, והיה לנו טעים. אני שתיתי שלוקים קטנים ומהוססים, והוא שלק את המשקה ברבעים. ''אתה גומר את זה תוך שניה'', התלוננתי, והשתיין ענה לי בגבריות ''מה אני, ילדה?'', וגמר את הדרינק.
לא נורא. העיקר שיש לי את הפיג'לינג סאוור שלי, עליו התענגתי בזמן שהשתיין ירד על שלוש כוסות ג'יימסון. ממילא רציתי לטעום את הבראוני רק בגלל שיש לו שם כזה חמוד, ובגלל שקיוויתי שיהיה לו צבע חום ואני אוהבת אוכל חום ומשקאות חומים.

תמיד אהבתי את הצבע החום. זה אולי נשמע מוזר, אבל חום הוא צבע שיש לי ממנו רק קונוטציות חיוביות: שוקולד, דובי, רהיטי עץ. חום זה צבע חמים ונעים (השוקולד נעים, הדובי חמים. ורהיטי העץ? אלגנטיים).
נראה לי שבבחירת השם ''בראון'' היתה הצהרת כוונות כזאת בדיוק, של ביתיות וקלאסיות כי בראון ת''א הוא בר מיובא מחיפה שמעוצב בעץ ומשדר את הדברים האלה במדויק. הבליינים הכרמליסטיים מיטיבים להכירו ממתחם הבילויים החיפאי בשדרות מוריה, ויש לי הרושם שבלייני ת''א שהכירו אותו בנחלת בנימין בשנים האחרונות אימצו את הקונספט החום בחום. ומהו אותו קונספט? אולי שלא תמיד חייבים להיות כל כך תל אביביים. שאפשר לפעמים להוריד קצת את הפוזה, ופשוט להיות.

גם אנחנו פשוט היינו. ישבנו על הבר, דפקנו חיוכים לברמן ונשנשנו קרפצ'יו. אין כמו קרפצ'יו כמנת בר: היא קלה, משביעה רעב ערב עדין וגם דורשת התעסקות, כך שאם אתם בסיטואציה בה אתם חייבים לעשות משהו עם הידיים, יש לכם את הקרפצ'יו בתור ריפוי בעיסוק. אני לא הייתי בסיטואציה כזו אבל בכל זאת התעסקתי עם הקשית של הפיג'לינג שלי, סתם כי כיף להתעסק עם קשיות.
האמת היא שצריך לדייק, לא פיג'לינג אלא פיג', והנה ההסבר: הפיג' הוא למעשה משקה חיקוי לפיג'לינג (ליקר תאנים). רק מה, יצא והחיקוי התעלה על המקור. הפיג' אינו סינתטי והוא עשוי מתרכיז אמיתי של תאנים, והדבר ניכר בטעמו. זה משקה שכיף להעביר אתו את הערב, וכשנעתרתי לשתיין ונתתי לו שלוק (עם התחייבות מוקדמת מצדו לא לגמור לי הכל) הוא הסכים שזה אמנם משקה של בחורות, אבל הוא עשוי כמו שצריך.

בשעות הערב המתאחרות גם באמצע השבוע, המקום מלא, עובדה שמוכיחה שאפשר לעשות את הדברים בפשטות ובכל זאת ברמה. איכות והקפדה ניכרות בכל הפנים של בראון: באוכל, באלכוהול, בעיצוב, בקהל. אנשים נינוחים שעושים לך נעים בנשמה, או לפחות מסייעים לג'יימסון לעשות לך נעים. בלי לשים לב בכלל, הנעמנו את עצמנו על הבר של בראון מעל שעתיים לפני שחזרנו אל הרחוב התל אביבי ואל המונית התל אביבית ואל הדירות התל אביביות שלנו. זהו בראון תל אביבי, מה לעשות, אבל הוא מביא אתו ארומה שכיף וקל נורא להתאהב בה. ארומה חומה כזאת, חמימה ונעימה.

עד ה-2 ביולי יוגש בבראון תפריט מיוחד לרגל הפסטיבל הלבן, ב-75 שקל לסועד.

בראון
נחלת בנימין 48 פינת אחד העם, תל אביב
טלפון: 5172984 – 03