כל הדרך למסעדה ניקר בי זיכרון עמום שחזר וטען שהשם מוכר לי מאיזה מקום – אבל מאיפה? ובכן למי שעוד לא זיהה, קצת סבלנות....
למסעדת אלגונקווין לא מגיעים במקרה, המיקום בלב מושב בניה המקסים (ליד יבנה) לא מותיר את הלוקסוס של ''הייתי בסביבה אז קפצתי'' לאלגונקווין צריכים (סליחה – חייבים) להזמין מקום מראש.
הרושם הראשוני מדהים, בלב המושב בבית יפיפה ממוקמת מסעדה לא גדולה (עד כ - 60 איש כולל המרפסת – ניתן לערוך אירועים במקום) רומנטית מאין כמוה, מוארת באור נרות חלש, מוזיקה שקטה ברקע (יתרון גדול למי שרוצה לדבר אבל מעוניין גם לשמוע), המסעדה מחולקת לשניים, הראשון הינו המרפסת, שבימים יפים פתוחה ופונה לשדה אין סופי ובחורף – סגורה ומחוממת, החלק השני – המפלס התחתון של הבית, עבר שיפוץ לאחרונה ונראה חמים ומזמין. אנחנו בחרנו לשבת בחוץ באוויר הפתוח ולא הצטערנו.
צביקה ורלי הם הבעלים של הבית והמסעדה, צביקה הוא המארח ואיש יחסי החוץ (מחוץ למטבח) ואחראי בלעדי – כך גילו לנו – על יצירת הגרניטה, דמוי סורבה עשוי מאשכוליות אדומות + סודותיו של צביקה ומשמש לרענון החיך בין המנה הראשונה והעיקרית, ורלי היא השפית של המסעדה – שפית בחסד עליון !!! הזוג חזר מקנדה ( רמז מספר אחד למקור שם המסעדה ) ופתח את המקום לפני כחמש שנים.
מיד לאחר שהתיישבנו הגיעו לשולחן 5 צלוחיות עם מטעמי אנטיפסטי מדהימים: חצילים ממולאים בגבינת עיזים, בטטה, עגבניות שרי, ארטישוק ובצל בדבש, הכל עשוי בטוב טעם עם הרבה שום ותימין, מזמן לא נהנינו כל כך ממנות פתיחה.
הנוהל במסעדה אומר כך: הארוחה הבסיסית כוללת את מנות האנטיפסטי (שמלוות בלחם טעים עם ממרח זיתים) לפתיחה, סלט ירוק, גרניטה, מנה עיקרית ושתייה חמה והכל במחיר של 135 שח לסועד. ניתן כמובן להוסיף שתייה קלה, יין, מנות ראשונות (מייד מגיע התיאור...) וקינוחים.
גימיק מסוים הינו העובדה שבמסעדה אין תפריט, בירור קצר עם צביקה העלה כי הוחלט לוותר על התפריט בכדי לשמור על התאורה העמומה שמקשה על הקריאה.
המלצריות היעילות שמחו לחזור באוזנינו שוב ושוב על המבחר המוצע לאותו יום, למען האמת מספר המנות אינו גדול וניתן להתמודד עם העובדה הנ''ל די בקלות.
אז חזרה לאוכל. אחרי מנות האנטיפסטי הגיעה לכל סועד צלחת סלט ירוק. כל מי שאכל סלט ירוק, בארצות הברית למשל, נושא עמו עדיין את הטעם הטפל של החסה ועוד ירוקים בלתי מזוהים, ובכן השם מאוד לא הבטיח אבל הסלט קיים בגדול. אינני מומחה גדול בזיהוי כל מרכיביו של הסלט אבל מלבד הירוקים היו בו שקדים, חתיכות פרי הדר ורוטב שניצח על חגיגה אמיתית.
להמשך החגיגה עברנו זוגתי ואני למנות הראשונות. המבחר כאמור, אינו גדול אבל מאוד מפתה, בחרנו בכבד האווז המוגש על טוסט עם ריבה – (50 שח), ובפטריות הלוחשות (לחישות רמות מאוד על המחבת הרותחת) שילוב של פטריות טעימות להפליא ( 30שח). ההנאה מהמנות הייתה מושלמת.
לפני המנה העיקרית הוגשה מנת הגרניטה, מרעננת וקלילה .בביקור במטבח התוודענו לאשכוליות האדומות מהן מכין צביקה בכל יום את היצירה הטרייה.
רלי (השפית, כבר שכחתם? ) מתמחה בתבשילי קדירה. כמובן שניתן להזמין כמנה עיקרית סטייק טוב, פילה סלמון ועוד, אבל אנחנו בחרנו להתמקד בקדירות, קדירת שוק טלה, שהיה רך טעים ומיוחד, וקדירת שוק אווז, שהיה מעט יותר קשה אבל עדיין טעים מאוד.
לקינוח בחר זוג הגרגרנים (אנחנו) בשתי מנות מתוקות: עוגת אליזבת ? ! שלוש שכבות של שחיתות : ביסקוטים, קרם ושוקולד בלגי – טעים טרי אבל לא מדהים. וכן בפרפה חלבה ופיסטוקים, לאוהבי המתוק – חגיגה אמיתית (24 שח למנה).
את הארוחה ליווה בקבוק יין אדום מרלו מרמת הגולן שהוסיף גם הוא לאווירה הטובה.
אספרסו טוב לסיום וסיור קצר בנבכי המטבח. הנסיעה הביתה לוותה בהרגשה שגילינו פנינה חדשה בנוף המסעדות בארץ. המיקום המיוחד בשילוב האוכל המעולה והאווירה הנעימה, ממקמים אותה גבוה מאוד בכל קנה מידה.
אם הגעתם עד כאן אני עוד חייב לכם את מקור שם המסעדה, ובכן אלגונקווין הוא שמו של פארק צפונית לטורונטו שבקנדה, מעולם לא ביקרתי בו ואפילו לא ידעתי על קיומו אז בכל זאת מאיפה? הפארק נקרא על שם שבט אינדיאני ששמו מופיע בספר הילדים המפורסם – פוקהונטס!!! אז זהו – משם.
לסיכום: ארוחה רגועה וטעימה להפליא, מטבח צרפתי עם גיוונים מקוריים, ארוחה מתאימה לכל גיל אך לא בהכרח לכל כיס, ההנאה מובטחת, לא פחות משעתיים כדי למצות את האווירה.
מומלץ לברר כיוונים בזמן ההזמנה בטלפון.
מסעדת אלגונקווין
מושב בניה, משק 21
המסעדה פתוחה בימים ב'-ש' בשעות הערב
חובה להזמין מקום
טלפון: 08-9421044
