כוס קפה במחיר יום עבודה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

       על אותו קילוגרם קפה קלוי, שעולה 70-100 שקלים לבעל בית הקפה בישראל, מקבל איכר הקפה בעולם השלישי בין 2 ל-50 סנט אמריקאי. אז לאן לעזאזל הולך הכסף שאנחנו משלמים עבור האספרסו הקצר (או ההפוך המוקצף) שלנו? טור חתרני עם סוף אופטימי, למי שרוצים להפוך את הקפה שלהם לקצת פחות מריר.

אני יושב בבית הקפה השכונתי ומשלם בסביבות 8 שקלים על האספרסו. המלצרית שהגישה לי את הקפה מרוויחה, עם הטיפים, בסביבות 25 שקלים לשעה. הבריסטה, שמרוויח בערך 20 שקלים לשעה הכין לי את הקפה מ-7 גרם של קפה טחון. בעל הבית משלם בין 70 ל-100 שקלים לקילוגרם קפה קלוי.

כמעט תמיד אחרי הלגימה האחרונה, נשאר בתחתית הספל משקע קטן של גרגירי קפה, תזכורת לעובדה שמקורו של המשקה ששתינו בפולים טחונים. מדהים לחשוב שאותם הפולים נקטפו משיח שגדל במטע ענק במרחק חצי עולם מכאן. באותו מטע, פולי הקפה נאספים בקטיף ידני, משום שעל הענפים בשיח הקפה גדלים בו זמנית פירות הבוסר, הפרחים והפירות הבשלים.

פולי הקפה העטופים באריזת אלומיניום נוצצת, הגיעו לבעל בית-הקפה מחברת הקלייה שקנתה את הקפה מהיצואן של הקפה בארץ מוצאו (דרום-אמריקה, אפריקה, אינדונזיה וכד'). היצואן קונה את הקפה מאיכר הקפה במחירי עולם-שלישי. כלומר, על אותו קילוגרם קפה קלוי, שעולה 70-100 שקלים לבעל בית הקפה, מקבל האיכר בין 2 ל-50 סנט אמריקאי.

נתון מדהים הוא שמתוך סך כל הרווחים של תעשיית הקפה העולמית, המגלגלת 35 מיליארד דולר בשנה, רק 2 אחוזים חוזרים לבעלי המטעים. בברזיל, למשל, רוב המטעים הם בבעלות גרמנית, כך שחלק נכבד מהרווח ''ננגס'' על-ידי הבעלים עוד בטרם הוא חוזר למקומיים. בהשתלשלות הכספים, משלשל לכיסו מפעיל המטע, אדם מקומי בדרך כלל, עוד נתח מעוגת הקפה ורק אחר כך מגיע הכסף לעובדי המטע.

כמו בהרבה מדינות עולם שלישי, גם במטעי הקפה עובדים מספר לא מבוטל של ילדים שעוזרים בפרנסת המשפחה. אותם הילדים עובדים בתנאי רעב ורוב הסיכויים שאותם 8 שקלים ששילמתי על האספרסו שלי, שווים לשכר יום עבודה של אחד מהם. בגואטמלה למשל, מקבלים עובדי מיון הפולים 2 דולרים ליום.

אז לאן נעלם הכסף ששילמנו עבור ספל הקפה? מתוך אותה ''עוגת קפה עולמית'' של 35 מיליארד דולר, 25 אחוזים שייכים לבעלי בתי-הקפה ו-64 אחוזים (!) לבתי הקלייה. כעת, האם כל-כך מפתיע שאותם 11 אחוזים שנותרו לא מספיקים לכלכל באופן סביר את עשרות מיליוני עובדי תעשיית הקפה הנותרים?

קיימים מספר ארגונים שלא למטרות רווח אשר מנסים להחזיר נתח קצת יותר גדול לאותם עובדי מטעים, אותם מבוגרים וילדים שחיים בעוני מחפיר ורובם לא ראו מכונת אספרסו מעולם. מי מאיתנו, שמעוניין להפוך את ספל הקפה שלו לקצת פחות מריר, מוזמן לגשת לכל מנוע חיפוש ולחפש את המונח ''Coffee-Kids''. אני חושב שתופתעו לגלות מה עומד מאחורי אותו משקע של גרגירים בתחתית הספל.


*תודה רבה לאמיר שמואלי על המחקר.

קופישופ אונליין – פורטל הקפה הישראלי