השבוע נסענו לסניף החדש של לחם ארז בגבעת שמואל
כל מקום חדש שנפתח בתקופה הלא-פשוטה הזאת הוא סיבה לתקווה וסימן לחיים שחוזרים אט-אט למסלולם. בוודאי כשמדובר בסניף חדש של לחם ארז, המותג הכי ארץ-ישראלי בתחום המסעדנות, עם הקונספט שכבר למדנו לאהוב: מטבח מקומי שורשי, שפע ירקות ועשבי תיבול טריים, מנות נדיבות וכמובן הלחם המפורסם, שנתן לרשת את שמה. הסניף החדש בגבעת שמואל אמנם צריך עוד קצת להשתפשף כדי ליישר קו עם אחיו הוותיקים, אבל האירוח החם ותשומת הלב לכל סועד מפצים על כך.
איך מגיעים?
לפני הכל – הנחיה לוגיסטית: בשום אופן אל תתנו לווייז לכוון אתכם, כי מיקום המסעדה אינו מעודכן, ואתם עלולים למצוא את עצמכם, כמונו, באמצע הכביש הראשי, כשהקריינית באפליקציה מכריזה בעליצות: הגעת ליעד! במקום זה, רשמו "חניון אלקטרה גבעת שמואל", ותגיעו היישר אל החניון הצמוד למסעדה, עם שעתיים חנייה בחינם ונגישות לנכים מהחניון ועד למסעדה.
עם מי מגיעים?
המקום מכוון לקרובים ולרחוקים גם יחד: מצד אחד התפריט הידידותי והאווירה הנינוחה, הוא קורץ לסטודנטים מאוניברסיטת בר אילן הסמוכה ומשפחות מהאזור, מצד הכשרות המהודרות מכוונת גם אל האוכלוסייה החרדית יותר, כמו שני הגברים שישבו בשולחן מאחורינו ודנו בכובד ראש בענייני הימים הנוראים. רחבת הישיבה בחוץ מאפשרת גם התכנסויות גדולות יותר, דוגמת קבוצת נשים שראינו חוגגות בחוץ יום הולדת לאחת מהן, אשר, כך סיפרו לנו בגאווה, אכלה פה בשבוע שעבר - ואז חזרה לחגוג עם כל החברות.
מה אוכלים?
החלטנו לדגום מנה מכל אחד מאגפי התפריט: מארוחת הבוקר, המוגשת כאן כל היום, נבחרה שקשוקה תרד, את אגף הכריכים ייצג כריך רוקפור, מהפסטות נבחר רביולי גבינות ברוטב שמנת ופטריות, ומהסלטים – "סלט ארז" כמובן.
התחלנו בכריך רוקפור עם ריבת בצל וצ'ילי וקוביות סלק מקורמל. התפריט אמנם גרס לחם פרג, אבל לנו הוצע לבחור בין לחם לבן ללחם דגנים. גם האגסים ביין שלפי התפריט היו אמורים להיות בכריך נעדרו ממנו. וכך, למרות שגם בתצורתו הסופית הוא היה טעים ושילב בין מתיקות הסלקים והריבה לחריפות הגבינה, רשמנו לפנינו נקודה לשיפור: אם בתיאור המנה כלולים רכיבים מסוימים, אנחנו מצפים לפגוש אותם בצלחת. הנקודה השנייה שעוד צריך לעבוד עליה היא חידוד טעמים. בכל המנות שדגמנו הטעמים היו לא מספיק מובחנים, כמעט מתנצלים על עצם קיומם, וחבל. שקשוקת התרד, לדוגמה, המוגשת במחבת לוהטת ובה שתי ביצים ברוטב תרד, קרם פלפלים ושמנת מתוקה, היא מנה עשירה וכיפית, שתיבול קצת יותר "בועט" היה מרים אותה למעלה. כך גם הרביולי, שהיו מוצקים ונגיסים במידה וטבלו בכמות נדיבה של רוטב שמנת ופטריות, ושוב – תיבול פחות מאופק היה מיטיב איתם. את שתי המנות הללו ליווינו בסלט המכונה "סלט ארז", שהתגלה כקערה צבעונית ומלאת כל טוב: קינואה ועדשים שחורות, קוביות בטטה וסלק, סלרי קצוץ, חמוציות ושפע עשבי תיבול קצוצים. סלט עשיר ועם זאת קליל, שההמלצה על שיפור התיבול מתייחסת גם אליו.
ואפשר גם לראות בסלט מטאפורה על המקום כולו: כל המרכיבים הטובים כבר בפנים. צריך רק את הטאצ' הנכון, וזה יהיה מתכון מנצח.
