במושב עזריאל בשרון פעמים בשבוע בימי שלישי וחמישי בחצר של TASTE FROM THE WEST - חוויה קרניבורית הכוללת מבחר של נתחים מן המעשנה הנפרסים במקום ומוגשים לצלחת שלכם.
כשמדובר על היומולדת של בן זוגי, אין הרבה מקום להפתעות. ברור שאם אני אשאל אותו איך הוא רוצה לחגוג, התשובה תהיה מורכבת משתי מילים: הראשונה 'מסעדה' והשנייה 'בשר'. ובכל זאת הצלחתי ליצור את הבלתי-צפוי. כי כדי להפתיע אותו, לקחתי אותו ל"טייסט פרום דה ווסט" במושב עזריאל שבשרון, מקום שהוא הכי בשר שאפשר, אבל הכי רחוק מהגדרה של מסעדה. אין כאן פלטת סלטים לפתיחה וגם לא סלסלת לחם, לא מלצרים ולא תפריט של ראשונה-עיקרית אחרונה. מה כן? בני הזוג שחר ומלי, שכבר עשר שנים מארחים בחצר ביתם את שוחרי הבשר שעולים לכאן לרגל, לארוחות פתוחות או לאירועים פרטיים. זה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה ששחר הוא אחד הפיט מאסטרים (מומחה לעישון בשר) הוותיקים בארץ, והמעשנת שלו עושה נפלאות ומנפיקה את אחת מארוחות הבשרים הכי טובות שיצא לנו לאכול.
רק הבשר מדבר
כשכל המוזמנים מתיישבים ברחבי החצר המעוצבת בסגנון המערב הפרוע, שחר מסביר את הפורמט לטובת החדשים שנמצאים פה בפעם הראשונה, תוך שהוא מסתחבק עם הותיקים שפוקדים את המקום על בסיס קבוע. הארוחה כולה סובבת סביב הנתחים שיוצאים מהמעשנת ונפרסים לעיני הסועדים. התפריט להערב: שווארמה, חזה אווז, בריסקט, מנסף ואונטריב. כן, זו לא טעות. צפויות לנו לא פחות מחמש מנות בשר שונות, ולכן חוזרים וממליצים לנו "לאכול אסטרטגית", כדי שנצליח ליהנות מכל המנות (ספוילר: לא עבד).
שווארמה מהאגדות
מתחילים עם מנת הדגל שנקראת בפשטות "שווארמה", אבל תאמינו לי שהשם הזה עושה לה עוול. מדובר על בשר פרגיות שנעטף בשומן כבש ונכנס לבילוי של תשע שעות במעשנת, והוא מגיח ממנה שחום ונוטף מיצים, נפרס ומונח בחצאי פיתות שסופגים את כל מיצי הצלייה, וכל סועד מוסיף לעצמו מהסלטים והמיטבלים הביתיים לפי טעמו. וזה כל כך טעים, שאי-אפשר שלא להתפתות לרה-פיל, למרות כל הטוב שעוד צפוי לנו בהמשך.
מהמעשנת לשולחן
אחרי תצוגת התכלית של דוכן השווארמה, המנות הבאות מוגשות פרוסות אל השולחן על גבי קרש חיתוך, כל אחת עם ייחוד משלה. הראשונה מביניהן היא חזה האווז – פרוסות אדמדמות ורכות מאוד, ולצידן רוטב דובדבנים ובלסמי במתיקות מאופקת שמחמיאה לטעמן. יחד איתן אנחנו טועמים ירקות שורש - בצל, תפוחי אדמה, סלק ובטטות - שנטבלו בשומן אווז וניצלו אף הם במעשנת, והפכו לרכים ונימוחים. בשלב הזה, יש להודות, אנחנו כבר די מלאים. למרבה המזל, המקום מקיים שיתוף פעולה עם יקב טפרברג. יין המלבק המעולה שלהם הוא בן לוויה מצויין שעוזר "להוריד" את הבשר ולהמשיך בהצלחה אל המנה הבאה – הבריסקט. מדובר בנתח מאתגר, מתחתית חזה הבקר, שהוא קשוח יחסית ומחייב בישול ממושך. אבל 14 שעות במעשנת בחום נמוך עושות לו את זה, והוא מגיע לשולחן רך ומתמסר, כשטבעת עישון אדמדמה מקיפה אותו.
ועוד קצת בשר לביום
עוד כוס יין, עוד קצת נשנוש מסלט הכרוב ומהבצל בסומק שמלווים אותנו לאורך הערב, ואנחנו במנה הרביעית – המנסף. לכבודה שחר עורך מולו צלחות מלאות באורז, ועל כל אחת מהן מעמיס נתחים שהוא מפרק מצוואר טלה שנצלה בשלמותו. ולמרות שמדובר במנה בהשראת המטבח הערבי, התיבול כאן הוא מינימליסטי ונותן מקום בעיקר לטעם הטבעי של הטלה. הייתי שמחה לדווח לכם גם על האונטריב - נתח שומני ודשן שהוגש בסיום, אבל כל שאוכל לומר זה שהוא נראה נפלא, כי לאכול ממנו כבר לא היינו מסוגלים. לא נורא, זה ישאר לנו כאתגר ליום ההולדת הבא.
