פוליבה

מסעדת פועלים עם אוכל מצויין נחבאית בתחנת דלק בינות למפעלים באיזור התעשייה רמלה. גיא סופר זמרני הלך לבדוק במה מדובר.

זה שינוי מרענן לפעמים להגיע למקום כלשהו ללא כל ציפיות - כי מה כבר אפשר לצפות ממסעדת פועלים באזור תעשיה נידח - ולהיתקל במסעדה מצוחצחת ואוכל נהדר. יש הרבה פנינים כאלו שמתחבאות באזורים שונים בארץ, בלי פרסום, בלי בולטות, סוד כמוס ומענג של מי שעובד קרוב או גר ליד. מבחוץ זה בדרך כלל נראה כמו מקום שלא מומלץ להתקרב אליו בכלל, אבל ברגע שטועמים את האוכל - מבינים שחייבים לחזור.

כזאת היא פוליבה, מסעדת פועלים באזור התעשייה של רמלה. "פוליבה?" תהיתי לעצמי, "זה הרי שם של מפעל לייצור שוקולדים וחומרי אפייה ברמלה". אז מסתבר שבאותו המתחם יש תחנת דלק, ובתחנת הדלק יש מסעדה, שעד היום הצלחתי לפספס למרות שבמפעל – שנקרא על שם המתחם, כמו גם המסעדה, ואין ביניהם שום קשר – דווקא יצא לי לבקר. אז יום אחד לקחתי את עצמי וחבר מהעבודה, התחמשנו בכרטיסי התן ביס (מקבלים גם סיבוס), ונסענו 8 קילומטרים שלמים דרומה ממקום מושבנו באיירפורט סיטי, לבדוק על מה מדובר.

פוליבה מנוהלת על ידי שני אחים ממשפחה טריפוליטאית. על הבישולים אחראית אם המשפחה. יש להם מבחר בשרים על האש, ועסקיות בפיתה, באגט או צלחת, במחירים שווים לכל נפש (מחיר העסקית היקרה ביותר, בצלחת כולל שתייה, עומד על 45 ₪). בכל יום יש גם ספיישל משתנה. בימי רביעי, למשל, יש קוסקוס. אנחנו הגענו ביום שני, היום של הקובה חמוסטה. מה, לא ניקח?

אז לקחנו כמה מנות, כדי לטעום כמה שיותר, והתוצאה לא אכזבה: התחלנו עם הספיישל, שכלל קובות קטנות ודקות יחסית, בעלות מילוי עדין וטעים ויחס טוב של מילוי למעטפת, אשר שחו בקערה נדיבה של מרק חמוסטה חמצמץ, שערבבנו בו בשמחה אורז לבן.

השניצל, תוצרת בית כמובן, היה טרי-טרי, טעים כמו שרק שניצל שבזה הרגע נשלף מהשמן יכול להיות, והוגש עם תוספת של שעועית ירוקה, אפונה וגזר. עוד במחלקת בעלי הכנף: עוף בתיבול סיני, עדין יחסית ולא זוהר במיוחד, וחזה עוף בתיבול מעט יותר אגרסיבי. אבל השוס הגדול מבחינתי הייתה מנת השווארמה: תוצרת בית, רכה להפליא, מתובלת במדויק וביד מיומנת, שהחזירה אותי מיד לבית סבתא. היא הוגשה בצלחת, לצד אורז צהבהב עם גזר וירקות, ואני טרפתי מבלי להתבייש ונהניתי מכל ביס.

קינחנו עם בקבוקי סודה - נו, מה לעשות, עוד צריך לעבוד חצי יום אחרי כל הטוב הזה – הלכנו לפשוט על חנות המפעל המוזכר לעיל, והפלגנו חזרה למשרד. עד ארוחת הצהריים הבאה...