קפה אלברט תל אביב

שפרה צח ביקרה בקפה אלברט בקניון רמת אביב ונהנתה מהאווירה הנעימה, האוכל הטעים והייחודי והשירות המחוייך.

חביבים עליי מקומות שבהם אני ישר מרגישה בבית. "קפה אלברט" בקניון רמת אביב הוא בדיוק כזה: אמנם שוכן בלב הקניון, מוקף בחנויות מותגים ובגדי מעצבים, אבל בפנים האווירה נינוחה ופמיליארית והשירות זריז ומחוייך. בדיוק המקום המתאים להתפנק בו לבראנץ' נינוח של שישי בצהריים. אז אנחנו תופסים שולחן פינתי, כזה שמספק לנו תצפית משועשעת גם על מה שקורה בחוץ וגם על השולחנות סביבנו, שבאחד מהם חבורה נרגשת בדיוק "מבשלת" חגיגת הפתעה למישהי שאו-טו-טו תגיע. ובינתיים אנחנו בחגיגה פרטית משלנו. כי למרות שמו הצנוע, "קפה אלברט" הוא למעשה בראסרי, וצירופו של השף רועי סופר כיועץ קולינרי מספק לתפריט עוד כמה וכמה כיוונים מעניינים. דווקא את החידוש העיקרי שהביא איתו סופר – הבאנים והדים-סאם הידועים שלו – לא יכולנו לדגום, כי הם מוגשים רק בערב, ומוסיפים טאצ' אסיאתי לתפריט ששואב בעיקר מהמטבח הצרפתי והים-תיכוני. מצד שני, אולי זה דווקא טוב, שהרי גם ככה התקשינו לבחור מבין כל המנות שקרצו לנו. כי המקום מכוון לכל סוגי הקהל ולכל שעות היום, החל מארוחות בוקר מפנקות, דרך סלטים מעניינים ופסטות מגוונות ועד דגים ובשר, כשהדגש הוא על חומרי גלם טריים והכנה מושקעת, בלי קיצורי דרך.

מפתיעים בסלטים

קחו למשל את שני הסלטים שלקחנו כפתיחה: הטאבולה כרובית, אחד מחידושי התפריט, היא וריאציה מענגת על הטאבולה המסורתית. את מקום הבורגול תופסים פתיתי כרובית מגוררת, ובשפע עשבי התיבול שעורבבו בה מצאנו בזיליקום, פטרוזליה, בצל ירוק ונענע, שיחד עם פיסטוקים ושקדים קלויים יוצרים מנה "פרשית" מאוד, שאפשר לנשנש ממנה עוד ועוד. הסלט השני הוא כוכב ותיק שהולך עם המסעדה כבר שנים: הוא קרוי בפשטות "סטילטון" אבל מבחינתנו זה אחד משיאי הארוחה: עלי אנדיב שבתוך כל אחד מהם נחות קוביות של גבינת סטילטון חמה יחד עם פיסות של אגס ביין ופיסטוקים מקורמלים. מנה שיוצרת שילוב מרתק בין מרירות האנדיב, חריפות הגבינה הכחולה ומתיקות האגסים.
אותו קו של שילובים המשיך גם במנת הביניים שלנו – ריזוטו פטריות. הריזוטו הקטיפתי, המוצלח כשלעצמו, זוכה לליווי של פטריות צלויות, נצרים רעננים של אספרגוס ושעועית ירוקה, ארטישוק מטוגן במעטפת קריספית וגילוחי פרמזן מעל, שמצטרפים כולם יחד למעדן עשיר בטעמים.

קולעים בעיקריות

העיקריות שלנו היו סוג של מקרה מוצלח: הוא בעצם רצה כבד קצוץ, עוד אחד מהלהיטים של השף סופר. אבל כיאה למנה מבוקשת, היא אזלה עוד לפני שבאנו. אז הוא הזמין במקומה כבדי עוף מטוגנים עם הרבה בצל מושחם היטב על פירה תפ"א, ולפי ההמהום המרוצה אפשר היה להבין שטעים לו. לי, לעומת זאת, היה מזל שספיישל היום היה פילה דניס: שני פילטים עסיסיים במעטפת קריספית, יחד עם ארטישוק ירושלמי צלוי ולימונים כבושים – מנה קלילה וכיפית בסגנון של טברנה ים-תיכונית. ועוד יותר כיף היה לגלות שהיא הולכת מצויין עם מה שנשאר מהריזוטו...

ומפנקים בקינוחים

שלב הקינוח הביא איתו את הדילמה הרגילה: לאפשר לו לקחת שוב את אחד הפייבוריטים הקבועים שלו או ללכת על המלצת המלצרית? טוב, אם אין ברירה אז גם וגם. בשבילו קרם ברולה, שעשוי כאן במתיקות מתונה בדיוק כמו שהוא אוהב, ובשבילי טוויל פנקוטה – דפי בצק חמאתיים-פריכים חובקים קרם פנקוטה אוורירי ומצופים ברוטב פירות יער, בשילוב מרהיב וטעים של אדום-לבן מתוק-חמצמץ. ומה בעצם צריך יותר כדי לסגור בכיף את השבוע.