היה עוד טיפה מוקדם לארוחה, והחלטנו לטייל קצת לאורך האגם, לשם שינוי שמאלה ולא ימינה לאורך קו המסעדות. מה שלא ידעתי, זה שמאחוריו מסתתר בר נחמד בשם פטריקס.
עברו כבר כמה חודשים מאז ביקורי האחרון ביס פלנט ראשון לציון, אבל חבר הזדמן לשם לפגישת עבודה, והחלטנו להיפגש אחרי לארוחת ערב. מביקורים קודמים, לא זכרתי מסעדה שווה במיוחד, בעיקר רשתות עם אוכל על רצף האכיל עד משעמם. כשחניתי, עברתי בזריזות על שלטי הפרסום בתקווה למצוא משהו חדש, אבל לשווא.
היה עוד טיפה מוקדם לארוחה, והחלטנו לטייל קצת לאורך האגם, לשם שינוי שמאלה ולא ימינה לאורך קו המסעדות. יש שם טיילת נחמדה לאורך המים ושביל צף על המים שאפשר לבחור ביניהם. ידעתי מהיסטוריית חיפושי החנייה במקום (יש חניון ע*נ*ק שרובו מפוצץ בשעות מוזרות כאלו ואחרות ביממה, אבל אם טיפה מתרחקים אפשר למצוא המון מקום ובקלות), שמשמאל למתחם היס פלאנט יש אולם אירועים. מה שלא ידעתי, זה שמאחוריו מסתתר בר נחמד בשם פטריקס. טוב, מסקרן, ניגשנו לבדוק. פאב אירי, הדופק מתחיל להאיץ, בדרך כלל מוזיקה חביבה, אווירה נחמדה ואוכל סביר לכל הפחות. נכנסנו. זו בכלל לא הייתה שאלה. בפנים המקום נראה כמו פאב אירי קלאסי, אבל הציעו לנו, והסכמנו, לשבת בחדר הVIP שלהם. חדר הVIP הוא חדר סגור שאי אפשר לראות לתוכו, אבל כן ניתן להביט החוצה, יש בו כורסאות נוחות לישיבה והוא כולל, בנוסף לתפריט הפאב הסטנדרטי, גם תפריט סיגרים יוקרתי.
אז התרווחנו לנו בכורסאות, הצצנו בתפריט ו... הפתעה! מסתבר שפטריקס הוא יציר כלאיים: פאב שיש לו שף. תשכחו מהאוכל הרגיל שניתן למצוא בברים, על סקאלת המטוגנים וההמבורגרים. התפריט פה התפריט איטלקי בבסיסו, אבל משתנה לעיתים תכופות. כל יום שלישי יש ערב ספיישלים שבהם השף משתולל עוד יותר, והספיישלים נשארים להמשך השבוע לפי דרישה.
למנה ראשונה בחרנו לחלוק אראנצ'יני, כדורי אורז מטוגן עם פירורי לחם ממולא גבינה. בגרסה המקומית, הכדורים היו ענקיים וממש קראנצ'יים, לדעתי יתרון עצום, ותערובת המילוי הייתה מצויינת. בשורה התחתונה, כנראה הגרסא הטובה ביותר של אראנצ'יני שיצא לי לדגום מאז הביקור באיטליה.
המשכנו עם מנה ראשונה נוספת, של פטה כבד. צורת ההגשה מייד תופסת כאן את העין: הגיעו שתי גבעות בצורת פרחים גבוהים של שילוב של פטה כבד עוף עם כבד אווז, שילוב טעמים מוצלח שהקנה ייחודיות למנה. המנה לוותה בטוסטונים, כצפוי, עם קצת בצל מטוגן מתקתק לסיומת.
מעודדים מההתחלה, עברנו לעיקריות אחרי מנוחה קלה. התחלנו עם פילה מוסר ים – מנה נדיבה שלוותה שני גלילי מאפה פריכים ונגיעות רוטב בצדדים, כדי לא להאפיל על טעם הדג הדומיננטי. מנה מצוינת, שנותנת לחומרי הגלם לדבר בעד עצמם, ומספקת תמורה מצוינת עבור המחיר. המשכנו לסטייק פילה בקר, שהגיע מדיום בדיוק כפי שביקשנו, עם עלים ירוקים על מצע פירה שכבר רק בקושי הצלחנו לגעת בו בשלב הזה.
בינתיים הדקות חלפו, והמסעדה השקטה הפכה להיות בר תוסס. גם לבר יש תפריט מגוון – אבל אנחנו נאלץ לתאום ממנו בפעם אחרת. האוכל המוצלח, האווירה, הנוחות, השירות הסופר אדיב ומקצועי - כל אלה יגרמו לנו לחזור ובשמחה. בינתיים, בצענו התחמקות יחידים דרך תור האנשים שצבאו על הכניסה, וחזרנו לשביל התלוי על האגם, רק אנחנו, דיבורים על הא ודא, וקרקור צפרדעים בלתי נלאה.
