כאן הדגים שרים - פלמידה רמת גן

"השף יצא עם פלטה ענקית של זאב ים שלם המעושן במקום בשבבי עץ מייפל בשיטת העישון החם. הוא חילק לכל הסועדים במסעדה טעימה מהמנה היוצאת דופן הזאת. וואו, איזה דג עסיסי בטירוף, ממש כמו סטייק...". כשליאור פנחסי רוצה זמן איכות עם סבתא שלו, הוא לוקח אותה לפלמידה רמת גן, המתהדרת באווירה משפחתית, עיצוב המתכתב עם המנות ותפריט שירגש את כל המכורים לנפלאות הים

"בואי סבתא, היום אקח אותך למקום שיש לי הרגשה שתאהבי במיוחד." מאז שסבתא שלי נכנסה לבית אבות, החלטתי לפצות אותה על כל השנים שלא הקדשתי לה מספיק זמן, ואני משתדל להגיע אליה כמה שיותר ולבלות איתה. ומה שהתחיל כסוג של מעשה טוב, הפך מהר מאוד לבילוי האהוב עליי. גיליתי אותה מחדש. לא, היא לא מהסבתות שמנסות להיות "מגניבות", גולשות בפייסבוק ומתחילות לדבר בסלנג. היא מהדור של פעם, וככה בדיוק אני אוהב אותה. עם כל חוכמת החיים והרגישות שלה, החיבוק המנחם והחיוך שיכול להאיר לפחות את כל רמת גן.

הפעם בחרתי לקחת אותה למסעדת פלמידה, הנמצאת במתחם הבורסה קרוב לבית האבות שלה. כי בעידן שבו מסעדות נפתחות ונסגרות במהירות מסחררת עד שכבר קשה לעקוב אחריהן, מסעדת דגים שקיימת כבר יותר מ-18(!!!) שנה – זה הישג שראוי לצל"ש, המעיד על כך שהשפים של המסעדה, רומן בלאי ואליהו גבריאלוב, בטח עושים משהו נכון.

מסעדה לא "מגניבה", וטוב שכך

כשנכנסנו שמחנו לגלות מסעדה קטנה שמשרה אווירה חמימה ואינטימית של בית. ובדיוק כמו סבתא, זה לא מקום "מגניב" ואין כאן מארחת. זו מסעדה ותיקה בעלת גיל שכל מסעדה שואפת להגיע אליו. צנועה, אפילו נחבאת אל הכלים. יש כאן תחושה שהזמן קפא כאן מלכת, וזה מקסים.

התחלנו עם לחם הבית ופלטה של עשרה סוגי סלטים טריים וטעימים המוגשים ללא תשלום בהזמנת מנה עיקרית. סלט תפוח אדמה, גזר, סלק, עגבניות שרי, חומוס, טחינה, סלט טורקי, סלט ירקות וחמוצים. למרות שאפשר לקבל ריפיל מכל הכיף הזה, השתדלנו לעצור את עצמנו כדי שלא נגיע לשאר המנות כבר שבעים. שכנעתי את סבתא שאם כבר באנו ליהנות אז עד הסוף, ונהנינו מיין לבן עמק האלה אוורד בלנק, המשלב זני שרדונה, גוורצטרמינר, סוביניון בלאן וויוניה. טעמים טרופיים ורעננים.

מרק שכולו אהבה

לראשונות חלקנו שתי מנות. האחת - קרפצ'ו סלמון, שהוגש עם פטריות וצלפים. טריות נתחי הסלמון הורגשה בכל ביס של המנה החמצמצה והטעימה הזו.

אבל גולת הכותרת הייתה מרק מריאלה - מרק פירות ים נפלא שכלל בתוכו את כל אוצרות הים - שרימפס, קלמארי, מולים וסרטנים, ששחו בציר חלבי עם גבינת פרמזן, בצל, גזר ותבליני פרובאנס. וזה היה מאוד טעים כמו שזה נשמע. לא סתם זוהי אחת ממנות הדגל במסעדה. המרק נקרא כך על שם הבנות (מרגריטה ואלה) של השף רומן, והן בהחלט יכולות להיות גאות באבא שלהן.

האווירה במסעדה הייתה כל כך ביתית ומחבקת, שהרגשנו כאילו סבא מבשל במיוחד בשבילנו מרק מנחם אם אנחנו קצת עצובים, או דג נפלא אם אנחנו... פשוט אוהבים דגים.

תשכחו מלברק וסלמון, כאן אוכלים זאב ים וטריגון

ריח של עישון נהדר עלה באפינו ולא נתן מנוח. השף יצא עם פלטה ענקית של זאב ים שלם המעושן במקום בשבבי עץ מייפל בשיטת העישון החם. הוא חילק לכל הסועדים במסעדה טעימה מהמנה היוצאת דופן הזאת. וואו, איזה דג עסיסי בטירוף, ממש כמו סטייק. ללא ספק אחת ממנות הדגים המעניינות והמיוחדות שיצא לנו לטעום.

מעיון בתפריט המאוד עשיר והמסקרן, כבר הבנו שכאן יש לנו הזדמנות לאכול דגים שלא אוכלים במקומות אחרים. פילה הטריגון שהזמנו התגלה כבחירה מצוינת. הדג העשוי על הגריל הגיע עם נתחי קוקי סאן ז’אק ברוטב שמנת, פטריות ופסטו. וואו! בינתיים זו הייתה המנה המנצחת עבורנו. טעים, עשיר ומעודן, טריות נפלאה של הדג שהתחבר נהדר עם הקוקי סאן ז'אק. פשוט מנה משובחת.

לצידה נהנינו ממנת ספיישל שלא מופיעה בתפריט. שרימפס בהגשה מיוחדת על אננס, ברוטב קארי חרפרף שהשתלב מצוין עם האננס המתקתק. השרימפסים היו בשרניים ועסיסיים והרוטב היה פשוט ממכר.

אחרי העיקריות כבר היה לנו ברור למה המסעדה הזו מחזיקה מעמד במציאות הקולינרית התחרותית כל כך הרבה שנים. יש כאן פשוט אוכל מצוין. מה שאין כאן זו יומרנות מיותרת. הכול מאוד בגובה העיניים. גם העיצוב היפה עם פוחלצי הדגים שומר על קו מאופק ועדין. אבל השמרנות שלו עומדת בניגוד גמור ליצירתיות הנהדרת ורבת המעוף של המנות. בפלמידה נותנים לאוכל לדבר. והוא לא רק מדבר, הוא גם שר!

ככה זה כשיש שניים

היה לנו כל כך כיף ונעים, שמשכנו את הזמן עד לקינוחים ודיברנו קצת עם השף רומן, שסיפר לנו שהוא מטייל הרבה בעולם ושואב משם רעיונות למנות חדשות, שהוא תמיד משתדל לשלב בתפריט.

לא הופתענו לשמוע על הרקורד העשיר שלו ושל השף אליהו, שעבדו לפני כן במסעדות דלי דג וב-206 דגים, וראו כי טוב אז המשיכו את החיבור המוצלח שלהם בפלמידה. לא הופתענו גם לשמוע על קהל הלקוחות המגוון במסעדה, שרבים מהם מלווים אותה כבר שנים רבות. כמו למשל לקוחה שהגיעה אליהם עוד כשהייתה בהיריון, ועכשיו הבת שלה היא כבר בת 17. וכמו המשפחה שישבה לידינו, שסיפרה לנו שהם כבר יותר מעשר שנים מגיעים למסעדה באופן קבוע, כי אין תחליף לאוכל המצוין וליחס החם שהם מקבלים כאן, ממש כאילו הם מתארחים בבית של השפים עצמם.

סגרנו עניין עם טארט טאטן קלאסי, מפנק וטעים. עוגת תפוחים מצופה קרמל על בסיס בצק רך, לצד כדור גלידת וניל. ופינקו אותנו גם בקינוח של לב שוקולד מריר ולבן, שסבתא אמרה לי שהוא מתוק כמעט כמוני. ואני? הספיק לי רק לראות איך החיוך של סבתא מתרחב עוד יותר ומאיר לי את כל חדרי הלב.