טרטוריה ונציאנה חיפה

"השידוך בין נתחי העגל והשמנת לכמהין השחור היה מוצלח, והורגש שיד מקצועית ידעה ללהטט בין חומרי הגלם בעלי הטעמים הדומיננטיים בצורה כזו שלא פגעה באף אחד ממרכיבי המנה..." קרין אביב יצאה לבדוק את התוספת החדשה לעיר התחתית של חיפה, טרטוריה ונציאנה, וגילתה מסעדה איטלקית אותנטית עם תפריט אוכל מדויק

תמצית הכתבה הזו מסתכמת במילה אחת: א-ה-ב-ה. כשהשף מבשל מכל הלב, האהבה מתפרצת בצלחת. כשהשף מבשל עם המון אהבה אוכל איטלקי כבר שלושה וחצי עשורים, המקצוענות מתפרצת בצלחת. זהו, כל השאר זה כבר בונוס.

צבעי הדגל בצלחת

מעטות הן החוויות בהן רגש מצליח להאפיל על הטעם בצלחת וכך היה המקרה בטרטוריה ונציאנה. המסעדה החדשה פתחה את שעריה לפני חודשיים בעיר התחתית של חיפה. השף, אהרון נעאמנה חזר לארץ לאחר שהות של 35 שנה בשבדיה, שם היה בעליהן של מספר מסעדות איטלקיות, ולכאן הוא הביא את החוויה האיטלקית, עם אוכל שמגיע בעיקרו מאזור מילאנו סיציליה, תוך הקפדה בשימוש בחומרי גלם מצוינים מארץ המקור, יחד עם יד מדויקת, כך שהתוצאות היו מנות איטלקיות קלאסיות טעימות.

עיצוב המסעדה גם הוא בסגנון איטלקי קלאסי, שולחנות מעץ מלא כשמעל מונחות מפות אדומות משובצות, הקירות צבועים בצבע בורדו עז, ואת הקירות מעטרים תמונות מאיטליה, המעניקים אווירה ביתית ומזמינה.

התחלנו עם ארנצ'יני, כדורי אורז מטוגנים ממולאים בפטריות וגבינות שנחו בשלווה ובנחת על רוטב עגבניות ועלי בזיליקום. כדורי האורז בשילוב הרוטב היו טעימים וחיש נעלמו, כיאה למנה ראשונה. טעמנו גם סלט מוצרלה די באפאלו בגירסה קלאסית יחד עם עגבניות עסיסיות, עלי בזיליקום וחומץ בלסמי משובח. מנה קלילה ונעימה שתמיד עושה נעים בעין הודות למראה המשלב את צבעי דגל איטליה.

ללכת שבי אחרי טרטוריה ונציאנה

כדי לחוות את איטליה עד הסוף, היה הכי מתבקש להזמין לעיקריות מנה מאגף הפסטות ואחת מאגף הבשרים שבתפריט. נציגת הפסטות היתה מנת פפרדלה כמהין כי אצלי כל מנה עם פטריות לעולם תהיה מועדפת. הפסטה הייתה טרייה, עשויה היטב, נדיבה מאוד בכמות, מה שהביא למצב שאנחנו כזוג בקושי הצלחנו לסיים אותה. השידוך בין נתחי העגל והשמנת לכמהין השחור היה מוצלח, והורגש שיד מקצועית ידעה ללהטט בין חומרי הגלם בעלי הטעמים הדומיננטיים בצורה כזו שלא פגעה באף אחד ממרכיבי המנה. על המנה פוזרו שבבי פרמזן עם חריפות מעודנת שהעניקו לה טאץ' נוסף מיוחד.

נתח האנטרקוט שאב אותנו כמו מנהרת הזמן אל עבר שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, בהם אהבנו את נתחי הבשר שלנו עטופים בשלל רטבים. הנתח שהגיע לשולחננו היה גדול ומרשים, בעל מידת עשייה מדויקת, עם רוטב מתקתק מעליו וחתיכה גדולה של חמאת כמהין, חמאה מיוחדת מאוד שלא רואים בכל מקום. המנה היתה מלווה בתפוחי אדמה שנאפו בתנור. קחו בחשבון שצריך לחכות למנה שכזאת מעט מעל הממוצע.

הקינוח שאין שני לו

אם הייתי מבקשת שתנחשו מהו הקינוח שחתם את הערב האיטלקי שלנו, ונותנת לכם רק אפשרות אחת לניחוש, מה הייתם בוחרים? כן, כן, מאמינה שאף אחד מכם לא היה טועה, כי ערב איטלקי אמיתי חייב להסתיים עם טירמיסו. המנה חרגה מכללי הטקס אותם אני מכירה, במקום הגשה מלבנית של העוגה, המנה הוגשה בכוס, כך שבכל טעימה ניסינו לשלב בכפית את שלל השכבות. המנה היתה טעימה, אבל המלבן הקלאסי היה חסר. את הארוחה ליוו יינות ובירות מאיטליה בלבד וכן מים מינרלים איטלקיים, כמובן.

מי שמחפש מסעדה אותנטית, תפריט מצומצם אך מדויק המשקף נכונה את התרבות האיטלקית, ישמח למצוא מנות טעימות ומרשימות בטרטוריה ונציאנה. האירוח לבבי והכנסת האורחים גורמת להרגיש שבעלי הבית מארחים אותך בסלון הבית הפרטי שלהם.