ניטן תאי תל אביב

"שרימפס קריסטל ביוגורט מוטו, לונג בין, יקיטורי וצ׳ילי תאילנדי, מנה כל כך יפה שבאמת נראית כמו זהב שרק ברי מזל מצליחים למצוא..." עמרי שמילוביץ טרם החתים דרכון בתאילנד, אבל גילה את ניטן תאי בתל אביב, שלקחה אותו למסע קולינרי מרתק בין טעמי המטבח התאילנדי היוקרתי, כזה שהוא מנת חלקה של החברה הגבוהה בתאילנד

גילוי נאות: אף פעם לא הייתי במזרח הרחוק. קצת יותר מעשר שנים אחרי השירות הצבאי ועדיין לא הייתי באף אחד מהיעדים הקסומים שכולם נוהרים אליהם בשלב כזה או אחר בחייהם.

2017, רחוב הארבעה בתל אביב, אחרי טיסה של עשר דקות מהצפון הישן של העיר, התעוררתי מחלום בלהות על שבוע עבודה חדש שמתחיל, למשמע ״סוואדיקה״ של המארחת התאילנדית, כאילו נחתתי בנמל התעופה של בנגקוק. מאותו הרגע, בו נכנסנו למסעדה, אי אפשר היה לגרום לנו לרצות לעלות על הטיסה חזרה לארץ או לשביזות יום ראשון, ליתר דיוק. ברכת ה״סוואדיקה״ הקסומה שכל כך מזוהה עם התרבות התאילנדית רק עשתה חשק להישאר במקום עד נגורש משם עם קיבה מלאה להפליא.

צריך שניים לטנגו

בחרנו לשבת על הבר. באופן כללי, יש משהו מאוד קסום בלשבת על הבר במסעדה מהסוג של ניטן תאי, שכן המנות קמות לתחייה עם כל הסבר והסבר מפורט ומדויק להפליא של מי שמגיש אותן, במקרה שלנו, הברמן, גיא, שידע להסביר לנו לפרטי פרטים. כדי לעזור לנחיתה הרכה, גיא המליץ לנו על שני קוקטיילים קיציים שרק גרמו לנו להתחרט על שלא הבאנו איתנו את משקפי השמש ובגדי הים.

כדי שלא נפספס אף פינה במסע הקולינרי המרהיב, ניגש אלינו ניר, מנהל המשמרת, שניהל את הערב ביד רמה, וניצח על התפריט שהוגש לנו כמו מי שמכיר את ניחוחות בנגקוק על בוריהם. אות הפתיחה הייתה ״טאם מא-לה-קו״, סלט פפאיה ירוקה מרענן עם מנגו, פלפל צ׳וקה, נענע, כפיר ליים, קשיו ורוטב אקאיה צ׳אם. ״עוד לא אכלתם סלט פפאיה כזה!״ הוא הבטיח לנו. וגם קיים. כמו כל אות פתיחה מסורתית, מנה ראשונה צריכה שותף לטנגו המטריף שלה, וכמה דקות אחרי שיצא הסלט, יצא אלינו רול סושי שבאחריות לא ניתן למצוא באף מקום אחר בארץ - ״תאי רול״, רול טונה וסלמון עם פטריות מלך היער ורוטב שומשום אינדונזי. מכאן, ידענו שהדרך בשווקים של ניטן תאי מבטיחה לנו עונג צרוף.

הפסקול של ידי הזהב במטבח

מסדירים נשימה וממשיכים לפרק הבא - ״הזהב של המטבח״, עם המנה ״גולדן גונג״, שרימפס קריסטל ביוגורט מוטו, לונג בין, יקיטורי וצ׳ילי תאילנדי, מנה כל כך יפה שבאמת נראית כמו זהב שרק ברי מזל מצליחים למצוא. לצד הגולדן גונג, היעד הבא הוביל אותנו ל״מנגינת המטבח״ ול״מסאמן מאיי״, מנת שורט ריבס, כבד אווז, שעועית שחורה בצ׳ילי, תמרים, בוסטון ליף, אפונענע ולחם יוגורט שנפל מהשמיים - זה עד כמה הוא היה טעים. מה שמדהים יותר מהכל בסיפור של המנה הזאת, זה שההשראה שלה הוא תבשיל קדירה מסורתי, ושלא כמו כל ניסיון הפיכה, כאן זה לגמרי צלח. יש כאן מהלך מבריק של לקיחת תבשיל ״כבד״ לכאורה והפיכתו למנה קלילה שעדיין שומרת על האותנטיות של המסורת.

ממשיכים הלאה, למפגש עם אחת ממנות הדגל של המקום - ״תאי ביף 4 סטריט״, ציר לאורך הלילה שכל כך שמחתי להעיר משנתו, מונג-בין, עירית ברוטב פטריות ארטישוק והנגיעה המפתיעה - זנזי טוסט שעשוי מלחם שומשום דק וקרם תפוחי עץ. הבשר? נימוח ועשוי במידה מדויקת להפליא ושיכור מרוטב פטריות הארטישוק העשיר שאפשר למצוא רק באגדות. כדי לאזן את שכרון הציר של מנת הבקר, הוצאה לנו מנת דג מרהיבה - ״רטו קארי״, פילה לברק, קשיו צהוב, כפיר ליים, שיטאקי, נענע ולין קוקוס - לברק טרי שמצא לו בית חדש בים של טעמים חדשים שנדמה ומביאים את כל תאילנד לצלחת אחת עם רעננות שעוזרת לשמור מקום לאקורד האחרון של המסע - מנת הקינוח.

סודות, שדות של תותים

לקראת היעד האחרון במסע, הכין אותנו גיא, הברמן שליווה אותנו כל הערב, והגיש לנו מגבונים לחים חמים, כן, כמו אלה שנותנים לך כשהתעוררת משינה עמוקה בטיסה חזרה לארץ, ואז, כדי להמתיק מעט את השביזות של "מחר יום ראשון", הגיש לנו קערה עם חליטה חמה ושתי כפות - ולא, לא כדי לשתות, אלא כדי לחמם את הכפות לקראת מנת הקינוח - ״קרם בורלה קפוא״, צרוב למעלה עם תותים טריים שכנראה נקטפו זה עתה בשדה נידח ויפה בבנגקוק. פרזנטציה מרשימה - החל מהקונספט הגאוני של קערת החליטה והכפות לצלחת החגיגית שהרגישה כמו טיול באותו שדה התותים המקומי.

בניטן תאי יודעים לנצל את המרחב הרב והמיקום האטרקטיבי והנוח בלב לבה של תל אביב. ישנו בר לאירועים פרטיים בקומת המרתף שלא היה מבייש את גדולי הברים בעולם, שכן ניכר כי הייתה בו מחשבה לפרטי פרטים כדי להשלים את החוויה. ישנו תפריט עסקי ואף ישנו תפריט צמחוני. ואם זה לא מספיק - ישנו תפריט ילדים מיוחד ואינטראקטיבי בו הסועדים הצעירים יכולים לבחור מה הם רוצים להזמין ואז הם נכנסים למטבח לבשל ביחד עם הטבחים! ואם אי אפשר היה להתעלות יותר על כל ההיצע של המסעדה, שומרת ניטן תאי את הסוד הכמוס בחלק האחורי שלה - חדר אחורי שהוא שילוב של מאפייה באווירה אירופאית עם מאפים טריים וקופסאות "ארוחות צהריים" שניתן לרכוש וחנות המפעל המציעה לרכישה את הכלים בהם מוגשות מנות המסעדה.

"סוואדיקה" ניטן תאי.