וניה ביסטרו חיפה

"ארטישוק א-לה רומנה שהוגש עם ירקות שורש ועגבניות מיובשות בבישול ארוך בשילוב עלי בזיליקום על מצע ריקוטה ביתית עם תיבול של מיץ לימון ושמן זית. את הריקוטה מכינים במקום והטריות מורגשת. אופי הגבינה מאפשר לה לספוג את הטעמים שמסביב..." העיר התחתית של חיפה מתעוררת לחיים - קרין אביב מגיעה לוניה ביסטרו, שמצליחה לשמר את מסורת האוכל החיפאי לצד חידושים מבריקים

כשיוצאים למסעדה בליל חורף גשום וקר, מעבר למחיאות הכפיים הסוערות שאני מרגישה שאני חייבת לקבל, מתלווה ליציאה ההרגשה שכדאי שזה יהיה שווה את המאמץ. הבנתם נכון, לוניה ביסטרו הגענו באחד מהלילות היותר סוערים שהכרנו בחורף הקליל שלנו. להפתעתנו, מצאנו את המסעדה מלאה, לא רק בפנים, אלא גם כמה אנשים אמיצים בחוץ. המסעדה החליפה שפים לאחרונה וביצעה מספר שינויים בתפריט וזאת היתה סיבה נהדרת לבוא, להכיר, להתרשם ולהתאהב.

חברים, אתם פשוט טעימים

אם תכנסו למסעדה ואתם חיפאים וותיקים, קרוב לוודאי שתקבלו חיבוק או צ'פחה מתמיר זרנקין, מנהל המסעדה, אושיה קולינרית וותיקה בעיר. המטבח הפתוח מאפשר הצצה אל צמד השפים המלהטטים ביצירתיות רבה בחומרי גלם משובחים וטריים, ושואבים השראה לתפריט מהמטבח החיפאי המסורתי, מקולינריית אגן הים התיכון ומהבישול הערבי של תושבי ואדי ניסנאס.

את הטעימות התחלנו עם לאבנה כבשים תוצרת בית, כשמעל מונח סלק אפוי, עלי פטרוזיליה ואורגנו. המנה מגיעה במקור עם פלפל חריף, אותו ביקשנו להוציא, עקב חוסר יכולת קלה להתמודד עם מנות חריפות. המנה שלנו היתה מעולה, הלאבנה חמצמצה ועדינה. מנה פרשית ועדינה שנגמרה מהר מידי לצערי. מפרש אחד, לפרש שני, דגמנו גם ארטישוק א-לה רומאנה שהוגש עם ירקות שורש ועגבניות מיובשות בבישול ארוך בשילוב עלי בזיליקום על מצע ריקוטה ביתית עם תיבול של מיץ לימון ושמן זית. את הריקוטה מכינים במקום והטריות מורגשת. אופי הגבינה מאפשר לה לספוג את הטעמים שמסביב ובמנה הזאת שמן הזית ומיץ הלימון נספגו והדגישו את הטעמים. אזהרה - המנה עשויה להיות מלווה בקולות מוזרים של יאמי ו-וואוו. מנה טעימה ברמות, מבחינתי הייתי מזמינה את שתי המנות הראשונות מחדש ומסיימת עם הארוחה.

אבל אז, כשחשבתי שטעמתי את הכי טעים הגיעה מנת הפסטה הטרייה שגם היא תוצרת הבית. מנה שסחטה WOW אחד גדול בקולי קולות, הפסטה הרכה היתה עטופה ברוטב חמאה, גרידת לימון, בזיליקום וטימין ובין לבין המון ירקות ירוקים כמו ברוקולי, אפונה ואספרגוס. את הים שכל כך קרוב למסעדה, קשה לפספס, המסעדה יושבת בפתחו של נמל חיפה והתפריט מכבד את תוצרת הים וקשוב גם לקהל שמבקש ורוצה פירות ומאכלי ים. מאחר ואני פחות חובבת את הז'אנר, הלכתי על טעימה קלה של סשימי אינטיאס. במנה הזאת שולט הכלל: "כמה שפחות, זה כמה שיותר". רצועות אינטיאס טרי, הונחו על שמן זית ועוטרו בעלי זעתר ונבטי אפונה. מנה אצילית, קלה לעיכול, טעמים עוצמתיים ורכים כאחד.

וניה ביסטרו - יצא הפאב החוצה וגם קינוח

הזוג שאיתי הלך על המבורגר טלה. כאן יצא החוצה הצד הפאבי של המקום. תמיר הוסיף וסיפר על כוונותיו לעבות את הבר ולחדש בתחום האלכוהול. כשתמיר מבטיח, הוא כנראה יקיים כי ההבטחה שלו מבוססת על שנים של ניסיון. אז באווירת הפאב - ההמבורגר היה טעים ובשר הטלה הפתיע בטעמו הענוג. התוספות וגרטן תפוחי האדמה היו שחקני חיזוק למנה נפלאה, ועם כוס בירה בצד, לא צריך לבקש יותר מזה!

לאחר בירור קצר עם המלצרית, הוחלט ללכת על מנת ה-'שוקוהוליק', מנה המלווה במזיגת רוטב שוקולד חם מקנקן קטן. המנה כוללת ביסקוויט קפה, קרם אגוזי לוז, סמי פרדו, קרם פרש וגנאש שוקולד בניחוח אניס. האניס לא דומיננטי והמנה טעימה ומשלבת מספר מרקמים וטמפרטורות. מנת הקוקונטי מורכבת מקרם אשכולית קמפרי, פירות טריים ושבבי בננות, קראמבל וקציפת קוקוס. גם ככה עפתי גבוה עם כל המנות שטעמתי, אך לסיום סיומת קיבלנו מנה שפשוט "העיפה" אותנו עד לעננים. השכבה העליונה של קציפת הקוקוס קלילה ומעוצבת כחלקי עננים צמודים אחד לשני. הטעמים שמתחת לשמיכת העננים חמצמצים ועדינים ומהווים סיום מושלם לארוחה.

וניה ביסטרו, אם כן, מקום מעודכן באיזור הנמל המתחדש של חיפה. מקום לא מעונב, וינטג׳י, עם גרוב משוחרר ונטול יומרות. עיצוב תעשייתי עם אלמנטים ביתיים המשלב רהיטים אקלקטיים ואותנטיים המשקפים את חיפה האמיתית, מכיסאות פורמייקה ופינות אוכל, שראו זמנים טובים בביתם של העולים משנות השישים והשבעים ועד שולחנות עץ משופשפים, כלי זכוכית וצלחות וינטג' שהונחו על השולחנות. כל אלו, יחד עם מנות מקוריות וחומרי גלם טריים, הופכים את החוויה בוניה ביסטרו להנאה צרופה המשאירה חשק לחזור ולטעום דברים נוספים מהתפריט.